פרשת וַיְחִי היא פרשת השבוע השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"ז, פסוק כ"ח ומסתיימת בסוף הספר, בפרק נ', פסוק כ"ו. הפרשה בכללה עוסקת בימות חייו האחרונים של יעקב במצרים ובפטירתו של יעקב. בסיום הפרשה מסופר על פטירתו של יוסף. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פרשה זו. קריאה מועילה!
בפרשת וַיְחִי מביא יוסף - בנו האובד, האהוב מכולם, של יעקב - את שני בניו, מנשה ואפרים, למיטתו של אביו הגווע. יעקב מצידו, נותן להם קדימות על פני בניו; משדרג אותם בירושה למעמד בנים; ומברך אותם ראשונים לפני כולם. אבל מכל הברכות שבעולם, הוא מאחל להם ולצאצאיהם דווקא ריבוי ילדים. למה?
פרשת וַיְחִי היא פרשת השבוע השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"ז, פסוק כ"ח ומסתיימת בסוף הספר, בפרק נ', פסוק כ"ו. הפרשה בכללה עוסקת בימות חייו האחרונים של יעקב במצרים ובפטירתו של יעקב. בסיום הפרשה מסופר על פטירתו של יוסף...
יש סבירות כי יעקב לא נקבר במערת המכפלה, אלא בעיר שכם. המקרא, כאשר הוא מספר על הגעת יעקב לעיר שכם, אומר כך: "ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה". המקרא לא מפרט מדוע קנה יעקב את השדה, ולאיזו מטרה הוא יועד, אך מעשה זה של קניית השדה בשכם מזכיר לנו את קניית מערת המכפלה על ידי אברהם לצורך הקמת אחוזת קבר משפחתית.
על פי המסורת העממית, מקום קבורתה של רחל אמנו נמצא בבית לחם. ברם, היות ויש פסוקים סותרים בנידון היו חוקרים שחיפשו את המקום הנכון של קבר רחל. ואכן במאה התשעה עשרה, ושוב לאחר מלחמת ששת הימים נמצא מקום קבורתה, מצפון לירושלים. זאת, מבלי לגרוע או לפגוע בתפילות הרבות ובדמעות, שהיו מנת חלקו של הציון השגוי בבית לחם במשך של שנים רבות, ואשר הפכו אותו לאתר זיכרון חשוב בתודעה הלאומית.