"ככה זה אצלנו…" – ספר חדש לפרופ' יוסי יסעור

[בתמונה: כריכת ספרו של פרופ' יוסי יסעור, "פיצות, איקאה ודילמת האיש השמן", שראה אור בהוצאת מטר ב- 2019. אנו מאמינים שאנו עושם בתמונת הכריכה שימוש הוגן]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

השנה, 2019, ראה אור, בהוצאת מטר, ספרו של פרופ' יוסי יסעור, "פיצות, איקאה ודילמת האיש השמן".

כדרכי, לא אטפל בספר כמכלול, אלא אתמקד באחד האספקטים המופיע בו, ולא דווקא בעיקרי שבהם. יוסי יסעור מכנה אותו "התנגדות לשינויים והנצחת המצב הקיים" ואני הייתי מתייג אותו כהתקבעות של דפוסי התנהגות, למרות שחדלו מזמן להיות רלוונטיים לסביבה ולמצב, כפי שהם באים לידי ביטוי באמירה המוכרת: "ככה זה אצלנו"...

התופעה הזו קיימת בעיקר בגופים ביורוקרטיים במצב של 'קיפאון', אבל מתקבלת גם כסוג של מסורת, שבה משמרים מנהגים מפעם, גם אם אבד עליהם הקלח...

יסעור מספר כך:

"... שמעתי פעם סיפור שאינני יודע אם הוא אמתי אבל מניח שכן. מפקד חיל התותחנים הישראלי הגיע לביקור בחיל התותחנים בבריטניה. הוא הלך לראות תרגיל ירי; ושם לב, שכאשר הקצין אומר: "אש!" הסמל מרים את ידו כשהיא מאוגרפת כלפי מעלה, כפי שנראה בתמונה (למטה)."

הוא שאל את הסמל מדוע, והסמל השיב שאיננו מבין את השאלה. ככה זה אצלם: כשיש פקודת אש, הסמל עומד עם היד למעלה. מפקד חיל התותחנים הישראלי שאל את מפקד המחלקה, מפקד הפלוגה, מפקד והגדוד ומפקד החטיבה, ואף אחד מהם לא ידע, למה הסמל מרים את היד... (יסעור, 2019, ע'מ' 100-99).

[בתמונה: למה הסמל מרים את היד? התמונה היא נחלת הכלל]

בערב נערכה מסיבת קוקטייל בבית שגריר ישראל בלונדון. הערב היה חדגוני להפליא: החליפו מילות נימוסים; שתו לגימה של 'ג'יון אנד טוניק'  וניערו את כוס המשקה בכיוון השעון; ואז שוב החליפו מילות נימוסים, שתוו עוד לגימה של 'ג'יון אנד טוניק' והפעם ניערו את כוס המשקה נגד כיוון השעון... היה ערב משעמם לתפארת, עד שהגיעה בריגדיר קולטון בן ה- 97, זקן קציני חיל התותחנים המלכותי, שזכה במדליות רבות על גבורתו במלחמת העולם הראשונה.

השגריר הציג את המפקד הישראלי בפני הבריגדיר, והם החלו לשוחח באנגלית בעזרת השגריר. שאל אותו הקצין הישראלי: "תגיד בריגדיר, למה הסמל מרים את היד למעלה בזמן הירי בתותח? מה זאת אומר תהה הבריגדיר, עם הסמל לא יחזיק את הסוס, הוא יקפוץ בזמן הירי...

אומנם כבר מזמן אין סוסים בחיל התותחנים הבריטי אבל בשעת הירי עדיין מרימים את היד כאילו מחזיקים אותם...

יוסי יסעור מוסיף לספר שבהתחלה צחק, עד שנזכר שהתופעה הזו רווחת גם אצלנו.

דוגמה נוספת שיסעור מביא היא השרוך המהווה חלק ממדי השוטרים, מזכרת מהימים שבהם היה הזוטר מזעיק תגבורת בעזרת המשרוקית או מכוון תנועה בעזרתה... (יסעור, 2019, ע'מ' 103-100).

משל הקופים

במשל - שיסעור משתמש בו לשם המחשה (יסעור, 2019, ע'מ' 103-102) - עשיתי שימוש רב באתר זה. זהו משל הקופים, והוא הולך ככה (הגרסה שונה קצת מזו של יוסי...):

בניסוי שנערך בארצות הברית, קבוצת מדענים הכניסה 5 קופים לכלוב. במרכז הכלוב ניצב סולם ובראשו אשכול בננות. כל אימת שאחד הקופים טיפס על הסולם, חטפו שאר הקופים מקלחת קרה מיידי המדענים. לאחר זמן מה, בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, הוא זכה למכות נמרצות מחבריו הקופים. במשך הזמן, אף קוף לא העז לטפס על הסולם, למרות הפיתוי העצום.

[בתמונה: משל הקופים כמקרה בוחן להתקבעות פרדיגמה. התמונה היא צילום מסך מתוך מצגת ששותפה ברשתות החברתיות. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: משל הקופים כמקרה בוחן להתקבעות פרדיגמה. התמונה היא צילום מסך מתוך מצגת ששותפה ברשתות החברתיות. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

המדענים החליטו להחליף אחד מהקופים שבכלוב. דבר ראשון שעשה הקוף החדש היה טיפוס על הסולם. מיד התנפלו עליו, שאר הקופים, והכו אותו. לאחר כמה וכמה פעמים שחטף מכות, למד הקוף החדש לא לטפס על הסולם, למרות שלא היה לו מושג למה. קוף שני הוחלף וההתרחשות חזרה על עצמה. הקוף הראשון השתתף בהכאת הקוף החדש. קוף שלישי הוחלף, והאירועים חזרו על עצמם (מכות). קוף רביעי הוחלף, והמכות חזרו על עצמם. בסופו של דבר, הוחלף גם הקוף החמישי.

מה שנשאר זה קבוצה של 5 קופים, שלמרות שמעולם לא חטפו מקלחת קרה, המשיכו להכות כל קוף שהתפתה לטפס על הסולם. אם אפשר היה לשאול את הקופים מדוע הם מכים כל קוף, שמנסה לטפס על הסולם...אני מתערב אתכם שהם היו עונים...

"אני לא יודע – אבל כך העניינים מתנהלים כאן!" 

האם זה נשמע מוכר?  

שאלו עצמכם: מדוע אנחנו ממשיכים לעשות, מה שאנו עושים, תמיד באותה דרך? מהי אותה תבנית חשיבה (פרדיגמה) שאנו ממשיכים לפעול לפיה ללא ספקות שזה הדבר הנכון לעשות!?

[להורדת המצגת של משל הקופים לחצו כאן: כיצד מתקבעת פרדיגמה[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *