פנחס יחזקאלי: למה תקפה יפן דווקא את ארצות הברית?

[בתמונה: לאן יפנה הגנרל, הידקי טוג'ו, ראש ממשלת האימפריה היפנית - לתקיפת ברית המועצות או לתקיפת ארצות הברית?]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 31 במרץ 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר שני מתוך שלושה אודות האינטרסים הלאומיים היפנים שהובילו למלחמת העולם השנייה. המאמרים הקודמים היו:

*  *  *

מבחינה אישית ולאומית, אנחנו ברי מזל שמלחמת העולם השנייה נגמרה כפי שנגמרה; אבל, כשמתבוננים על המלחמה מבחינה אסטרטגית, קשה להתעלם מהעובדה שלא בעלות הברית ניצחו את מדינות הציר (גרמניה - איטליה - יפן). הן פשוט ניצחו את עצמן ושמטו מידן - בדרך של טיפשות אסטרטגית - ניצחון כביר.

אחת הטיפשויות האסטרטגיות, בדיעבד, שחרצו את גורל המלחמה, הייתה הבחירה של יפן לתקוף את ארצות הברית; במקום את ברית המועצות. אם במקביל לפלישה הגרמנית לברית המועצות ('מבצע ברברוסה'), היו היפנים תוקפים את ברית המועצות בגבה, הייתה רוסיה קורסת כבר בחורף 1942-1941 (מתקפת החורף הרוסית - ששינתה את תמונת המצב באזור מוסקבה - נבנתה על הדיביזיות הסיביריות שנלקחו מהגבול היפני...); וללא השפלת פרל הארבור, ארצות הברית כבר לא הייתה, כפי הנראה, נכנסת למלחמה.

השאלה האסטרטגית בענייננו כפולה:

  • מדוע החליטה יפן לפנות לכיוון ארצות הברית דווקא;
  • מדוע לא אילץ אדולף היטלר את יפן לתקוף את ברית המועצות.

ננסה להשיב על כל אחת מהשאלות הללו בנפרד.

מדוע החליטה יפן לפנות לכיוון ארצות הברית דווקא?

(פושידה ואוקומיה, 1981, עמ' 39-26)

אחת המחלות שבהם לקו הכוחות המזוינים היפנים היה כפל מטרות אסטרטגיות, שסתרו זו את רעותה:

  • בעוד שחיל הים הקיסרי בנה את כוחו ועיצב את האסטרטגיה שלו כשהוא רואה לנגד עיניו את צי ארצות הברית כיריבו העתידי;
  • הצבא הקיסרי ביסס את הכנותיו ותכניותיו על ההנחה, שיריבו יהיה הצבא הרוסי.

מאחר ויפן לחמה לצד בעלות הברית המנצחות במלחמת העולם הראשונה, היא יצאה מהמלחמה כמעצמה עולמית מדרגה ראשונה, 'פיתחה תיאבון', וכך נעשתה יריבתה של חברתה לנשק לשעבר, ארצות הברית, במאבק על השליטה באוקיינוס השקט.

במקביל, הקטינה המהפכה הקומוניסטית ברוסיה את איום האימפריאליזם הרוסי באסיה, ודחקה את המדיה הסובייטית החדשה למעמד של חשיבות משנית בתכנון הצבאי של יפן.

מרגע שיפן - המסנוורת מניצחונות גרמניה באירופה - כרתה ברית צבאית עם מעצמות הציר (גרמניה ואיטליה), הפעילו עליה ארצות הברית בריטניה והולנד לחצים כלכליים גוברים והולכים.

כאשר נכנס הצבא היפני לדרום הודו סין, ביולי 1941, הפילו שלושת המעצמות ביפן אמברגו חסר תקדים על כל משלוחי הנפט ליפן. אז החל השעון לתקתק לכיוון של מלחמה, לפני שהמחסור בנפט, שאזל והלך, יוריד את יפן על ברכיה... היה ברור עתה מי האויב העיקרי, ושהאסטרטגיה חייבת להיות התקפית!

[בתמונה: הפלישה היפנית להודו סין, שהניעה את הספירה לאחור, אל המלחמה... התמונה היא נחלת הכלל]

מדוע לא אילץ אדולף היטלר את יפן לתקוף את ברית המועצות?

(שיירר, 1976, עמ' 741-730).

העיתונאי, ויליאם שיירר, טוען בספרו "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" (ראו תמונת כריכה משמאל) כי הגרמנים לא העלו על דעתם כי בכוונת היפנים לנהל אופנסיבה כוללת נגד אחת המעצמות.

כיוון שכך, התפקיד המקורי והעיקרי שייעד אדולף היטלר ליפן, היה לשמור, שארצות הברית לא תיכנס למלחמה, עד שרוסיה תוכרע. ההנחה הייתה, שפעלתנות יפנית בכיבוש סינגפור ובאיום על הודו, יאלצו את האמריקנים למקד את תשומת הלב שלהם באוקיינוס השקט. לעומת זאת, התמקדות היפנים ברוסיה תגביר את רצונם להגיע להסכם עם ארצות הברית, ומשמעות הדברים היא, שתשומת הלב האמריקנית, תמוקד בגרמניה.

