אבי הראל: הפירוש הקבלי לפסוק ושמי ה' לא נודעתי להם

בראשיתה של פרשת וארא, אומר המספר המקראי כי ה' לא נגלה אל אבות האומה בשם אלוהים אלא רק בשם אל שדי. העובדה הזאת אומרת דרשני, היות ובספר בראשית אנו מוצאים פסוקים מפורשים האומרים את ההפך מכך. הפרשנויות על סתירה לכאורה זו רבות ומגוונות...

דוד א' פרנקל: הרהורים על פרשת וארא

תקציר: בפרשת וארא, השנייה בספר שמות, אנו לומדים על שאלות והיסוסים נוספים של משה ותשובות אלהים, מניין שנות הגלות במצרים, שבע מכות ראשונות במצרים כהכנה ליציאה ממנה, וכן כי בני ישראל אינם "כובשים" אלא חוזרים לארצם...

אבי הראל: מגילת היוחסין של אהרון ובניו

ברצף הסיפורי של פרשת וארא, משובצת רשימה או ליתר דיוק מגילת יוחסין של בית אהרון. לכאורה קטיעת הרצף הסיפורי איננה במקומה, אולם בקריאה נוספת ברור למעיין בפסוקים כי המספר המקראי שיבץ את מגילת היוחסין של בית אהרון בכוונה תחילה, ואף השתמש באמצעים ספרותיים שונים שהמרכזי ביניהם הוא החזרה המקשרת. אם כך מה הייתה כוונתו בכך?

אבי הראל: מכת הצפרדע

המכה השנייה היא מכת הצפרדע. האם המכה זו נבחרה באקראי או שיש דבר מה נוסף העומד מאחוריה? המצרים יחסו לצפרדע כוח אלוהי והן נחשבו לסמל הפוריות במצרים. זאת ועוד. האלה חקת, מתוארת כאישה עם ראש צפרדע, ולפי המסורת המצרית היא הייתה נופחת נשמת חיים בוולדות שבעלה ח'נם היה יוצר...

אבי הראל: המסורת אודות מכות מצרים במזמורי תהילים, ע"ח, ק"ה

אחד העניינים המרכזיים של פרשת וארא הוא התיאור של מכות מצריים. בספר שמות תיאור זה בא כהוכחה ניצחת לכוחו של האל בעולם, ואת העובדה שאינו כפוף לטבע אלא שולט בו. אמנם, כל מכות מצרים, פרט למכת בכורות, מעוגנות בפעילות הטבעית, אולם עיצוב סיפור המכות מראה כי אין כאן קפריזה טבעית, אלא התערבות מכוונת של האל במתרחש בעולם...

איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת וארא

יָמִים בְּהִירִים מַזְכִּירִים לִי אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בָּהֶם הֵחֵלּוּ חַיּי, בהשאירי מֵאָחוֹר הַכֹּל בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים הֵחֵל מַסָּעִי, בשממת מִדְבָּר, עִם הַפָּנִים לְאֶרֶץ מֻבְטַחַת, בהשאירי מֵאָחוֹר אֶת הביחד וְאֶת הלבד; מְנַסָּה לִמְצֹא אֶת עַצְמִי בְּעַצְמִי, אֶת קוֹלִי אֶת עוצמותי... איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת וארא...

אבי הראל: האם אות או מופת משכנעים?

בשליחותם השנייה של משה ואהרון לפרעה, מבצע אהרון אות לעיניו של פרעה. ברם, זה האחרון אינו מתרשם מכך יתר על המידה, וקורא לחרטומיו שעושים בדומה לאות של אהרון. הדבר מלמד אותנו כי נס, גדול ככול שיהיה, רישומו ניכר אם בכלל ברגע התרחשותו. לאחר מכן, הרישום האמור מתפוגג ואין לו זכר.