יצחק בריק: המכתב הזה מדבר בעד עצמו!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן]

האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות.

לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים.

בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.

*  *  *

אני מקבל מנג״דים ועד תא״לים מסרים קשים מאוד. הם רוצים לזעוק את זעקתם על המצב בצבא, אך לא מעזים שמא יבולע להם. לכן, הם מעבירים אלי את זעקתם מתוך ידיעה שלא אפרסם את שמם. הפכתי ל'כותל המערבי' של רבים בצה"ל.

ללא טיפול שורש יסודי בתרבות הארגונית והפיקודית בצה״ל, צה״ל לא יוכל לצאת מהמבוך ולהיות מוכן ליום פקודה. בנפשנו הדבר!

לפניכם מכתב שנשלח אלי ב-4 למרץ 2020 (לפני פרוץ מגיפת הקורונה בישראל), ואני מביא אותו בפניכם, כמות שהוא:

"... שלום,

אני סגן מפקד גדוד (סמג"ד) המשרת בקבע בפיקוד הצפון.

כבר תקופה ארוכה שאני מתלבט אם לפנות אלייך, שמעתי את שיחותך כנקח"ל כמה וכמה פעמים בעבר; ואני חושב שאתה שם אצבע מדויקת על כמה מנקודות החולשה שקיימות בצבא.

בעיקר מפריע לי לראות שהצבא הפך לצבא פקידים, מצגות, משרדים, ישיבות, מסמכים, וביורוקרטיה. בעיקר מתכוננים לאותם מופעים, או לביקורות, ופחות למלחמה הבאה או לאתגרי הבט"ש.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

להלן עיקרי הנקודות ששמעתי בשיחותך, ולטעמי הן נקודות החולשה המרכזיות שכולן קשורות אחת לשנייה:

  1. עומס ישיבות;
  2. תרבות משרדית;
  3. חוסר פשטות;
  4. חוסר משמעת;
  5. סטנדרטים נמוכים באימונים;
  6. תעסוקות ומשימות אחרות בשגרה;
  7. אין הגדרת קריטוריונים ברורים, אין קוים אדומים;
  8. אנחנו ארגון לא לומד. אין יישום לקחים.

1. ישיבות:

מג"דים ומ"פים מזומנים לכנסים וישיבות מחוץ לגזרה, כמעט בכל שבוע; ולפעמים, פעמיים בשבוע. במציאות שבה כל הגדודים הלוחמים עושים 11/3, ישנם רק 3.5 ימי עבודה שבהם כל הגדוד נמצא - חצי מיום ראשון, שני שלישי ורביעי. בחמישי בבוקר, חצי מהגדוד יוצא לסופ"ש. מספיקים כנס, ישיבה או פורום - חטיבתי, אוגדתי, מטכ"לי בכדי ליצור מצב, שמג"ד נמצא ביחידתו יום וחצי בשבוע. ביום הזה הוא מחויב להספיק ראיונות, שיחות, העמ"צ ואז נשאר מעט מאוד זמן להסתובבות בשטח: להשפיע, לחנוך את פקודיו בשגרה, אימונים ובבט״ש. גם הפעילות המבצעית נפגעת; וכמו שאתה אומר, אין תחליף מלהסתכל ללוחמים בעיניים.

אין היום שום איזון בין הזמן של המפקדים במסגרתם לזמן שהם עסוקים בדברים אחרים. ישנם מפקדים יצירתיים שעושים יותר, ישנם פחות. בכללי, אנחנו לא שם.

2. תרבות משרדית

עומס ייתר של מסמכים ופקודות ביורוקרטיות, שהופכות כל דבר למסובך מאוד. מפקד מפחד לפספס משהו מכל ההוראות המחייבות; ואז הוא לוקח את כל המפקדים אליו בצורה לא פרופורציונלית. אח"כ, לא נשאר זמן למפקדי המשנה להוריד את הפקודות למטה. ככה נוצר פעם גדול בין הפקודות למעלה למה שמתבצע בשטח.

ההמלצה היא "פשטות", יעילות ונגיעה בעיקר.

3. "מה שלא יהיה פשוט, פשוט לא יהיה"

סעיף זה נובע מסעיף 2, בגלל התרבות המשרדית, והיכולת להעתיק נתונים מהעבר, נוצר מצב שבו מפקדים עושים 'העתק הדבק' למסמכים, ואף אחד לא מוחק כלום מחשש, שאם זה נכתב זה כנראה חשוב. הטובים גם מוסיפים משלהם... כך מתקבלות מצגות מנופחות עם מעל 100 דפים, תיקי בטיחות שנראים כמו ספרי תנ"ך. התוצאה שאף אחד לא קורא את זה ואין שום אבחנה בין עיקר לתפל.

4. חוסר משמעת ווידוא פקודות

רוב הפקודות עוברות במיילים ובסמרטפונים, אין על כך שום בקרה ומעקב. שגר ושכח. הפכנו לפיקוד ווירטואלי...

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pixaline לאתר Pixabay]

5. אין נוהלי שיגרה סדירים

רובינו לא יודעים לנהל שיגרה. אין על כך דגש בהכשרות של הקורסים הפיקודיים: קורס מ״כים וקצינים. מכאן הסטנדרטים הנמוכים בביצוע המשימות. אין סטנדרט ונהלים מחייבים, כל מפקד ע״פ הבנתו.

6. צבא היבשה הוא ארגון לא לומד

ברוב המקרים אין הפקת לקחים, ואין יישום לקחים. כל מפקד חדש ממציא את הגלגל מחדש. אין בניה לאורך זמן של היחידה. השינויים הדחופים וחוסר היציבות, שבין מפקד לבא אחריו, יוצרים סחרחורת, חוסר כיוון ואבדן מקצועיות.

מדובר בתרבות כלל צה"לית!

כבר פיקדתי ביותר מיחידה אחת; ואם בעבר חשבתי, שמדובר בהתנהלות נקודתית לא נכונה; כיום, אני מבין שמדובר בתרבות כלל צה"לית.

ניסיתי כמה פעמים להציף את הבעיה מול מפקדי אבל זה באמת לא ברמתם. הם בורג קטן מידי בתרבות כללית רחבה ומקולקלת; שקיימת כבר הרבה שנים בצה"ל, שעיקרה נוגעת לפיקוד הבכיר; ומשפיעה ישירות על התנהלות כל הצבא.

[לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן] [למאמרו של האלוף יצחק בריק: 'אוי, התרבות הארגונית הצה”לית…', לחצו כאן]

חייבים שהשינוי יבוא מלמעלה: לקבוע סף של כנסים וישיבות בכל הרמות. מפקד צריך להיות ביחידה שלו. הוא צריך להיות בשטח רוב הזמן (מג"ד). מ"פ ומפקדי משנה צריכים להיות 90% בשטח.

וכמובן, פקודות קצרות וברורות, פשטות. לא תיקים ומסמכים בלתי נגמרים.

ברצוני לציין, שמג"ד הוא לרוב בעל משפחה. בד"כ הוא יוצא ל'אפטר'; וזה מוריד לו זמן נוסף מהזמן המועט שהוא נמצא בגדוד.

רק לאחרונה התפרסם בתקשורת מכתבו של מ״פ בקורס קציני שריון שהופץ לקצינים בכירים, שבו הוא מדבר בדיוק על מה שכתבתי לך: חוסר זמן לבצע את העבודה והחניכה של החיילים ביחידות, והמצב החמור הנובע מכך. כתוצאה מכך, הוא החליט לפרוש מצה״ל. לצערי, זו תחושתם של רוב המפקדים בני גילי. לכן, הטובים עוזבים את הצבא.

[לכתבה המלאה של טל לב רם ב'מעריב', לחצו כאן] 

עד כה לא מורגש שום שינוי מהותי בשטח מאז פרסומו של מכתב מ״פ הקק״ש. אין הקשבה ואין למידת לקחים. הרבה תפאורה למעלה ומעט מידי עשייה למטה, בשגרה, באימונים ובתעסוקה.

אני בטוח שלא חידשתי לך כלום; אבל בכל זאת, חשוב שתשמע את זה שוב.

תודה מראש לקריאת מכתבי

סמג"ד שמאוד חרד למצב

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

2 thoughts on “יצחק בריק: המכתב הזה מדבר בעד עצמו!

  1. כל הכבוד שיש לכם את האומץ לחשוף את ההתנהלות ההרסנית של הבירוקרטיות השולטות בכיפה בכל התחומים בישראל, עקב הפוליטיזציה הקצונית שהשתטלטה על ישראל, קודם כל במוסדות הממשלתיים והצבוריים, אך גם בחברות פרטיות גדולות. כל הגופים האלה הבנויים על קשרים במקום כישורים, מתאפיינים בניהול כושל, חוסר יכולת תכנון ובצוע, בזבוזי ענק, פרוטקציה, נפוטיזם ושחיתות. כל אלה מעוותים ומשחיתים את החברה הפוליטיקה והכלכלה שלנו מאז תחילת המפעל הציוני ועד היום , מונעים צמיחה כלכלית ראויה מעמיקים פערים ועוני רב, ואחראים לרוב המחדלים והקטסטרופות שאנו סובלים מהם רבות.
    תחילת המשטר המושחת עם תחילת המפעל הציוני. ב- 1906 קבוצה של עשרים חלוצים קומוניסטים, בראשות יצחק בן צבי ודוד בן גורין התאספה ברמלה (עיר ערבית שבה לא היו יכולים לצוטט להם ולהלשין לשלטונות) כדי להקים מחתרת קומוניסטית שתתפוס את השלטון במפעל הציוני. בן גוריון (שאיש אינו רוצה לשלול את זכותו בהקמת מדינת ישראל ב-1948) הכריז אז ש"תעודתה ההסטורית של הציונות היא לשמש חוד החנית של המהפכה (הקומוניסטית) בין עמי המזרח התיכון…משימה שאין לעכבה במימרות דמוקרטיות ויש לאכוף אותה במלחמת מעמדות שתביא לדיקטטורה של הפרולטריון".
    בן גורין היה מעריץ נלהב של לנין שאותו העריך כאחד מהמנהיגים הגדולים בהסטוריה "משום שלא חס על דם עוללים ונקיים כדי לקדם את המהפכה" ."פלטפורמת רמלה" שהוא וחבריו ניסחו (וכל ההסטוריונים של הציונות העלימו את זכרה) היתה תכנית להשתלטות בולשביקית על הציונות, שהוצאה אל הפועל בתחילת שנות העשרים במאה הקודמת עם הקמת ההסתדרות כדי לשלוט בפרנסה של כל עובד ולכפות עליהם משמעת מוחלטת למנהיגות או שלא יקבלו עבודה ויורעבו כמו הבית"רים, ועם הקמת מפלגת מפא"י ו"שיטת מפא"י הידועה לשימצה. הפוליטיזציה המוחלטת של כל המוסדות, ובעיקר הכלכליים, הקיימת עד היום גם אחרי חילופי השלטון, הפכה את כל המשרדים הממשלתיים והמוסדות הצבוריים לדמויי נמל אשדוד,על ניהולו הכושל והשחיתות והאלימות השולטים בו.
    בעת ההיא גם הוכרזה על ידי "מחנה העבודה" מלחמת מעמדות אלימה נגד "הבורגנות" שבה הושמדו מרבית החרושת הזעירה והעסקים הקטנים שעולי פולין בנו בארץ מחסכונותיהם והם אולצו לרדת. לבקשת ויצמן ומחנה השמאל האנגלים גם סגרו את שערי הארץ ומנעו עליה חפשית. עולים נזקקו לרשיונות (סרטיפיקטים) שחולקו על ידי ההסתדרות הציונית בראשות ויצמן רק לחלוצים אנשי השמאל, כי ויצמן שנא את יהודי הגולה הבורגנים והדתיים, והם נידונו להשאר באירופה ונפלו קרבן בידי הנאצים. כם הפך אז השמאל בארץ ממיעוט לרוב.
    כל התקציבים של ההסתדרות הציונות הוקדשו להקמת ותחזוקת ישובים קולקטיביסטים כמו הקבוצים הקומוניסטים שפשטו רגל כל עשור, ולמימון ולאחזקה של העסקים הגדולים והתעשיות של חברת העובדים שהיו למונופולים חמסניים ששיתפו פעולה עם הטייקונים ידידי המשטר בשוד הצבור על ידי הפקעות מחירים פראיות שרוששו (ומרוששים עד היום) ביחוד את מעוטי ההכנסה. לאנשי המשטר ולבני בריתם הוענקו משוכורת ענק ו"תנאים" והטבות" למי שהשלטון חפץ ביקרו במילארדים רבים שנסחטו במיסי חמס מעובדים יצרניים.
    ישראל המתיימרת להיות דנמוקרטיה אינה כזו כי משטרה שבה הבוחר יכול לבחור רק מרשימות שהכינו המפלגות אינו דמוקרטי בעליל.

