[בתמונה: משה ובני ישראל. איור מתוך: the Providence Lithograph Company]

[לקובץ המאמרים על פרשת ניצבים, לחצו כאן]

עודכן ב- 6 בספטמבר 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

פרשת ניצבים, ראשי פרקים:

1. לפני מותו, משה מרכז את כל בני ישראל (הגברים,הנשים והילדים)-הן ראשי העם והן פשוטי העם. "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיך" ָעל מנת לכרות ברית בין ה' ובין בני ישראל.

על פניו ניתן לאמר שהתורה אומרת לנו שכל עם ישראל היה ניצב, על בסיס היררכיה מעמדית מהעשירון (האלפיון) העליון-מה שנקרא הטייקונים (חלקם עדיין וחלקם כבר לא, ועל חלקם מאיימת כרגע מסקנות הוועדה לבחינת הריכוזיות במשק) ועד לעשירון התחתון -חוטבי העצים ושואבי המים.

נשאלת השאלה מה המשמעות של מחוטב עציך ועד שואב מימיך? מהו "ועד"? מדוע לא נאמר מחוטב עציך ושואב מימיך? ועל כך עונה הספורנו (מחשובי פרשני המקרא): שגם בארגון המקצועי/ הגילדה של חוטבי העצים ושואבי המים, גם שם היתה היררכיה: היה נשיא החוטבים, ראש ממשלת השואבים, היועץ של חוטבי העצים וכך הלאה עד לעוזרו השני של משנה השוליה של חוטב העצים. הסבר זה מתאים לנו לרעיון ההיררכיה שהזכרנו קודם.

[בתמונה: שואבי מים... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

רעיון דומה לכך אנו מוצאים בהסבר שחוטב עציך הוא מקצוע שעובדים בו בגובה ושואב מימיך במקום נמוך (ובהתאמה לימינו היה לכתוב "מהטייס ועד לצוללן")

הסבר נוסף למילה "ועד" הינו שבעצם מדובר במעגל, מחוטב עציך דרך ראשי שבטיכם, השוטרים, הנשים והטף ועד לשואב מימיך. לא מדובר במדרג מלמעלה למעלה אלא בסיבוב שלם של כל מאפייני העם ואם ניקח את זה לימים בהם אנו נמצאים, הרי שכאשר באים לעמוד לדין בפני בורא עולם אין הבדל בין מלך, שר, איש הי-טק ופועל ניקיון. כולנו שווים, כפי שנתפלל בעוד מספר ימים "וכל באי עולם יעבור לפניך כבני מרום", מעבר שווה לכולם ובחינה שווה לכל איש ואיש ללא קשר למעמדו הכלכלי, הציבורי ואפילו הדתי/הילכתי. הרב הראשי שווה לאחרון המתפללים שיושב בשורה האחרונה בבית הכנסת.

בתחילת פרשת ניצבים נאמר " אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל" . לכאורה כפל גם "כולכם" גם "כל"

ואולם כאן בעצם יש את החיבור ליחיד ולכלל ולימים בהם אנו נמצאים ימי אלול, ימי אני לדודי ודודי לי, ימי חשבון הנפש הפרטי והלאומי והכוונה שכל ישראל, ערבים זה לזה כפי שכותב הרמב"ם (ראו תמונה למטה) בספרו "הי"ד החזקה" בהלכות תשובה: "... לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה, כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם, חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה. עשה מצווה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה.

לכן התורה מדגישה גם את כולכם וגם את כל איש ישראל, היחיד שמשפיע על הרבים.

[בתמונה: הרמב"ם. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jerzy Kociatkiewicz לאתר flickr]

2. כריתת הברית היתה בין הקב"ה לבני ישראל לדורותיהם. ומהיכן אנו יודעים שהברית בין הקב"ה לעם ישראל היא לדורות ולא רק לדור יוצאי מצרים? לפי הנאמר "וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם" ועל כך אומר המדרש שכל היהודים בכל הדורות השתתפו במעמד הסכם הברית.

3. משה מזהיר את בני ישראל מפני השפעת העמים מסביב ומתריע לבני ישראל מללכת בדרכי הגויים כפי שהזהיר כבר בעבר. גם ובמידה ובני ישראל לא ישמעו בקול ה' ואכן יגלו מהארץ, משה מבטיח לבני ישראל שהקב"ה ישוב ויקבץ את בני ישראל מכל קצוות תבל ובני ישראל יחזרו לשכון בארץ ישראל (יש המייחסים את הקמת המדינה ואת גלי העלייה הגדולים להבטחה לעיל).

4. לא לחינם אנו קוראים את פרשת ניצבים לפני ראש השנה שכידוע משמש לחשבון נפש ולבדיקת מעשינו בשנה החולפת. בפרשה שלנו מופיע נושא החזרה בתשובה מספר פעמים "וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ".

5. ברוב בתי הכנסת בארץ ובעולם נהוג ששליח הציבור, לאחר קריאת התורה משמיע בפני הקהל את ה"תפילה לשלום המדינה", שבה אנו מבקשים מהקב"ה לברך את מדינת ישראל, את מנהיגיה, בקשה לשלום אמיתי, חיזוק צה"ל ועוד. חלק מתפילה זו מצוי בפרשתינו ועוסק בקיבוץ גלויות ובעליה לארץ "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ".

[בתמונה: תפילה לשלום המדינה, באדיבות הרבנות הראשית לישראל]

"אמרי אמיר" 

1. "הַנִּסְתָּרֹת לה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (כ"ט, כ"ח) – על דרך הפשט, משה מרגיע את בני ישראל שהיו חוששים פן יענשו הרבים על חטאי היחיד מתוך הכלל שישראל ערבים זה לזה. בא משה ומפיס את ישראל ואומר להם שהם לא יענשו על חטאי היחיד אבל חובה עלינו לבער את הרע מקרבנו כשמדובר בחטאים גלויים. הגאון מווילנא הביא רעיון מבריק על פסוק זה: מי שאינו מאמין בנגלה (בפרהסיה) ב- "נסתר" (חוכמת הנסתר, הקבלה), סימן הוא שבנסתר (בסתר ליבו) אינו מאמין אפילו ב- "נגלה" (בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה)....

2. "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע" (ל', ט"ו) – שואל על כך רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ, בעל ה- "כלי יקר", מדוע אין הכתוב מקדים כאן הטוב לחיים שהרי מעשים טובים של האדם מזכים אותו בחיים? מן הראוי היה לכתוב בסדר הזה: ראה נתתי לפניך היום את הטוב ואת החיים. משיב על כך הכלי יקר שבסדר זה של הדברים באה התורה להזהיר את האדם שלא יתכוון לעשות מעשים טובים כדי לזכות בחיים, אלא יתכוון שיחיה כדי לעשות את הטוב... מי ייתן ובפרוס השנה החדשה הבאה עלינו לטובה כלל זה יהיה נר לרגלינו.

[לקובץ המאמרים על פרשת ניצבים, לחצו כאן]