[בתמונה: פרידה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixel2013 לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת פנחס, לחצו כאן]

עודכן ב- 2 ביולי 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים.

היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי.

הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת פִּינְחָס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק י' ומסתיימת בפרק ל', פסוק א'. פרשת פנחס היא השנייה באורכה מבין פרשות השבוע, ויש בה 168 פסוקים. לרוב קוראים את הפרשה בסמוך לשבעה עשר בתמוז. (ויקיפדיה: פרשת פרשת פינחס).

הנושאים העיקריים בפרשת זו:

• קנאות דתית;
• גברים חלשים;
• חלוקת הנדל"ן;
• בנות צלופחד;
• הפרידה של משה;
• הפרדת דת ממדינה;
• שבחים לשגרה
• והקרבת פרים לרוב.

אלה ועוד... פרשה ארוכה – קחו אוויר!

במדבר, פרק כה' - קנאות דתית אינה פתרון

הפרשה הקודמת (פרשת בלק) הסתיימה באמצע דרמה שבה פינחס הכהן מבצע רצח של אחד מבני ישראל המשתגל בפני משה וכל העם עם אישה מדיינית. הדרמה בעיצומה... הסיטואציה היא שפינחס עומד מעל הגופות, הרומח שלו טבול בדמם, וכולם בהלם, כולל משה.

ה', קולט שיש מצב שהסיטואציה תדרדר למקום לא טוב, ונותן לפינחס רשת בטחון אלוהית – פרוטקשן!!: י וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר ׃ יא פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי ׃ יב לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם ׃ יג וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.

בתמורה לכך שפינחס נקם את הפגיעה של בני ישראל במצוות ה', ה' מודיע למשה, ודרכו לעם כולו, שפינחס מקבל כוח אבטחה אלוהי לו ולזרעו עד עולם. למעשה ה' כורת ברית הגנה עם פינחס וצאצאיו עד עולם. שוב אנחנו נתקלים בקוד הנאמנות; שיהפוך מאז למסד היחסים בין הפטרון לאנשיו...

[למאמר: 'קוד הנאמנות: המקור לתרבות השקר!', לחצו כאן]

[בתמונה: שוב אנחנו נתקלים בקוד הנאמנות; שיהפוך מאז למסד היחסים בין הפטרון לאנשיו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי minnkoaung לאתר Pixabay]

הנה לכם פרק שנותן לאדם בשם פינחס (אמנם כהן, אבל בשר ודם) - שביצע מעשה רצח בשם קנאתו לה' - הגנה אלוהית לכל חייו ולכל חיי צאצאיו עד עולם. כל קנאי דתי, מכל דת שהיא, יכול לקחת כאן שיעור ולהביא אותו כתעודת הכשר למעשיו. הציווי "לא תרצח" לא ממש מעניין פה את המשתתפים בסצנה.

את הסיפור עם המדיינים אנחנו עוד נשלים בהמשך.

כל כך הרבה דברים פסולים בפרק הזה, שחובה ללמוד אותו בצורת ראה ואל תעשה:

1. הנשים כמקור למעשים שליליים של הגברים (במקרה הזה נשות מדין הפתייניות) – לא! הגברים צריכים להיות אחראים למעשיהם אחרת נגיע למצבים הזויים של הדרת נשים, חוקי צניעות קיצוניים, אפילו בחברה מודרנית ומתקדמת בשנת 2019, והכל כדי למנוע מהגברים להתפתות.
2. השתוללות מינית ועבודת אלילים שלוחת רסן של חלק מעם ישראל – לא מוסרי בעליל!
3. קנאות דתית מצדיקה רצח – לא! שום דבר לא מצדיק רצח.
4. עונש קולקטיבי לעם שלם (מדין) – לא! עונש קולקטיבי הוא פסול. נגיע לזה בפרשה הבאה.
5. האשם הוא האחר, מדין – לא! האשם הוא קודם כל מי שהתפתה. קודם כל תחקיר עצמי ולא לחפש אשמים במקומות אחרים.