    על כל אלה, על הספור המדהים שלא ספרו לכם והשלכותיו על חיינו בהווה ועוד תוכלו לקרוא, אם הקורונה תאפשר, בספרי העומד להתפרסם בהוצאת ידיעות ספרים, "תמול וכשלון – כיצד מקימי המדינה עיצבו שיטה ((שהיתה ידועה כ"שיטת מפא"י) המסכנת את עתידה".
    בינתיים תהיו לי בריאים וחזקים בכדי שיום אחד נוכל לחיות כעם חפשי בארצנו ולא כעבדים לקליקות של פוליטיקאים, עסקנים, משפטנים טייקונים , מאכערים ולוביסטים המוצצים את לשד העם הנפלא הזה ומדכאים אותו לעפר.

  2. קללת הכלים השבורים
    מדוע לא נלמדו הלקחים?
    ראשית, לאחר כל מלחמה קודמו מפקדי הכוחות הלוחמים, נוצר קשר שתיקה ו"מאזן אימה", בו כל מפקד שיחשוף מחדל בתחום מפקד אחר מסתכן בכך שיחשפו את מחדליו שלו; הרמטכ"ל משה לוי, שהחליף את רפאל איתן שפיקד על צה"ל במלחמת לבנון הראשונה, העדיף "שקט תעשייתי"; המטכ"ל איננו "מטה גבוה" אלא אוסף אנשים הבאים מ"קליקות" שונות, מחויבים להן ושומרים על "האינטרסים הסקטוריאליים" שלהם; המטכ"ל מפעיל נוהל "אי אסטרטגיה"; התכנון ותהליך קבלת ההחלטות מתבסס על מיקוח בין סקטוריאלי המושפע מהעוצמה היחסית של המעורבים בו; ההסכמה, בסופו של דבר, מתבססת על המכנה המשותף הנמוך ביותר לכל המשתתפים ולא על הגיון צבאי מקצועי; פתרונות פשוטים וחסכוניים יידחו מפני פתרונות יקרים שיועדפו מפני שהם מספקים יותר את הצרכים הכופלים של כל הסמכויות הצבאיות; שיקולים מקצועיים-צבאיים נשחקים מול חתירה חיילית-סקטוריאלית להגדלת משאבים, תקציבים ועוצמה יחסית. מכאן, שלשיקולים מקצועיים של אסטרטגיה אין סיכוי כנגד מערכת בירוקרטית המנציחה פיצול ובנויה עליו. קצינים בכירים אינם מאומנים ומיומנים לחשוב מחשבה כוללת. קצינים צעירים המבקשים להתקדם, חייבים לוותר על חשיבה ביקורתית ומקורית ועליהם "להתיישר" לפי ההרמוניה הבירוקרטית, רק כך יגיעו לדרגת אלוף ואז כבר לא יהיה מה לצפות מהם לחשיבה יוצרת. "קצינים זוטרים, השותקים כאשר הבכירים מהם מדברים, אינם בהכרח מוגי-לב – אלא נוהגים כך מתוך חשבון".

    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%9C%D7%9C%D7%AA_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *