שתי מגמות יסוד אחראיות לדיכוי ההתיישבות היהודית במדינת ישראל; והמגמה השנייה נטועה במגמות פוסט ציוניות שהשתרשו במנהל הציבורי הישראלי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על מות ההתיישבות היהודית בא"י ועל השלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
ההצעה "להורות לכלל הגורמים בממשלה לתת במסגרת השיקולים הנכללים בעת קביעת מדיניות והטמעתה, משקל משמעותי לערכי הציונות" היא יוזמה, שכמו חוק הלאום, עלולה להביא יותר נזק מתועלת. מי באמת יפרש מהם ערכי הציונות? בעיני רבים מפקידי רשות התכנון הארצית והמחוזית, במשרד השיכון וברשות מקרקעי ישראל, דווקא המדיניות הקיימת היא שמבטאת את תפיסתם לערכי הציונות במאה-21. הכרזת ציונות לא תושיע. נדרשת פעולה בהיגיון מפא"י בהתמקדות בכינון המציאות דה פאקטו, לא בהכרזות!
סיכום המחלוקת עם גדי אייזנקוט מתמצה בשתי טענות, שהוא ובני גנץ בחרו לנטוש: הראשונה מבוססת על ההבנה, כי אין יכולת להגן על מדינת ישראל מרצועת החוף הצרה. השנייה רואה בהתיישבות, מרכיב מערכתי חיוני במאמץ הביטחוני. בממדי דיון אלה, המחלוקת שיש לברר עם גדי איזנקוט היא לפני הכל מקצועית ולא פוליטית.
תכירו את ה'מוקש' שמונע את יישום הציונות באמצעות התיישבות: נוהל שקבע היועץ מזוז - 1.1800; שבו הופקעה סמכותה של ממשלה בישראל להורות על הקמת יישוב חדש, ללא הסכמתם של גורמי המקצוע ברשויות התכנון, ברשות מקרקעי ישראל ובמשרד האוצר.
עו"ד רון רוגין טפל בענייני ההתיישבות בנגב ובגליל כבר עשרות שנים, וגיבש את תוכנית "מאה הימים לחיזוק ועידוד ההתיישבות", בדגש על הגליל והנגב ואזורי הספר. עו"ד רון רוגין טפל בענייני ההתיישבות בנגב ובגליל כבר עשרות שנים, וגיבש את תוכנית "מאה הימים לחיזוק ועידוד ההתיישבות", בדגש על הגליל והנגב ואזורי הספר...
אימוץ סוחף של הגיון כלכלת שוק חופשי, לא עולה בקנה אחד עם צורכי גאולת ישראל. בניסן תשי"א במועצת מפא"י סיים בן גוריון את נאומו במילים: "העם כולו היושב בציון צריך להכריע: עגל הזהב או המשיח..." (דוד בן גוריון, חזון ודרך, כרך שלישי, עמ' 135, כותרת הנאום: "דרכנו במדינה")...
בתוך הדיון על החלת הריבונות בבקעת הירדן ויו"ש, הופנתה הדרישה לממשלת ישראל לממש קודם כל ריבונותה במרחבי הנגב. בעוד הנהגת המתנחלים ביו"ש מתריעה מפני הקפאת הבנייה ביישובים מבודדים, ראוי להטיל אור על האופן בו תכנית המתאר הארצית -תמ"א 35 - הקפיאה למעשה - כבר לפני כמעט שלושים שנים - את ההתיישבות היהודית במרחבי הגליל והנגב...
ה- 4 בפברואר הוא יום השנה לאסון המסוקים ב- 1997, שבו נספו 73 לוחמים וקצינים בדרכם ללבנון. אך טבעי הוא שאסון בסדר גודל כזה מקשה על העיסוק בהיבטים אחרים של התופעה, ויחד עם זאת ולמרות הכאב, עצם האירוע מאפשר לנו הצצה נוספת להיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה.
במקום בו אין נוכחות התיישבותית אזרחית, המערכת הביטחונית מתקשה לממש את ריבונות המדינה. עובדה זו נכונה לא רק לשטחי יהודה ושומרון אלא גם למרחבי הגליל והנגב, כמו גם לכל יתר קווי העימות. לא רק שכוחות הביטחון אינם מסוגלים לספק מסה קריטית של נוכחות רציפה אלא שהם אינם רגישים דיים לשינויים בשטח הפוגעים באינטרסים הלאומיים הריבוניים...
