אלי בר און: נקודת התורפה העיקרית של ישראל היא לגיטימיות השימוש בטילים

בתמונה: נקודת תורפה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay]

הכלי האמיתי - שעליו איראן בונה, להביא לקריסת ישראל ולגימוד המדינות הסוניות - הוא מערך הטילים האימתני שלהם, שכבר הוכיח את עצמו בהצגת התכלית של תקיפה האיראנית בסעודיה, ביום שבת 14 לספטמבר 2019, לפנות בוקר. לשימוש בו – בניגוד לגרעין – יש לגיטימציה עולמית!
[אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים.

*  *  *

דומה שאיראן כבר עשתה את כל הדרך עד למדינת סף גרעינית, ופצצה היא רק עניין של קבלת החלטה. אבל, הסיכון האסטרטגי המהותי למדינת ישראל איננו הגרעין האיראני. הסיכון הגדול והמהותי יבוא מהטילים המדוייקים והסטטיסטיים שיבואו בעקבותיהם.

הנשק גרעיני ישמש את האיראנים לשתי מטרות עיקריות:

  1. הרתעת אויבותיה מתקיפה: איראן עוד זוכרת כיצד הותקפה על ידי עיראק, כולל בגז, והעולם לא נקף אצבע לסייע;
  2. מטריה, שתגבה צעדים מדיניים וצבאיים עקיפים להשתלטות על המרחב שבינה לבין הים (שישראל 'תקועה' בו, לתפיסתה, כ'אבן שאין לה הופכין'.

אבל הכלי האמיתי - שעליו איראן בונה, להביא לקריסת ישראל ולגימוד המדינות הסוניות - הוא מערך הטילים האימתני שלהם, שכבר הוכיח את עצמו בהצגת התכלית של תקיפה האיראנית בסעודיה, ביום שבת 14 לספטמבר 2019, לפנות בוקר.

[להרחבת המושג, 'קבלת החלטות', לחצו כאן] [להרחבה על תקיפת מתקני הנפט בסעודיה, לחצו כאן]

הכלי שעליו איראן בונה, להביא לקריסת ישראל ולגמד את המדינות הסוניות הוא מערך הטילים האימתני שלהם, שכבר הוכיח את עצמו בתקיפה האיראנית בסעודיה, ביום שבת 14 לספטמבר 2019, לפנות בוקר. התמונה היא צילום מסך [התמונה היא צילום מסך]

זו הלגיטימציה הבינלאומית, טמבל!

האלוף במיל' יצחק בריק

תוצאות התקיפה האטומית בהירושימה ובנגסאקי שביפן, במלחמת העולם השנייה, שמטה את הלגיטימציה העולמית עד כדי כך, שאפילו ארצות הברית עצמה נרתעה מלעשות בו שימוש חוזר כדי לנצח במלחמה שניהלה במסגרת כוחות האום, נגד קוריאה הצפונית והגיבוי הסיני. מאז, תקיפה אטומית היא טאבו; ומדינה שתעז ותתקוף צפויה לשלם בריבונותה (שלא לדבר על תקיפה חוזרת מצד מותקף יש נשק גרעיני ברשותו.

לעומת זאת, 250,000 הטילים, שסוגרים על ישראל, בטבעת חנק, ושצפויים להיות משוגרים במטחים של כמה אלפים כל פעם, מתוכם מאות טילים מדוייקים, בינתיים בגל הראשון, עלולים לגרום נזק שהאלוף יצחק בריק הגדיר אותו "מימדים תנכיים"!

בתחום הטילים, המאמץ האיראני נמשך עשרות שנים, אין מגבלות בינלאומיות, אין הסכמים, הכל מותר .למעשה, כל צבאות העולם מצטיידים בטילים. כעת בחימוש מדויק, שמחליף/מתגבר את החימוש הסטטיסטי הלא מדויק; ולכן, גם פחות מסוכן.

למרות ממדי הנזק הצפוי לישראל מהטילים, גם אם תיפגע קשה ויהיו ברחובותיה עשרות אלפי הרוגים, לא צפויה לגיטימציה בינלאומית לשימוש בגרעין, גם לא לתגובה על הטילים הללו. 

[בתמונה: צפוי שההרג והנזק - שיגרמו עשרות אלפי הרקטות והטילים שינחתו כאן - יהיו בממדים תנ"כיים... הכרזה: ד"ר אלי מירון. התמונה הימין היא נחלת הכלל. התמונה השמאלית היא צילום מסך מהטלוויזיה האיראנית]

[בתמונה: צפוי שההרג והנזק - שיגרמו עשרות אלפי הרקטות והטילים שינחתו כאן - יהיו בממדים תנ"כיים... הכרזה: ד"ר אלי מירון. התמונה הימין היא נחלת הכלל. התמונה השמאלית היא צילום מסך מהטלוויזיה האיראנית]

אבל, לגיטימציה להפעלת טילים, כולל מדוייקים, יש גם יש!

במלחמה הקרובה, אנחנו צפויים לספוג גם טילים בליסטיים, גם טילי שיוט. לאמצעים הנ"ל יתרון גדול נוסף על הדיוק המוחלט, קשה מאוד ליירט את החימוש המדויק. נשק נוסף וקטלני, שהצטרף לטילים בשנים האחירונות, הוא המטוסים המדוייקים ללא טייס, שאת הסנוניות הראשונות שלהם כבר ראינו בעזה ובסוריה. איראן שוקדת על שכלולו והגיעה כבר למל"טים באיכות מערבית (ראו הכתבה ב'ישראל דיפנס' למטה); ובה בעת, היא מפיצה אותו בקרב צבאות הפרוקסי שלה בעיראק, בתימן, בסוריה ובלבנון: [כתבה של עמי רוחקס דומבה, ב'ישראל דיפנס': מל"ט איראני חדש באיכות מערבית. התמונה היא צילום מסך]

[לכתבה המלאה של עמי רוחקס דומבה ב'ישראל דיפנס', לחצו כאן]

ולסיום, כדאי שנטמיע:

אין בעולם גורם אחר שיעשה את העבודה עבורנו, גם לא ארה"ב, אנחנו הגורם המאוים ביותר, וכשנותקף הם יהיו מאוימים הרבה פחות; וכל מה שהם יבקשו זה להכיל ולהרגיע!

5 thoughts on “אלי בר און: נקודת התורפה העיקרית של ישראל היא לגיטימיות השימוש בטילים

  1. צה"ל, ומערכת הביטחון. הם האשמים הבלעדיים, למצב אליו הגענו. בזילזול שלהם בנשק הטילים, והרקטות.
    כאשר, לא העמידו בפני ממשלות ישראל, את הסכנה מפני הטילים, וההשלכות הקיומיות שהם מהווים על מדינת ישראל.
    השקיעו וסמכו רק על חיל האוויר, למרות שהוכח שאינו מסוגל, לאורך כל המלחמות והמבצעים ב 30 השנים האחרונות. לעצור את ירי הטילים והרקטות על ישראל.
    התפיסה השמאלנית הפרוגרסיבית השתלטה על צמרת צה"ל ומשרד הביטחון. שמנעו בכוח, את הקמת מערך טילי קרקע-קרקע. כתגובת נגד, בנוסף לחיל האוויר.
    כמו כן, לא עשו דבר, כדי למנוע מהאויב להתחמש בכמויות אדירות כאלה של טילים ורקטות.
    לדעתי, במצב כרגע, איראן לא צריכה נשק גרעיני. יש לה ולתומכים שלה סביבנו, מספיק טילים ורקטות לפגוע בישראל אנושות.
    לכן, אם נרצה, ואם לא. במלחמה כוללת, לא תהיה לנו ברירה אלא, להשתמש בנשק יום הדין.

  2. ישראל צריכה לתת לאיראן מכה גרעינית שום תקיפה קונבנציונלית לא תעזור לנו.יש להם אלפי טילים ולנו אין מספיק טילי חץ ליירט אותם .אני לא בטוח שלאמירקאים יש פצצה שחודרת הר ותפגע במתקנים האיראנים .

