פנחס יחזקאלי: מחזור החיים של ארגונים, ע"פ יצחק אדיג'ס

תקציר: תיאורית מחזור החיים של ארגונים פותחה על ידי פרופ' יצחק אדיג'ס (Adizes), מאנשי הניהול החשובים בתקופתנו. אדיג'ס טען, שכמו צמחים, בעלי חיים או אנשים, גם ארגונים כפופים לתופעה הקרויה מחזור חיים (אדיג'ס, 1991, עמ' 108-21). כמוהם הם משתנים לאורך מחזור החיים: נולדים, צומחים, מזדקנים ומתים. בכל אחד משלבי מחזור החיים, יכול הארגון, בדומה לגופים חיים, לסיים את דרכו, להיקלע לקשיים ולמות...

[בתמונה: מחזור החיים, צילום מסך מתוך 'מלך האריות', סרט האנימציה הקלאסי של דיסני (1994). אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 11 בינואר 2021

תיאורית מחזור החיים של ארגונים, כפי פותחה על ידי פרופ' יצחק אדיג'ס (Adizes), מאנשי הניהול החשובים בתקופתנו (בתמונה למטה משמאל; צלם לא ידוע, מתוך אתר VK), :

יצחק אדיג'ס

אדיג'ס טען, שכמו צמחים, בעלי חיים או אנשים, גם ארגונים כפופים לתופעה הקרויה מחזור חיים (ראה התרשים למעלה) (אדיג'ס, 1991, עמ' 108-21). כמוהם הם משתנים לאורך מחזור החיים: נולדים, צומחים, מזדקנים ומתים. בכל אחד משלבי מחזור החיים, יכול הארגון, בדומה לגופים חיים, לסיים את דרכו, להיקלע לקשיים ולמות.

השלב הראשון בהתפתחות הארגון נקרא "חיזור". הארגון טרם נולד והוא קיים רק כרעיון.

השלב הבא הוא "שלב הינקות", שבו, נגמר שלב הדיבורים ומתחיל שלב של עשייה קדחתנית.

השלב הבא, אם הארגון מצליח, הוא "שלב הזינוק". הארגון מתפרס ליותר מידי כיוונים בעת ובעונה אחת ונקלע לקשיים, לעימותים ולחוסר עקביות. לכן, השלב הבא הינו ההתבגרות הנפשית של הארגון, המחייבת אצילת סמכויות, שינוי מנהיגות והעתקת מטרות.

כך מגיע הארגון, אם הצליח לשרוד, לשלב של "הארגון במיטבו". זוהי עקומת האופטימום של עקומת "מחזור החיים". היא מאופיינת בביצועים מצוינים, בצמיחה על-ידי גידול במכירות וברווחיות כאחד ובהיווצרות "אירגוני ינוקא" חדשים מתוך הארגון.

אחרי הבשלות גם הארגון מתחיל להזדקן. "השלב הרגוע" הוא הראשון בשלבי ה"הזדקנות" של הארגון. החברה עדיין חזקה, אך מתחילה לאבד מגמישותה. הצמיחה מסתיימת והדעיכה מתחילה. היצירתיות והחדשנות שהביאו אותה למיטבה דועכים.

מחזור החיים עפ אדיגס

[תרשים: מחזור החיים של הארגון על פי אדיג'ס   (אדיג'ס, 1991, ע' 206)]

כך גולש הארגון, על פי אדיג'ס, ל"שלב האריסטוקרטיה". הפורמאליות שולטת. מדגישים את ה"איך" ולא את ה"מה" וה"למה". החדשנות נעלמת, והארגון מתדרדר לשלב "הבירוקרטיה המוקדמת". הדגש הוא על השאלה מי גרם לבעיה ולא מה ניתן לעשות לפתרונה. העימותים, הבגידות והמלחמות הפנימיות שולטים. הדגש הוא על "זירת הקרב" הפנימית. הלקוח החיצוני נתפס כמטרד.

השלב הבא רלוונטי מאוד לענייננו הוא שלב "שלטון הביורוקרטיה". שלב זה מאופיין במספר מרכיבים עיקריים:

  • עודף היררכיות;
  • עודף נהלים;
  • קיומה של "אריסטוקרטיה ארגונית" שיש לה "זכויות יתר" (כאלה בארגון ששווים יותר);
  • חוסר הבנה שהידע נמצא אצל אנשי השטח; ועקב כך, חוסר הערכה לגורמי השטח כ"מחוללי ידע".
  • העימותים הארגוניים אינם על "דרך" מקצועית, אלא על בעיות אגו.

[משמאל: כריכת ספרו של יצחק אדיג'ס, צמיחה והתחדשות בארגונים, שראה אור בהוצאת מטר. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

מצב של עודף נהלים הינו, אם כן, סימפטום אופייני של "שלטון הביורוקרטיה", עם כל מה שהוא מייצג. פרופסור אהרון כפיר (1995; יחזקאלי ושלו, 1996) טען כי בשלב זה, הנהלים משקפים את מחלותיו של הארגון. אחד המאפיינים של ארגון "חולה" הוא "עודף ניירת וצמידות לנהלים חסרי הצדקה, אי רגישות והעדר שכל ישר". העומס הרב של ניירת מביא להליכי אישור ארוכים ומייגעים וגודש נהלים מסורבלים. על פי פרופסור יצחק סמואל (1990; יחזקאלי ושלו, 1996), משבר זה מפתח רגשות איבה בין ההנהלה המרכזית ובין אנשי יחידות המשנה, המתבטאים גם בהאשמות הדדיות, חוסר אמון ומאבקים בין אנשי קו הביצוע לאנשי המטה (אל תתפלאו אם התיאורים הללו ישמעו לכם מוכרים. המשטרה היא ארגון ביורוקרטי, ורק טבעי שתסבול מאותן מחלות ארגוניות המאפיינות ארגונים ביורוקרטיים...).