[בתמונה: כריכת ספרו של ויליאם שיירר: 'עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי' (שני כרכים), שראתה אור בגרסה עברית בהוצאת שוקן, ירושלים ותצל אביב, ב- 1976. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

רק שהיפנים - טען שיירר - שיחקו משחק עצמאי משלהם. הם מסיבותיהם לא שיתפו את הגרמנים בכוונתם לתקוף בפרל הארבור. אבל ניסו להשיג בעורמה את חתימתם על חוזה שמחייב אותם להצטרף למלחמה בארצות הברית, לצידם.

באביב 1941 ביקש שר החוץ היפני מטסוקה - וקיבל - את הבטחתו של אדולף היטלר, שאם יפן תילחם, היא לא תעשה זאת לבדה (הוא לא התנה זאת בסיוע יפני לגרמנים...). אולם, ההבטחה ניתנה בעל פה ללא כל חוזה חתום, מחייב; וגם מטסוקה לא האריך ימים בתפקידו והוחלף.

כשהסתבך הווארמאכט בשערי מוסקבה; וכשפתחו הרוסים במלחמת החורף ב- 5 לדצמבר 1941, היה זה היטלר שהפציר ביפנים לתקוף את רוסיה בגבה. אבל, אז ליפנים היו כבר אז, מן הסתם, תכניות אחרות...

פניות יפניות חוזרות לחתימה על חוזה בין המדינות, הגיעו לשר החוץ הגרמני, ריבנטרופ בשדר ב- 18 בנובמבר 1942; ולאחר מכן באופן מפורט יותר, ב- 23 לנובמבר, ועדיין לא נקבו היפנים בשמה של ארצות הברית כיעד התקיפה (הם שברו שהמטרה היא נחלות הבריטים וההולנדים במזרח). בעצם, ראש הממשלה היפני לא דיווח על יעד התקיפה גם לשגריריו בארצות השונות.

[בתמונה: שר החוץ הנאצי, יואכים פון ריבנטרופ ומנהיגו אדולף היטלר (משמאל): ניסה לשכנע את היטלר שגרמניה אינה מחויבת להכריז מלחמה על ארצות הברית... צילום: סוכנות טס. התמונה היא נחלת הכלל]

בינתיים היו נושאות המטוסים היפניות כבר בחצי הדרך לתקיפת פרל הארבור; הלחץ בטוקיו גבר והלחץ על השגריר בברלין גבר בהתאמה. אבל כשהרגיש ריבנטרופ שהוא נלחץ עם גבו אל הקיר ניסה להרוויח זמן, אבל להפתעתו, בליל ה- 5-4 בדצמבר 1942, אישר היטלר לתת ערובה רשמית ליפן, ללא כל תמורה מצידה בחזית הרוסית, אם כי טרם חתם עליה. גם מוסוליני, שליט איטליה מסתבר, נעתר בשמחה (בלי להבין, כפי הנראה את משמעות ההסכמה הזו).

בעובדה, דווקא היפנים הלחוצים יותר ויותר, סברו כל הזמן שהיטלר יתנה חתימה בעזרה הדדית של יפן בחזית הרוסית. מן הסתם, הם סברו כך כי זה היה הדבר ההגיוני לעשות... הם כתבו לשגרירם בברלין: "היינו רוצים למנוע... התנגשות מזוינת עם רוסיה, עד שיאפשרו זאת הנסיבות האסטרטגיות; ובכן, דאג שהממשלה הגרמנית תבין עמדתנו זאת ונהל אייתה משא ומתן כך, שלפחות לעת עתה, לא יעמדו על החלפת אגרות דיפלומטיות בשאלה זו".

ושיירר חותם סוגיה זו במילים הללו: "היפנים לא היו צריכים להרבות דאגה. מסיבות בלתי ידועות למיליטריסטים בטוקיו או למישהו אחר, והעומדות בסתירה להיגיון ולשכל, לא עמד היטלר על כך שיפן תתקוף את רוסיה, בעת ובעונה אחת עם התקפת ארצות הברית ובריטניה, אף כי אילו היה עושה כן, היה מהלך המלחמה, כפי שניתן לשער, שונה.

התקיפה היפנית בפרל הארבור אירעה ב- 7 בדצמבר 1941 (ראו תמונה למטה). למחרת, לחץ השגריר היפני בברלין, הגנרל אושימה, לקבל תשובה. ריבנטרופ הלחוץ (שהתחיל כפי הנראה להבין את המשמעויות...) ניסה להניא את הפיהרר מהסכמה, בטענו כי לפי תנאי החוזה המשולש בין גרמניה, איטליה ויפן, גרמניה אינה חייבת להכריז מלחמה על ארצות הברית, כיוון שברור שיפן היא התוקפנית והחוזה עוסק רק בעזרה לאחר התקפה.

[בתמונה: מטוסים על סיפונה של נושאת-המטוסים היפנית "שוֹקַאקוּ", מתכוננים להתקפה על פרל הארבור. התמונה היא נחלת הכלל]

אבל מסתבר, שהיטלר - שהוקסם מהצעד שעשו היפנים - ראה יתרונות בהכרזת המלחמה ("מלחמה עם יפן פירושה העברת כל המרץ של אמריקה לחימושה היא; ובהתאם לכך, התכווצות של עזרת החכר והשאל, והטיית כל הפעילות לאוקיינוס השקט"). עיקר המאמץ שעשה היה רק למנוע מארצות הברית להכריז מלחמה ראשונה.

רק שלנשיא רוזוולט היו קשיים לא מעטים לשכנע את הקונגרס להכריז מלחמה על גרמניה - בנוסף ליפן. בשני בתי הנבחרים - וגם בצבא ובצי - רווחה אז הגישה שעל ארצות הברית להתמקד בהבסת יפן ולא ליטול עליה בה בעת עול נוסף של מלחמה...

היטלר הוציא, בהקשר זה, את הערמונים מתוך האש עבור רוזוולט. הכרזת המלחמה שלו פתרה עבורו, בבת אחת, את כל הקשיים...

משמעויות: כמו בבחירות בישראל - כדי להשיג מטרה קבוצתית צריך לקבל החלטות בסדר עדיפות קבוצתי!

לכל קבוצה יש מטרה קבוצתית המאחדת אותה, אבל גם מטרות אינדיבידואליות של כל מרכיב בתוכה. וכמו בסאגת הבחירות הבלתי נגמרת בישראל של 2020-2019, מנצחת הקבוצה שיכולה להתעלות מעל המטרות האינדיבידואליות, לקבל החלטות אסטרטגיות שהולמות את המטרה הקבוצתית.

שיעור נבון כזה נתן לנו הגוש המערבי במלחמה, כשדווקא המובילה שלו, ארצות הברית, בחרה שלא להתמקד במטרה האינדיבידואלית, החשובה ביותר מבחינתה - חילול כבודה הלאומי על ידי יפן, בעיקר, בפרל הארבור ובפיליפינים; אלא בדרך הנכונה מבחינה אסטרטגית, לסיים את המלחמה מהר ככל האפשר. לכן, היא בחרה באופציה של הכרעת 'גרמניה תחילה'.

לעומת זאת, יפן לא קיבלה את החלטותיה האסטרטגיות על פי האינטרס של כלל מעצמות הציר, אלא על פי המטרה האינדיבידואלית שלה לבדה, כשלצורך כך היא מבצעת הונאה ממש של שותפתה המרכזית - גרמניה.

התוצאות בהתאם!

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

8 thoughts on “פנחס יחזקאלי: למה תקפה יפן דווקא את ארצות הברית?

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: האם הייתה ליפן דרך שלישית בין ארצות הברית לרוסיה? - ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: האם צדקו היפנים כשלא תקפו את ברית המועצות ב- 1941? - ייצור ידע

  3. Pingback: קבלת החלטות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  4. להדגיש. גם יפן וגם גרמניה נזקקו לנפט באופן נואש כדי להזין את מכונת המלחמה שלהם. מבצע ברברוסה כוון מלכתחילה לתפוס את מאגרי נפט של באקו וכבר היו בדרך לשם, עד שהאגו של היטלר גבר על ההגיון והחליט להפנות את כוחותיו לכבוש את סטלינגרד ובכך גזר את תחילת התבוסה הגרמנית בכלל.
    יפן- הלכה לתפוס את מאגרי הנפט בסינגפור ולכן ארהב היתה המטרה העיקרית שלה. הטעות היתה ההתקפה על פרל הרבור שהעירה את הדוב הרדום שבכלל לא רצה ללחום , אלא שהפעם נאלץ להגן על הכבוד האמריקני שנרמס כך ניצחו כוחות הברית במלחמת העולם השניה

  5. Pingback: שואה ומלחמה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  6. התפנית המשמעותית ביותר בגזרה המזרחית היתה בקרב סטלינגרד אשר הוכרע בזכות כוחות רוסיים מצויידים ללחימה בחורף שהתפנו מהגזרה של גבול יפן רק אחרי שלסטלין היה ברור כי היפנים לא יפלשו לברה"מ . אילולא כוחות אלו שהפתיעו את הגרמנים היה נצחונם מול רוסיה מובטח. זו תרומתם האמתית של היפנים לנצחון בעלות הברית .

  7. ממליץ למתעניינים לקרוא את ספרו של אנדרו נגורסקי הקרב הגדול ביותר, העוסק ב"מבצע ברברוסה" פלישת גרמניה לרוסיה וחששו של סטלין ממתקפה יפנית נגד ברית המועצות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.