פנחס יחזקאלי: עונש המוות במקרא ובהלכה

תקציר: בפרשות משפטים ומסעי אנחנו פוגשים את עונש המוות המקראי כלפי רוצחים. לכאורה, מחמיר המקרא עם רוצחים. למעשה, הוא יוצר תנאים שבהם ניתן יהיה לוותר על הריטואל הזה… (ביחסים בין האדם לבין המקום, קרי, בסוגיית העבודה הזרה על היבטיה השונים, המקרא סלחני הרבה פחות…).

[בכרזה: ארבע מיתות בית דין על פי סדר החומרה... הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: ארבע מיתות בית דין על פי סדר החומרה... הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת מסעי', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

עודכן ב- 9 בפברואר 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בפרשות משפטים ומסעי אנחנו פוגשים את עונש המוות המקראי כלפי רוצחים.

לכאורה, מחמיר המקרא עם רוצחים. בפרשת משפטים נקבע דינו של רוצח – מיתה. "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת – מוֹת יוּמָת"(כא, יב). אך משה מבהיר את ההבדלים בין רצח בכוונה תחילה, לבין גרימת מוות שלא בזדון ללא כוונה מראש וקובע: "אֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (כא, יג)

גם בפרשת מסעי, בפרק ל"ה בספר במדבר, יוצר המקרא הבחנה חשובה בין רוצח בכוונה תחילה לרוצח בשגגה:

עונשו האולטימטיבי של רוצח בכוונה תחילה הוא עונש מוות; ולא ניתן לפדותו בכופר: לא וְלֹֽא־תִקְח֥וּ כֹ֨פֶר֙ לְנֶ֣פֶשׁ רֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר־ה֥וּא רָשָׁ֖ע לָמ֑וּת כִּי־מ֖וֹת יוּמָֽת. כדי להבטיח שלא יוצאו להורג חפים מפשע מחייב המקרא שני עדים שיעידו בבית הדין: ל כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ לְפִ֣י עֵדִ֔ים יִרְצַ֖ח אֶת־הָרֹצֵ֑חַ וְעֵ֣ד אֶחָ֔ד לֹא־יַעֲנֶ֥ה בְנֶ֖פֶשׁ לָמֽוּת.

אבל לרוצח בשגגה יש דרך מילוט ממבקשי נקמה, בדמות ערי המקלט, שם יוכלו להיות מוגנים: ו וְאֵ֣ת הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ לַלְוִיִּ֔ם אֵת שֵׁשׁ־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁ֣ר תִּתְּנ֔וּ לָנֻ֥ס שָׁ֖מָּה הָרֹצֵ֑חַ וַעֲלֵיהֶ֣ם תִּתְּנ֔וּ אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם עִֽיר ׃ ז כָּל־הֶעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ לַלְוִיִּ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה עִ֑יר אֶתְהֶ֖ן וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶֽן.

[בתמונה: עיר מקלט... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי aperez1121 לאתר Pixabay]
[בתמונה: עיר מקלט... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי aperez1121 לאתר Pixabay]

הוצאה להורג על פי ההלכה היהודית

על פי ההלכה, עונש מוות נוהג רק בזמן שהסנהדרין יושבת בלשכת הגזית, כך שמאז סוף ימי בית שני ענישה זו אינה מתקיימת. גזר דין מוות והוצאה להורג יכולים להיגזר רק על ידי "סנהדרין קטנה", בתי דין של 23 דיינים שישבו במקומות שונים בארץ, למעט מספר עבירות מצומצם שנידונו רק על ידי הסנהדרין הגדולה (ויקיפדיה: ארבע מיתות בית דין).

[בתמונה: איור משנת 1883 של מועצת הסנהדרין היהודית הקדומה. על פי ההלכה, עונש מוות נוהג רק בזמן שהסנהדרין יושבת בלשכת הגזית. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: איור משנת 1883 של מועצת הסנהדרין היהודית הקדומה. על פי ההלכה, עונש מוות נוהג רק בזמן שהסנהדרין יושבת בלשכת הגזית. התמונה היא נחלת הכלל]

ארבע מיתות בית דין

ההלכה היהודית קובעת ארבע מיתות בית דין. משמע, ארבע שיטות של הוצאה להורג שבאמצעותן מתבצע עונש מוות. חז"ל גזרו מתוך החוק המקראי ארבע שיטות הוצאה להורג, שכל אחת מהן גורמת לנידון סבל במידה שונה. שיטת ההוצאה להורג נקבעה לפי חומרת המעשה שבגינו הורשע הנידון. השיטות הללו מפורטות, בפירוט, במסכת סנהדרין (ויקיפדיה: ארבע מיתות בית דין).

ארבע השיטות מסודרות לפי דרגת חומרתן, מן הכבד אל הקל בשתי גישות (לחצו להרחבה על כל אחת מהשיטות) (ויקיפדיה: ארבע מיתות בית דין):

- האחת המקובלת: סקילה; שריפה; הרג (עריפה: התזת הראש בחרב); וחנק.

- השנייה - לשיטתו של רבי שמעון: שריפה, סקילה, חנק והרג.

[בתמונה: סקילתה של נואפת, איור לכתב יד של 1001 לילות מאת אבול חסן עפארי או האטלייה שלו. טהראן, 1853–1857. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: סקילתה של נואפת, איור לכתב יד של 1001 לילות מאת אבול חסן עפארי או האטלייה שלו. טהראן, 1853–1857. התמונה היא נחלת הכלל]

טקס ההוצאה להורג על פי ההלכה

פרטי הביצוע של ארבע המיתות מבוארים במסכת סנהדרין בפרקים ו–ז; להלן שלבי התהליך:

1. לפני ההוצאה להורג היו מוליכים את הנידון למקום ההריגה, וכרוז היה עובר לפניו ומודיע את חטאו ואת עונשו ושואל אם יש מישהו שיכול ללמד עליו זכות. אם נמצא אדם כזה היו מחזירים אותו לבית הדין ושומעים את טענותיו, ואף הנידון היה יכול לבקש ללמד זכות על עצמו, שמא דעתו התבלבלה עליו בשעת המשפט.

2. הנידון היה צריך להתוודות על חטאו, בדרך כלל במרחק של עשר אמות ממקום הריגתו; ובמקרה של סקילה, במרחק של ארבע אמות.

3. היו מפשיטים אותו (אך אישה לא הייתה מופשטת). על פי הרמב"ם, ההפשטה נועדה לזרז את מותו.

4. לאחר מכן, היו מטשטשים את דעתו של הנידון בסם המהול ביין.

5. מכאן משתנה הביצוע לפי סוגי המיתות השונות.

[לאוסף המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]; [למאמרו של ד"ר אבי הראל: 'עונש המוות במקורות היהדות מציאות או דמיון?', לחצו כאן].

[בתמונה: עונשו של קורה וסקילת משה ואהרון (1480–1482), מאת סנדרו בוטיצ'לי , הקפלה הסיסטינית , רומא. התמונה היא נחלת הכלל] 
[בתמונה: עונשו של קורה וסקילת משה ואהרון (1480–1482), מאת סנדרו בוטיצ'לי , הקפלה הסיסטינית , רומא. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת מסעי', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *