גרשון הכהן: מה הבעיה עם קרן וקסנר? הקשר שבין מינהל ציבורי לתודעה לאומית

[בתמונה: לס ווקסנר. מה הבעיה עם קרן וקסנר? התמונה היא צילום מסך]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על 'קרן וקסנר' והשפעתה על תודעת הבכירים בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הדרכה ארגונית, לחצו כאן]

ליברל

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

אל המחלוקת בין תומכי בנימין נתניהו למתנגדיו, הושלך גם מפעל המלגות של קרן וקסנר. אותה תוכנית לימודים יוקרתית בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד. יש לסוגיה ממד ענייני ראוי לבירור ציבורי, במיקוד על מהם תוכני הלימודים ואופי ההכשרה שצריכה מדינה להעניק לפקידיה הבכירים בממשל ובמערכות הביטחון. עסקתי בסוגיה במשך שש שנים, שבהן הייתי מפקד המכללה לביטחון לאומי, המכשירה בכירים במערכת הביטחון ובשירות הציבורי, בהכנתם לתפקידי ניהול והנהגה במבט לאומי־אסטרטגי. המסגרת בהרווארד, שאליה שולחת מדינת ישראל את בכיריה, מציעה בתחום זה תוכנית משלה. הדיון בסוגיה קורא למדינה לברר אם ועד כמה התכנית בבוסטון משרתת את צרכיה הלאומיים הייחודיים של ישראל.

אילו היה מדובר בלימודים טכנולוגיים, לא היה נדרש בירור. אלא שמדובר בלימודי מינהל ציבורי, הנדרשים לא רק למתודולוגיה אוניברסלית אלא גם לתודעת הייחוד המקומית. דוד בן־גוריון חזר והדגיש: "לא ככל המדינות מדינת ישראל (…) ייחוד תקומתה הוא פרי ייחוד ייעודה. מדינה זו הייתה קיימת אלפים בשנה ברוחו, בליבו ובחזונו של העם היהודי (…) וקיבוץ גלויות היא משאתה וייעודה ושליחותה של מדינת ישראל" (פסח 1951).

בראשית דרכה של ישראל, הייתה לייחוד זה השלכה ישירה על דפוסי התנהלותה בתחומי המינהל הציבורי. שלמה הלל, שעסק בעליית יהודי עיראק, מספר על תדריך שקיבל מלוי אשכול, הממונה בראשית שנות המדינה על קליטת העלייה. אשכול אמר לו כך: "אל תביא את כולם בבת אחת. אין לנו בשבילם מספיק בתים, גם לא אוהלים. לא עבודה ואוכל".

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של שלמה הלל, רוח קדים, בשליחות מחתרתית לארצות ערב, שראה אור

בן־גוריון קרא לו וקבע: "כל מה שאמר לך אשכול נכון, ובכל זאת תביא את כולם מיד ובבת אחת". כך מתבטאת במינהל ציבורי הזיקה הישירה בין תודעת ייעוד לאומי לבין תהליכי קבלת החלטות. מהמקום הזה צריך להתחיל הדיון בתכניות הלימודים במינהל ציבורי. הטענה היא כי לא רק ההנהגה המדינית העליונה, גם הפקידות חייבת להביא לשולחן העבודה מצפן לאומי של תודעת ייחוד וייעוד.

נכון לבקש בירור זה, לא רק עם תוכנית וקסנר, אלא גם עם תכניות הלימודים במינהל ציבורי הנערכות בהשראת התכנית מהרווארד, באוניברסיטאות בארץ. בחינה ביקורתית כזו צריכה להיערך גם לתכנית 'מעוז', המגדירה עצמה כ"שואפת לבנות רשת מנהיגים לחברה הישראלית, באמצעות תכניות מגוונות שנבנות בשיתוף פעולה עם גופים ממשלתיים".

.

בבית ספר לטיסה לומדים לטוס, ואין כל התלבטות בשאלת התכלית לתוכנית הלימודים. כך גם בבתי ספר להנדסה. נכון שגם בלימודי מינהל ציבורי קיים ממד מעשי, הכרוך ברכישת כלי עבודה ניהוליים. אולם כמשרתי ציבור בניהול ענייני המדינה, הפקידים הבכירים נדרשים לדבר נוסף: למצפן משותף מוכוון על ידי תודעת חזון־על, והתכלית הכוללת שאותה הם באים לשרת. כאן שורש המחלוקת. בשאלה, האם לכל המדינות המתוקנות יש תכלית אחת, נובעת במהותה מתשתית ערכים אוניברסליים?

לישראל הדמוקרטית, שממשיכה להיות גם בית לאומי לעם היהודי, בוודאי חשוב להדגיש את מאפייני ייחודה. הדרישה להתמקדות בממדי הייחוד אינה עניין חריג למפעל הציוני. התמקדות באלה כתנאי הכרחי להבנת תופעות האדם היא נקודת הפיצול בין המסורת המדעית של הרווארד לבין זו של סורבון. דפוסי העבודה והמתודה למינהל הציבורי נתונים תמיד במתח בין נקודת המבט האוניברסלית לבין זו הייחודית למאפייני המקום. במעגל הדיאלקטי בין האוניברסלי למקומי, המפתח הוא בנקודת האיזון, וכאן נקראת מדינת ישראל לבירור ולתיקון.

[לאוסף המאמרים על 'קרן וקסנר' והשפעתה על תודעת הבכירים בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הדרכה ארגונית, לחצו כאן]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *