במאבק על הסיפור - המסביר לציבור את הגיון התפתחות האיום מעזה מאז ההתנתקות - טמונה הצלת מדינת ישראל מפני פוטנציאל הסיכון החבוי ב"פתרון" שתי המדינות...

אין מי שמכיר טוב ממני את אירוע ההתנתקות, שעמדתי בו כמפקד בצה"ל בציות ממלכתי כואב. כמי שפעל שם ללא לאות למניעת שפיכות דמים ולמניעת קרע בלתי ניתן לאיחוי בעם ישראל, ביכולתי להסביר לכל המעוניין כי הדבר הזה הושג בקושי גדול, רק בשל היותו חד פעמי...

ה'רומן' של גרשון הכהן עם שמעון ריקלין לא החל עכשיו. מאז פינוי גוש קטיף הוא נוהג לכנות אותו "מחריב גוש קטיף" (בשנת 2005 מונה הכהן לקצין הממונה על פינוי רצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות), ולצאת בהפגנתיות ממקומות אליהם הוא מגיע, כמו למשל לתכנית הראיונות בערוץ 20. פרסום המחקר החדש של הכהן, "הנסיגה משטחי C ביהודה ושומרון: סכנה קיומית", הביא את ה'רומן' הזה לשיאים חדשים...

"אין טוב כמו מה שישנו" - כך מלמד פתגם ערבי. לאורו כדאי להתבונן בשנות ההתנגשויות האלימות שמאתגרות את ישראל, לאורך גבול רצועת עזה אחרי ההתנתקות; ולמצוא בהן גם ממד של ברכה. 

תפיסת ביטחון איננה אירוע טכני ואינה עוסקת בטקטיקה, אלא באסטרטגיה ובאסטרטגיה-רבתי. בהיבט הזה, אסטרטג דומה, פחות למהנדס ויותר לארכיטקט, שתפקידו ליצוק לתכנון הבית שימושיות, התאמה לצרכים ואסתטיקה. לו זה לא יעזור, שהמבנה עומד בהתאם לחישובים, אם לא ימלא את המהויות שייעד לו. חוסר ההבנה של מהות האסטרטגיה יוצר מצב, שבכירים ומומחים כושלים שוב ושוב בהבנה אופרטיבית אסטרטגית.

המקום בו עמדתי כמפקד אוגדה 36, בקיץ תשס"ה, לנוכח הצו להשתתף עם אוגדתי בחורבן גוש קטיף, היה מבחן הרה גורל. ישפוט כל אדם על פי שיפוטו וישפוט אלוהי ישראל. דבר אחד ברור: פעלתי שם במודעות עמוקה לגודל השעה!

[הדף באתר ערוץ 7 המוקדש לחנן פורת: משבר ההנהגה של מפעל ההתיישבות…] מאז קיץ 1967 – עת עלה על הקרקע היישוב כפר עציון, על חורבותיו של הכפר שנכבש ונחרב בידי הלגיון הירדני במלחמת העצמאות – עשה מפעל ההתיישבות מאמץ אדיר ליצור מצב בלתי הפיך בשטח, ולסכל כל אופציה לחלק מחדש את האזור שבין הים לירדן לשתי…

ההבדל בין מנהיג צבאי / משטרתי לטכנאי מלחמה הוא, בין היתר בתודעה ההיסטורית שלו. אירועים בעלי חשיבות לאומית נחרתים לעד בזיכרון האומה. על כן, תפקידו של מנהיג הוא לשמש כבמאי ולעצב את האירוע. לביים אותו בראיה היסטורית, על מנת שייצרב נכון בתודעה הלאומית. כאשר הוא מתכנן את האירוע זה קל יותר. אולם, גם בעת הפתעה נוצרות הזדמנויות שצריך לדעת לנצלן...

בשעה שיהודי בגולת קישינייב עמד מול סכנת פוגרום, עמדה בפניו הברירה לקחת מזוודה ומעט כסף ולמלט נפשו למקום אחר. שם לא הייתה ליהודי מולדת. האם אפשר להתקיים בהיגיון כזה גם במקום שהוא מולדת? בהיבט הפרגמטי: ברגע שמסתמן לאויבינו כי אחיזתינו במרחב אכן כפופה לחשבונות התועלת, דרכם מוארת בתקוה גדולה.

האמנם ניצחנו במבצע צוק איתן?