בשלב מתקדם של "שלטון הביורוקרטיה", מכוונות התפקוד של המערכות ליעדי הארגון נמוכה. אינטרסים פנימיים שאינם רלוונטיים ל'מטרת העל' של הארגון מביאים לפיצול לא רציונאלי של תחומי העיסוק לרסיסי תחומים המחולקים בין האגפים השונים. גם אם רוצים לטפל בבעיה באופן שלם, פיצול רב מידי וכמות גורמים רבה מידי שיש צורך לשתף, הופכת פעמים רבות את הסיכוי לכך לאפסי (רזי ויחזקאלי, 2007). כאשר כל אגף דואג לעצמו, האינטרסים הפרטניים שלו עומדים במקרים רבים בסתירה לאינטרסים הכלל מערכתיים. בשל כך יש קושי לקבל החלטות כלל מערכתיות, אם הן באות על חשבון אחת מתתי המערכות (שם, ע' 99). אופיו של הארגון הביורוקרטי-וובריאני מקשה עליו מאוד לקיים פעילויות משותפות בין-ארגוניות, יתר על כן, הוא מייצר חסמים בפני שיתוף פעולה כזה (שם, ע' 92). על מנת לחזק את הקביעות הללו, אצטט שני קצינים בכירים מצה"ל:

הראשון, אלוף משנה עימנואל ולד (1987, ראו תמונת כריכה משמאל); יחזקאלי ושלו, 1996), לשעבר ראש מחלקת התכנון שטען, כי

"התסבוכת הביורוקרטית... אינה ניתנת להתרה: קציני מטה מוצאים עצמם טובעים בניירת... מורכבות ההליכים והנהלים, פיצולם והשעמום שבעבודת הניירת מפחיתים את הסיכוי להתמודדות עם סוגיות "שלמות" ועם נושאים "כוללים", ומסיטים את הדגש מהעיקר לכיוון ההתעסקות בפרטים ובטפל."

[בתמונה משמאל: כריכת הספר "קללת הכלים השבורים לעמנואל ולד, שראה אור ב- 1987 בהוצאת שוקן. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש נוגן]

השני, תת אלוף יצחקי חן לשעבר מפקד בית הספר לפיקוד ומטה בצה"ל שטען, כי:

אנחנו... מעמיסים על עצמנו תלי הוראות, ובחלקן חשובות. אך התהליך הזה גם גורם נזק, המוביל לפיקוד מכניסטי, מרובה פרוצדורות, שאינו מבחין בין עיקר לטפל... (ידיעות אחרונות, 1995; יחזקאלי ושלו, 1996). המאפיין הזה קרוי "פרוצדורה לפני מהות", והוא אחד הסימנים להיווצרות 'שלטון הביורוקרטיה'. לדוגמה, בדנמרק: בת 17 - שהצליחה להדוף אנס מוסלמי בעזרת גז מדמיע - נשפטת על כך, כיוון שזהו אמצעי הגנה שאינו חוקי בדנמרק ואמור לשמש את אנשי כוחות הביטחון בלבד (ישראל שלנו, 2016).

בשלב מתקדם של "שלטון הביורוקרטיה", הארגון מנותק מסביבתו וממוקד, בעיקר, בעצמו. דומה שהקברניט מאבד שליטה על האירועים; הוא לא שולט בלו"ז הארגוני, שנקבע על ידי סקנדאלים, ה"מתפוצצים" בתקשורת חדשות לבקרים; והארגון מטלטל מסקנדאל לסקנדאל ומוועדת חקירה אחת לאחרת, כמו ספינה על ים סוער, עד למוות הבלתי נמנע (גם ארגונים ביורוקרטיים יכולים למות. חוסר העשייה שלהם מוליד וואקום הנתפס על ידי גופים חליפיים, עד שמחלחלת ההכרה שאין בהם עוד צורך).

בעשורים האחרונים חלה התדרדרות מתמדת באיכות השלטון הציבורי בישראל, וניתן לקבוע, כי ניתן לאבחן משרדי ממשלה וארגונים ציבוריים רבים כמצויים במצב של "שלטון הביורוקרטיה" (רזי ויחזקאלי, 2007). מצב זה הגיע לשיא במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, כשמספר רב של משרדי ממשלה ורשויות מקומיות שותקו למעשה ברגע של מבחן.

פרופסור אדיג'ס הסביר את "קריסת המערכות" הזו בפער רלוונטיות הולך וגדל של ביורוקרטיות, הנובע מהמבנה שלהן ומהאופן שבו הן מתפקדות: "ביורוקרטיות הופכות לא רלוונטיות במציאות דינאמית, כי הן מנסות לפתור בעיות בדרך שהן יודעות – הקמת יחידות מטה נוספות ותוספת נהלים, וזה הדבר האחרון שארגון זקוק לו במצבים הללו. מה שהוא צריך זה גמישות!"

[להרחבת המושג: 'פער רלוונטיות', לחצו כאן]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

מקורות