תקציר: מאמר זה חוזר לשאלה הוותיקה, שסברנו שכבר הוכרעה - האם ניתן להכריע מלחמה מהאוויר בלבד, או שעוצמה אווירית – מרשימה ככל שתהיה – איננה תחליף ל'מגפיים על הקרקע'? מקרה הבוחן שלנו הוא מערכת ההפצצות האוויריות המאסיבית של ממשל טראמפ נגד החות'ים.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

במרץ 2025, פתח ממשל טראמפ במערכת התקפות אוויריות עצומות היקף על החות'ים בתימן, במטרה להכריע את המאבק על על נתיבי הסחר הבינלאומיים בים האדום - שנמשך מאז ראשית 2024. אבל, האם ניתן להכריע מלחמות רק מהאוויר?

להזכיר, היה זה ממשל ביידן שגיבש קואליציה בינלאומית להבטחת חופש השיט, אולם היא הסתפקה בהרתעה (שכשלה) ובפעילות תגובתית, והייתה לה כוונה לשמר וממש לא להכריע שלוחה של איראן, שעליה בנה הממשל כבת ברית עתידית (Pentagon Briefing, Jan 2024).

החלום להכריע מהאוויר - מבלי לשלם בדם לוחמים ובמורכבות כיבוש - החל ב- 1921, כשכתב גנרל איטלקי, ג'וליו דואה (Giulio Douhet), מהוגי רעיון הכוח האווירי, את ספרו "השליטה באוויר", התחזק במלחמת העולם השנייה, ובעיקר לאחר מלחמת המפרץ (1991). אז, טיפחו צבאות המערב חזון שבו תקיפות מדויקות, מבוססות מודיעין וטכנולוגיה מתקדמת, יחליפו את הלחימה המסורתית. תרחישים של הכרעה ללא מגע קרקעי הפכו לתקווה אסטרטגית –

אבל בפועל, רוב המלחמות בעשורים האחרונים לא הוכרעו מהאוויר – למרות יתרון טכנולוגי ברור. תקיפות אוויריות השיגו הישגים טקטיים וגם אסטרטגיים, אך לרוב לא הביאו להכרעת היריב.

הכרעה היא הרבה יותר מרק תקיפה

הכרעה צבאית איננה רק פגיעה פיזית באויב – היא שבירת רצונו להילחם, פירוק מסגרותיו הארגוניות, והחלפתו במבנה שלטוני יציב. כל אלה דורשים מגע קרקעי, שליטה באוכלוסייה, ופעולה ארוכה, יקרה ולעתים עקובה מדם. כאשר הפעלת כוח מצומצמת, מרחוק, וללא מחויבות לעיצוב סדר חדש – אין סיכוי להכרעה. להפך: לעתים היא אף מעודדת את האויב להתמיד, כמול אויב "רופס" שאינו מוכן להילחם ממש (Michael Knights, 2023). כך היה למשל בימי הקואליציה הבינלאומית של ממשל ביידן.

יתרה מכך: מגבלת ההכרעה האווירית אינה טכנולוגית – היא פוליטית. במקרים רבים - כמו תימן בעידן ביידן, עיראק או אפגניסטן - למערב לא היה רצון להיכנס למערכה קרקעית רחבת היקף. החשש מהסתבכות, המחיר בדעת קהל פנימית, והיעדר 'אסטרטגיית יציאה' ברורה – כל אלה מובילים את קברניטי הביטחון להסתפק בהרבה עשן – אבל בלי אש מספיקה כדי להבעיר שינוי של ממש.

יפן - המקרה המובהק ביותר של הכרעה מהאוויר?

ההכרעה האווירית הגדולה והברורה ביותר בהיסטוריה המודרנית הייתה כניעת יפן בסוף מלחמת העולם השנייה. הפצצות האטום על הירושימה ונגסאקי היו הגורם הסופי שהביא את הקיסרות היפנית להודיע על כניעתה באוגוסט 1945. אך המצב היה הרבה יותר מורכב: לפני כן, יפן ספגה כבר חודשים ארוכים של הפצצות קונבנציונליות, כולל סופת האש הנוראית על טוקיו במרץ 1945, שבה נהרגו כ־100,000 בני אדם. ההרס היה חסר תקדים, אך גם אז לא נכנעה.

רבים טוענים כי הפצצות הגרעיניות היו הכוח הסופי, שהאיצה את הסכמת יפן להיכנע. אחרים טוענים כי יפן הייתה כבר קרובה מאוד להיכנע – והפצצות האטום שימשו ככלי תודעתי חזק יותר מאשר כלי צבאי הכרחי (Hasegawa, 2005). ואגב, לא היה באמת צורך בנשק גרעיני. ל'סופות האש' שיצר חיל האוויר האמריקני, ביפן ובגרמניה, הייתה תוצאה דומה מאוד (ראו התמונה למטה) [עוד על 'סופת אש' במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: סופת אש: גיהינום הלכה למעשה].