  3. מכיוון שצה"ל לא ערוך לנטרל את האיום הקשה והדרמטי שיש לנו עם המלחמה הרב-זירתית, הדילמה שתעמוד בפני מקבלי ההחלטות קשה מנשוא.
    המלחמה עלולה להיות עם משמעויות קשות ביותר, ובנוסף גם עם חוסר יכולת להפסיק אותה (להפסיק בכלל ו/או להפסיק בנקודה סבירה מבחינתנו).
    ברגע שהמלחמה תעבור מהעולם של מב"מ למלחמה ישירה, גלויה וכוללת, האסטרטגיה האיראנית תעבור מהכלה (כמו בזירה הסורית היום) אל משיכה לעבר מלחמת התשה בעצימות גבוהה, כלומר מלחמה שיכולה להתמשך על פני שבועות וחודשים.

    זה יהיה נכון אלא אם כן אחד משני התנאים הבאים יתמלאו – ובמיוחד אם יהיה שילוב שלהם:
    1. המחירים שהם ישלמו מדי יום יהיו קשים מנשוא עבור האיראנים (לא רק עבור הלבנונים!) – ולשם לא בטוח שנוכל להגיע.
    2. התמוטטטות ישראלית, ישראל על הברכיים (לאחר המוני הרוגים בעורף ובחזיתות, הרס התשתיות וסמלי השלטון, כיבוש ישובים… חס וחלילה). כלומר, הם ירגישו שהם מיצו את ההשג שלהם פחות או יותר. מאד מקווה שלשם לא נגיע.

    ישראל תצטרך לשקול את השימוש בנשק יום הדין באחד משני המצבים:
    1. התשה – לצורך הפסקת מלחמת ההתשה בעצימות גבוהה, כשאין יותר כלים אחרים לסיומה.
    2. התמוטטות ישראלית מהירה בשטח, כאמור, גם אם לא הגענו לשבועות/חודשים של התשה – כדי לא לסיים את המלחמה במצב נוראי, עם השלכות קשות מבחינות חברתיות ואחרות, ועם הקרנת חולשה שמזמינה עוד תוקפנות בהמשך.

    אני לא מקנא במקבלי ההחלטות.
    הלגיטמציה העולמית (במיוחד של ארה"ב) תהווה שיקול, אך זהו שיקול אחד מתוך כמה, ולא בטוח שהוא צריך להיות השיקול המכריע.
    יותר מכך, אם חו"ח ממדי הפגיעה בישראל יהיו קטסטרופליים, גם אם הממשל בארה"ב יזהיר את ישראל, רוה"מ יכול להעריך בסבירות טובה שגם אם נשתמש בנשק יום הדין, נקבל רמה מסויימת של לגיטמציה בדיעבד. רמה שתאפשר לנו להמשיך לקבל סיוע צבאי ואחר מארה"ב לפחות.

    הדרך המרכזית למנוע או להקטין את הקטסטרופה היא מלחמת מנע יזומה.
    מול האיראנים בהקשר הגרעיני ומול החיזבאללה ועזה בהקשרי הטילים והקרקע.
    אבל את מהלך המנע צריך לנסות לממש בצורה מדורגת, לדחות את הרב-זירתיות ככל האפשר.

    • מקורי ומעניין
      אני ממליץ להשקיע את כל שניתן בהגנה אקטיבית מבוססת לייזר, זה האמצעי היחידי שיכול בעלות זולה ובאיכות גבוה להתמודד עם מתקפת טילים נרחבת.
      יש עוד נושאים רבים כגון הגנה פסיבית משופרת ועוד.

      • אחד הדברים שמסלימים מלחמה זה מצב בו אם אינך משתמש בנשק שיש בידך אתה תאבד אותו, "יוזאיט אור לוז איט".
        לכן – אם אין תאריך לפתיחת כל החזיתות נגדנו, יום לפני שיוצב הלייזר יהיה היום בו תפתח המלחמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.