[בתמונה: מרגלים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי manfredrichter לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת 'שלח לך', לחצו כאן]

עודכן ב- 7 ביוני 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

פרשת שלח לך, ראשי פרקים

1. הסיפור המרכזי בפרשת השבוע הינו "פרשת המרגלים", פרשה אשר הטביעה את חותמה על כל מהלך ההיסטוריה של עם ישראל כשיצא ממצרים.

2. נשיאי השבטים בוחרים שנים עשר נציגים בכירים מכל שבט ומשה מטיל עליהם משימת ריגול בארץ ישראל. בפקודת המבצע משה דורש מהם לחזור עם תשובות למספר שאלות אשר "מכסות" את מה שנחוץ לדעת לפני שנכנסים לארץ, שאלות על הרכב האוכלוסייה, על שיטת ההתיישבות, על ההתבצרות של התושבים וכן על כלכלת הארץ. "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ, מַה הִוא; וְאֶת הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב. וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא, אִם רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה  הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן"

[בתמונה: פרשת המרגלים והשלכותיה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי YanceTAY לאתר Pixabay]

3. ואכן שנים עשר המרגלים הולכים לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה במשך ארבעים יום ואוספים מידע כפי שהתבקשו. בדרך הם גם מביאים עימם מפירות הארץ. אגב, הסמל של משרד התיירות הינו שני אנשים אוחזים במוט ועליו אשכול ענבים. סמל זה נלקח מהפסוק בפרשתינו " וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם". גם נחל אשכול, פארק אשכול והמועצה האזורית אשכול בצפון הנגב נקראים על שם אשכול הענבים של המרגלים.

4. כשחוזרים המרגלים משליחותם הם מתייצבים בפני משה, אהרן והעם ומתחילים בדיווח ואולם הם לא הסתפקו במסירת דיווח מודיעיני גרידא, אלא הוסיפו דברי פרשנות (שילבו בין מחלקת האיסוף למחלקת המחקר באגף המודיעין). בפרשנות שלהם הם הטילו ספק בכוחם של בני ישראל לכבוש את הארץ ואי אמונה בצדקת הדרך ובכוחו של הקב"ה להביא את בני ישראל לארצם. הפחד מבני הענק "וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק  מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". המוזר בדברי המרגלים הינו רגש הנחיתות בה נתקפו. ניתן להבין שהענקים ראו אותם כקטנים ואולם לפי דבריהם אנו רואים שהמרגלים בפני עצמם המעיטו ביכולתם ונראו כחגבים בעיני עצמם " וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים " ורק לאחר מכן את התייחסות הענקים אליהם " וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" לקח חשוב מאד שעלינו ללמוד ממנו

5. על הפסוק "וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם" אומר רש"י שכל הרוצה לשקר (דיבת הארץ) יוסיף בדבריו דברי אמת (ארץ זבת חלב ודבש).

[בתמונה: פרשת המרגלים והשלכותיה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי succo לאתר Pixabay]

6. שניים מהמרגלים לא היו שותפים לתהליך השמצת הארץ של שאר המרגלים: יהושע בן נון (שלאחר מותו של משה היה המנהיג של עם ישראל והכניס את העם לארץ) וכלב בן יפונה. שניהם פנו כאחד אל העם ואמרו שיש אפשרות לבני ישראל לרשת את הארץ והוסיפו "טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד",  אולם עדת בני ישראל עמדה לרגום אותם באבנים, ורק הופעת כבוד ה' על ידי ירידת הענן הצילה אותם מפגיעה (לינץ') של המון העם.

7. לאחר האירוע הקב"ה אומר למשה שברצונו להשמיד את העם ולבנות עם חדש מזרעו של משה, אולם משה מתחנן בפני הקב"ה לשכנעו להמשיך בתוכנית המקורית. משה אף משתמש בטיעון המתייחס לכך שיש סיכוי שאומות העולם אשר שמעו על כל הניסים שנעשו לבני ישראל לא יאמינו בכוחו של הקב"ה להתמודד עם האירוע "וְאָמְרוּ, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר. מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה’, לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם, בַּמִּדְבָּר". בנוסף, משה פונה לרגש הרחמים של הקב"ה בתפילה. "ה’, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, נֹשֵׂא עָו‍ֹן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים סְלַח נָא, לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה". הקב"ה ברוך הוא נענה לתפילתו של משה "וַיֹּאמֶר ה’, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ". קטע זה מופיע בתפילת הסליחות אותן אנו נוהגים להגיד בתקופה שלפני ראש השנה ועד לתפילת נעילה שביום כיפור.

[בתמונה: פרשת המרגלים והשלכותיה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

8. הקב"ה מתרצה אולם מטיל עונש על המרגלים אשר הוציאו את דיבת הארץ וכן על עם ישראל. העונש היה דחיית הכניסה לארץ ישראל בארבעים שנה כנגד 40 יום שהמרגלים הסתובבו בארץ ישראל ועד אשר כל אותם מבני ישראל אשר יצאו ממצרים ולא האמינו ביכולת הקב"ה להכניסם לארץ ימותו במדבר, למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון.

9. בהמשך הפרשה מובאות מצוות הנוהגות רק בארץ ישראל, ללמד שעל אף הדחיה בכניסה לארץ – יגיעו אליה לבסוף. אחת המצוות היא "הפרשת חלה", דהיינו, שכל מי שיש בידו כמות קמח על מנת ללוש אותו לבצק בכמות של כ- 1.6 ק"ג( קיימות מס' דעות ביחס לכמות המדוייקת) עליו להפריש ממנה כמות כלשהי הנקראת "הפרשת חלה". כמות ההפרשה היא אחד חלקי עשרים וארבע לאדם פרטי ואחד חלקי ארבעים ושמונה למאפיות. מצוה זו תקפה אף בזמן הזה. בשנים האחרונות חל מנהג שכלה לפני חתונתה מארגנת "מסיבת רווקות" ובה לומדים קצת על הנושא ומקיימים את המצווה.

10. כבר בשבת השניה לאחר שצוו בני ישראל על שמירת השבת, היה אדם שחילל את השבת "וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". לפי המסורת שמו היה צלופחד אשר היה "אבו אל בנאת" (היו לו רק בנות ועל כך בעוד כמה שבועות). בני ישראל לא ידעו מה עונשו ולכן "וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר" עד שמשה קיבל ציווי מפי הקב"ה  שיש לרגום אותו באבנים וגם כאן, התורה כדרכה לא מסתירה את חטאי בני ישראל, אלא מגלה אותן לעין כל ומוקיעה אותם.

[למאמר: 'הוצאה להורג בסקילה – אין אכזרית ממנה…', לחצו כאן]

[בתמונה: סקילת 'שובר השבת'. האמן: ג'יימס טיסות, 1900. התמונה היא נחלת הכלל]

11. בסיום הפרשה מופיעה "מצוות ציצית". כל איש הלובש בגד שיש לו ארבע כנפות, מחוייב לקשור בארבע קצות הבגד חוטי ציצית, שלשה מהם בצבע לבן ואחד מהם בצבע תכלת. צבע התכלת מופק מסוג מסויים של חלזון אשר אבד מעם ישראל במשך הגלויות, ולכן מתקיימת המצווה היום בארבעה חוטים בצבע לבן. במאה השנים האחרונות ישנם מחקרים שונים המנסים לגלות את החלזון ממנו מופק התכלת, ויש אנשים אשר משלבים חוט תכלת בחוטי הציצית

12. מטרת מצוות הציצית היא להזכיר לנו את מצוות הקב"ה ועל הדרישה של הקב"ה מאיתנו לא ללכת אחר מה שעיננו רואות. "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה’, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, לֵאלֹהֵיכֶם".

"אמרי אמיר"

1. "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּאֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם" (י"ג, ב') - (תייר הינו אדם) ההולך לתור ארץ ומבקש לראות את היפה שבה, וליהנות מן הטוב שלה, כמו (י, ל"ג): "לתור להם מנוחה", ואילו היוצא למשימת ריגול בארץ אויב, מחפש בה את צדדי חולשתה, ומבקש לראות את הרע ואת המכוער שבה, כמו (בראשית מב, ט): "מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם".

[בתמונה משמאל: פרשת המרגלים והשלכותיה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ThomasWolter לאתר Pixabay]

כאשר שלח משה את האנשים על פי ה',שלח אותם כתיירים – "לתור את ארץ כנען", לראות את טובה ולחזור להגיד את שבחיה לבני ישראל. על כן מדברת עליהם התורה בכל הפרשה כעל "תיירים", ואינה מזכירה כלל לשון ריגול. אך כאשר אמונתם בה' ובמשה עבדו התרופפה, ואמרו (דברים א, כב): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הם הפכו מתיירים למרגלים, כנאמר (א, כד): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הם הפכו מתיירים למרגלים, כנאמר (א, כד): "ויבאו עד נחל אשכול וירגלו אתה", כי עשו מעשה מרגלים ולא מעשה תרים. (הכתב והקבלה(

2. "וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָהוּ מָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים" (י"ג, י"ט) - הארץ טובה היא אפילו אם תראו כי רעה היא... קדושת ארץ ישראל מצויה וקיימת תמיד, אלא שהיא מכוסה ונסתרת. מתחת ה"רע" השטחי שלה מסתתר ה"טוב", וכאשר נכנסים אליה אזי נחשפת הקדושה הנסתרת (ספר הזכות).

[לקובץ המאמרים על פרשת 'שלח לך', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019) הוצאה להורג בסקילה – אין אכזרית ממנה…, ייצור ידע, 10/5/19.