זאת ועוד: בסופו של דבר, הכניעה של יפן לא נבעה רק מהפצצות, אלא גם מהחשש ממלחמה מול ברית המועצות, ששינתה את מאזן הכוחות במזרח.

קוסובו: מקרה הבוחן האמיתי היחיד?

החריג הבולט הוא מערכה של נאט"ו בקוסובו (1999), בה נמשכה המתקפה האווירית 78 ימים, ללא הפעלת כוחות קרקעיים מערביים. בסופה, נכנע שליט סרביה, סלובודן מילושביץ', וצבאו נסוג מקוסובו. יש הרואים בכך הוכחה ליכולת הכרעה מהאוויר (Byman & Waxman, 2000).

אך מבט מעמיק יותר מראה תמונה מורכבת: סרביה ספגה לחץ כבד לא רק מן האוויר, אלא גם מדיפלומטיה רוסית, איומים מפורשים בפלישה קרקעית, ופגיעה חמורה בתשתיות אזרחיות. חלק מהחוקרים טוענים כי החשש מהסלמה – ולא ההפצצות עצמן – הוא שהביא לכניעה (Cordesman, 2001).

לכן, גם "ההכרעה האווירית" בקוסובו לא הייתה טהורה – אלא תולדה של שילוב כלים, ונסיבות ייחודיות. לא דגם שניתן להעתיק למקומות אחרים בקלות.

חיסול קברניטים מהאוויר: הכרעה ממוקדת או אשליה?

הפיתוי להשיג הכרעה באמצעות חיסול ממוקד של מנהיגי אויב מהאוויר מלווה את החשיבה הצבאית מאז ראשית עידן ההפצצה האווירית. תרחיש שבו "ראש הנחש" ייכרת בתקיפה מדויקת, בלי צורך לכבוש שטח, נראה אטרקטיבי – במיוחד מול אויבים לא-סדירים. ואולם, ניסיונות היסטוריים רבים מלמדים כי במקרים רבים, חיסול מהאוויר לא השיג את מטרת ההכרעה – ולעתים אף הביא לתוצאה הפוכה.

מקרה 1: סדאם חוסיין – ניסיון כושל: ב־17 בינואר 1991, עם פתיחת "סופת המדבר", ביצעה ארה"ב ניסיון נועז לחסל את נשיא עיראק, סדאם חוסיין, במכה הראשונה של המלחמה. טילים מדויקים שוגרו לעבר מתחם בו שהה לפי מידע מודיעיני, אך סדאם לא נפגע. גם במהלך הפלישה לעיראק ב־2003 נעשו ניסיונות נוספים לחסלו באמצעות תקיפות אוויריות – ללא הצלחה (Gordon & Trainor, Cobra II, 2006).

המסר ברור: גם עם טכנולוגיה מתקדמת ומודיעין איכותי, איתור ופגיעה בקברניט ברגע הנכון היא אתגר עצום. המודיעין לעיתים שגוי, ולעיתים האדם הנכון פשוט לא נמצא במקום בזמן הנכון.

מקרה 2: חסן נסראללה – חיסול שהצליח, וכנראה השיג הכרעה : חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, חוסל בתקיפה אווירית של צה"ל ב-27 בספטמבר 2024 במסגרת מבצע "סדר חדש". התקיפה כוונה למפקדה התת-קרקעית של הארגון ברובע דאחייה בביירות, והובילה למותם של נסראללה, עלי כרכי (מפקד חזית הדרום) ומפקדים נוספים.​ הלווייתו של נסראללה התקיימה ב-23 בפברואר 2025 באצטדיון העירוני בביירות, בהשתתפות עשרות אלפי אנשים. במהלך ההלוויה, חיל האוויר הישראלי ביצע מטס מעל האזור, כהצהרה על המשך הנחישות הביטחונית של ישראלאבל, ללא מבצע הביפרים - שלא היה מבצע אווירי - האם היה חיזבאללה מוכרע?

מקרה 3: חיסול אבו בכר אל-בגדאדי: מקרה שכן הצליח: מנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדאדי, חוסל באוקטובר 2019 בפעולה של הקומנדו האמריקאי (ולא מהאוויר בלבד), לאחר מעקב מודיעיני ממושך. עם מותו ספג דאעש מכה מורלית קשה – אך הארגון לא התפרק. תוך זמן קצר הוכרז מחליף, ופעילות הארגון נמשכה בעוצמה נמוכה יותר.

מקרה 4: חיסול קאסם סולימאני: בינואר 2020 חוסל מפקד כוח קודס האיראני, קאסם סולימאני, בתקיפה אמריקאית מדויקת בבגדאד. זו הייתה אחת הפעולות הדרמטיות ביותר של חיסול מנהיג צבאי מהאוויר בעשור האחרון. למרות השפעתו האדירה של סולימאני, מערכת הפיקוד האיראנית לא קרסה, והאיום שהוא ייצג לא הוסר – רק שינה צורה. אבל ללא ספק, מלחמת חרבות ברזל הייתה נראית אחרת לחלוטין אם היה סולימני בחיים.

מקרה 5: חיסול מוחמד דף ויחיא סינואר בעזה: גם החיסולים המוצלחים הללו, אחד מהאוויר (דף) ואחד על הקרקע (סינואר) לא הכריע את המערכה העזתית.

המסקנה המתבקשת היא, שחיסול קברניטים הוא אפקטיבי, אך לא מכריע. הניסיון להכריע מלחמה או קונפליקט באמצעות חיסול קברניט מהאוויר מבוסס על ההנחה כי ההנהגה היא חוליה קריטית – אך במציאות, רוב הארגונים מבוזרים מספיק כדי לשרוד את אבדן המנהיג. במקרה הטוב, החיסול משפיע על המורל או משבש את שגרת הפיקוד; במקרה הרע – הוא ממית גיבור ומגביר את המוטיבציה להילחם.

ומה לגבי החות'ים?

החות'ים אינם מדינה מסודרת כמו סרביה. אין להם בירה רשמית, מערכת תשתיות יציבה או תלות בזירה הבינלאומית. זוהי תנועה גרילה דתית-אידיאולוגית, המתמודדת עם תקיפות מהאוויר כבר עשור – ונשארת יציבה. המשמעות היא שסיכויי האמריקנים להכריע מהאוויר קלושים.

אבל נראה שממשל טראמפ אינו בונה רק על הכרעה מהאוויר, אלא על כתישה שתחליש את החות'ים כך, שכוחות יריבים בתימן ירגישו חזקים מספיק כדי לסיים את המלאכה על הקרקע. לחות'ים מתנגדים רבים, החיים בכמה אזורי שליטה. חלקם נתמכים על ידי סעודיה, וחלקם על ידי האמירויות והיחסים בינם לבין עצמם בעייתיים בלשון המעטה. אבל, כמו במקרה הישראלי, כש'מריחים דם', אין כמו אויב טוב לאחד יריבים לרגע של מאמץ משותף.

לסיכום

אין ספק: תקיפות מסיביות מהאוויר ואף חיסולים ממוקדים של בכירים מהאוויר הם כלים טקטיים ואסטרטגיים רבי משמעות,אך אינם מהווים אסטרטגיית הכרעה בפני עצמה, ואינם תחליף למערכה כוללת, אך לא כתחליף לה.

[לאוסף המאמרים על תקיפה אווירית והכרעה מהאוויר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על תקיפה אווירית והכרעה מהאוויר.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• אוסף המאמרים אודות 'הרתעה'.
• אוסף המאמרים על השואה ומלחמת העולם השנייה.
• הרחבה על 'סופת אש' במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: סופת אש: גיהינום הלכה למעשה.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), תקיפה אווירית והכרעה מהאוויר באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/2/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על 'הכרעה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), סופת אש: גיהינום הלכה למעשה, ייצור ידע, 23/8/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), לאוסף הכרזות על ניהול ומורכבות, ייצור ידע, 2/4/22.
• Byman, D., & Waxman, M. (2000). Kosovo and the Great Air Power Debate, International Security, 24(4).
• Cordesman, A.H. (2001). The Lessons and Non-Lessons of the Air and Missile Campaign in Kosovo. CSIS.
• Department of Defense (2024). Press Briefings on Yemen Operations.
• Michael Knights, Washington Institute (2023). Houthi Strategy and Resilience.
• Hasegawa, T. (2005). Racing the Enemy: Stalin, Truman, and the Surrender of Japan. Harvard University Press.
• Reuters, Jan–Mar 2024. US and UK Airstrikes in Yemen.
• Gordon, M.R. & Trainor, B.E. (2006). Cobra II: The Inside Story of the Invasion and Occupation of Iraq. Pantheon.
• BBC News (2019). Abu Bakr al-Baghdadi: IS leader killed in US raid in Syria.
• NYT (2020). Qassem Soleimani Is Killed in U.S. Strike.
• The Washington Post (2006–2023). Coverage on Hezbollah and Nasrallah survival tactics.