גרשון הכהן: את תופעת הנשק הבלתי חוקי אפשר למגר רק בכוח רב!

[מקור התמונה: Photo by Amaury Fernando from Pexels]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏.

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

נשק בלתי חוקי שנעשה בו שימוש לקעקע ריבונות של מדינה הוא דבר שמדינה לא יכולה להרשות לעצמה. היא חייבת להבהיר לכל, שהמונופול להחזקת הנשק הוא אך ורק בידיה; וההבהרה הזו חייבת להיות מלווה בסנקציה קשה, כמו שלילת אזרחות למשל.

אבל, המערכת הממשלית כולה - כולל מערכת אכיפת החוק והמשפט - חיה בהכחשה. היא איבדה את הקשר עם המציאות; ואת היכולת ללמוד מהחיים - מה שהערבים בפיקחותם מכנים: "מדרסת אל חייאת" - בית הספר של החיים. התוצאה הישירה לכך היא 'אבדן הריבונות' באזורים מסויימים במדינה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

מנסים לעטוף את זה בדיבורים נוסח "זה רק מיעוט קטן; הרוב בעד דו קיום" רק שלעולם רק המיעוט קובע, לטוב ולרע, והרוב נגרר. דוגמה חיובית כזו היא למשל תנועת השומר. הם היו רק 150 איש; אבל הם ייצרו משטר ביטחון אחר ביישוב היהודי בארץ ישראל. את המיעוט שמחזיק נשק בלתי חוקי צריך למגר בכל דרך. לצורך כך המשטרה לא מספיקה. צריכה להיות פה מערכה של שנים!

ב"בית הספר של החיים", לא פותרים בעיות של חוסר ריבונות בבניית עוד מתנ"ס; אלא בשימוש מאסיבי בכוח. זה פרדוקס שצריך להבין אותו. מדינה שאין לה נוכחות של כוח לא תצליח לסדר שיח חיובי, כי הכוח מצוי בידיים אחרות, ומנוצל להשגת אינטרסים אחרים. בלשון המשל, ריבון אמתי יכול לנהל שיח חיובי רק שברור לכל שביכולתו להציב עמוד תלייה בכיכר העיר. את מה שפוגע בריבונות חייבים למגר ביד חזקה; בעונשים הקשורים ישירות לריבונות; משמע, בשלילת אזרחות.

לתלות את מה שקורה בדרום למשל במשטרה זו בדיחה עצובה. איפה שאין ריבונות המשטרה חסרת אונים. צריכה להיות כאן מערכה קשה, חסרת פשרות, של שנים, עד מיגור התופעה כולה.

[הכרזה: 'ייצור ידע']

צה"ל מאותגר בשנים האחרונות הרבה בסוגיית הפריצות למחנותיו. אינני מייצג את צה"ל ואומר רק שלדעתי, יש דברים בתחום המקצועי שצה"ל איננו מבין: מהותו של צבא מתחילה במה שלימדו אותנו הרומאים: לגיון רומי הולך 30 מייל ביום; מגיע לחניית לילה, בונה מחנה, סוללת עפר, דגל... מה שמכונה "הכוח בנוכחותו" (force in being). הוא לא צריך לפעול. עצם נוכחותו בסמלי הנוכחות ובעוצמה שהוא מקרין, איש לא יעז להיכנס ומי שנכנס, דמו בראשו.

עם כל סוגיית זכויות האדם, אין מחנה צבאי באנגלית ובאמריקה שאדם יכול לפרוץ לתוכו מבלי שיירה במקום. אבל אצלנו "מלוא כל הארץ משפט וכל בנינו משפטנים"; רק שהחיים האמתיים הם הרבה מעבר למה שאפשר לנהל בבית המשפט.

פגיעה במחנה צבאי היא פגיעה בסמלי השלטון. פתגם ערבי ידוע; המשמש מפתח להבנת אופן החשיבה הערבי הוא "אנחנו עם הקיר הניצב איתן" (נחנא מעא אל חית אל וואקף). עם שאיננו מקרין נוכחות איתנה יבוזו לו ויראוהו כחלש שלא כדאי לבוא איתו בברית. היום צה"ל - מבלי להבין - מקרין חולשה לאומית. בעקבותיו, נתפסת המדינה כולה כחלשה וזו אחריותו. נהלי הפתיחה באש אינם רק מסמך משפטי. בראש ובראשונה הם מבטאים כבוד לאומי.

פתגם עממי בערבית אומר: "מי שלא יודע להגן על התרנגולות שלו מפני גניבה, שלא יתפלא שאחרי זה אונסים את בנותיו והורגים את בניו"... זה מתחיל בקטנה: מי שאינו יודע להגן על הדבר הבסיסי הקטן, מאבד את הכל!

[מקור התמונה: Photo by Quang Nguyen Vinh from Pexels]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *