מה גורם לאישיות כאהרן ברק לראות בעצמו נתין ולא אזרח? כפי שקורה בתהליכי מחאה ממושכים, ובעיקר לאור אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שלאחריהם, המחאה פיתחה מנגנון ביורוקרטי שהסתאב והלך, נקלעה למשבר עומק, ופתחה סטגנציה, שאחד ממאפייניה הבולטים הוא פער רלוונטיות הולך ומתרחב מהמציאות. ד"ר עדו נתניהו הוסיף לנו מספר דוגמאות לכך...

אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. ככל שהם נחשפים במערומיהם, הם חייבים להעז עוד יותר, ו'להשתין על כולנו מהמקפצה' (סלחו לי על גסות הרוח). ואז, הלגיטימציה שלהם מתאדה עוד יותר, והאמון בהם מתרסק, עד למהפך הבלתי נמנע.

השבר ביחסים האסורים בין המשטרה לפרקליטות מביא בשורה גדולה לדמוקרטיה הישראלית, שמנסה להשתקם מהאונס הברוטלי שהיא עוברת מידי שופטי בג"ץ ועושי דבריו במשרדי היועמ"שית והפרקליטות. יש לנו סיכוי לקבל בעתיד מערך חקירות עצמאי, שיעמוד על זכותו החוקית לאזן את כוחו של מערך הפרקליטים, כיאה לדמוקרטיה אמיתית.

את הזהות הקולקטיבית של האליטה שלנו שנמוגה, לא נוכל להשיב. החולשה הקטלנית הזו היא סוס טרויאני, שחדר את חומת ההגנה הקולקטיבית שלנו, ומאפשר לאינטרסים של האויב לחדור אלינו תחת מעטה של הומניזם...

ברגע שהציבור הפנים כי השופטים הם שחקנים בעלי אג’נדה, וכל פסק דין “ידוע מראש” לפי זהות שופטיו, קרסה ההפרדה המושגית בין משפט לפוליטיקה, והתאדה האמון ביכולת המערכת לפסוק על בסיס כללים אוניברסליים, ללא הטיות אישיות או אידאולוגיות. אם כך, נגיע לבסוף לשאלה המתבקשת: אם השופטים ממילא פוליטיים, האם לא הגיוני שייבחרו בבחירות, ממש כמו הפוליטיקאים, שלהם הם בזים כל כך?

"מהפכת צבע" (Color Revolution) במובנה העכשווי, היא ניסיון להפלת שלטון שמרני במדינה דמוקרטית - על ידי תנועת הווק - באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך. זו מעין 'החזרה לתל'ם' של 'מדינות סוררות' כמו שלנו, שממשלן מסרב להתיישר לפי הפרוגרס. ריכזנו עבורכם אוסף שני של ממים אינטרנטיים בהקשר זה. אתם מוזמנים לתרום עוד.

מי שמעמיד מול המחאה קבוצה מאורגנת עם טיעונים סדורים, מפסיד, כי הוא רק מצדיק את הפחד שלהם. מי שמטריל אותם לבד, עם רמקול, חיוך, ומראה גדולה, מנצח, כי הוא גורם להם להילחם בעצמם.

מאז נכנס מרדכי דוד לחיינו, אנשי הימין נדהמים ומשועשעים כאחד למראה ההיסטריה שאחזה באנשי המחאה. שהרי, כיצד ייתכן שקבוצה המשתמשת בטרמינולוגיה של "סוף העולם", חוסמת צירים ראשיים ומזהירה מפני "שפיכות דמים", נכנסת לסחרור של חרדה מול כתובת גרפיטי אחת או אדם בודד שחוסם אותם בחזרה עם רמקול?

הרוח שינתה את כיוונה, והתופעות נגד המחאה תלכנה ותגברנה. זו דרך העולם. אבל, האם אסטרטגים של המחאה מבינים זאת?

"משטרת בן גביר" מכנה המחאה שלנו את המשטרה. "המשטרה כבר נפלה" הספיד אותה דני קושמרו בעצב. מה באמת? כמובן שלא. זוהי השיטה הבולשביקית הישנה והטובה להאשים את היריב במה שאתה עושה...