[בתמונה משמאל: האשם הוא קודם כל מי שהתפתה! תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]

לסיכום – הדור שאחרי דור המדבר, המכונה "דור ראשון לגאולה", לא למד דבר. ה' למד, שאם ארבעים שנה במדבר לא עזרו, כנראה שאין טעם לסיבוב של ארבעים שנה נוספות.

והערה אחרונה: ברית הפרוטקשן עם פנחס הכהן לא עמדה לעולם. בימי שמואל, הופרה הברית בידי ה' עצמו, עת בניו של עלי הכהן, חפני ופינחס (כן כן, שוב פינחס...) מבצעים חטאים בשילה; וה' קוטע את השושלת הכוהנית, למרות ברית הקנאות.

במדבר, פרק כו - אוסף שבטים או עם?

לאחר הסערה שהתחוללה בפרק הקודם, עת בני ישראל השתוללו מינית עם בנות מדין, הרוחות נרגעו.

ה' מצווה על קיום מפקד בעם, שמטרתו לספור כמה זכרים מעל גיל 20 יש בכל שבט. המספר קובע את גודל הנחלה שכל שבט יקבל בארץ ישראל העתידה להיכבש בקרוב.

שומרים על השבטיות! קובעים את גודל הנחלה לפי גודל השבט!: נג לָאֵ֗לֶּה תֵּחָלֵ֥ק הָאָ֛רֶץ בְּנַחֲלָ֖ה בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֽוֹת ׃ נד לָרַ֗ב תַּרְבֶּה֙ נַחֲלָת֔וֹ וְלַמְעַ֕ט תַּמְעִ֖יט נַחֲלָת֑וֹ אִישׁ לְפִ֣י פְקֻדָ֔יו יֻתַּ֖ן נַחֲלָתֽוֹ. כלומר – תחלק את הארץ לנחלות, עפ"י שמות השבטים ולפי שמות ראשי המשפחות, שגם הם מוזכרים בפרק. למי שיש הרבה אנשים, תיתן נחלה גדולה; ולמי שיש מעט אנשים תיתן נחלה קטנה.

[בתמונה: שומרים על השבטיות. גזרי עצים קשים לשבירה הרבה פחות מעץ גדול אחד... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay]

בתום המפקד נאמר, שבכל אלה שהתפקדו, לא היה אפילו אחד שהיה במפקד הקודם, לפני כארבעים שנה, שנערך בתחילת המסע במדבר: סד וּבְאֵ֨לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי ׃ סה כִּֽי־אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּי אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן.

כולם מתו במדבר חוץ משניים – כלב בן יפונה ויהושע בין-נון. שני השליחים שלא הוציאו דיבת הארץ. ה' עמד במילה שלו.

זהו, תם ונשלם המפקד. דור המדבר – 2 (יהושע וכלב). הדור החדש – 601,730 (זכרים מעל גיל 20).

לי משהו חסר כאן!

החלוקה השבטית נשמרת; ומובטח שהיא תשמר, גם לאחר הכניסה וההתיישבות בארץ ישראל. אם כך – מה הופך את אוסף השבטים לעם אחד?

• יש מי שיאמר – אמונה באל אחד, ה', וקיום המצוות.
• יש מי שיאמר – הקשר לארץ, לאדמה.
• יש מי שיאמר – הקשר ההדדי האנושי.
• יש מי שיאמר – ערכים משותפים.
• יש מי שיאמר – גורל משותף.

[בתמונה: מה המשותף? מה הופך אותנו לעם אחד? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי vait_mcright לאתר Pixabay]

בעיני זו שאלה מרכזית בישראל 2022.

לצערי, התשובה שלי היא שבדרך למשרפות אושוויץ, לא הטרידה את הגרמנים השאלה לאיזה שבט שייך כל יהודי.

[בתמונה: בדרך למשרפות אושוויץ, לא הטרידה את הגרמנים השאלה לאיזה שבט שייך כל יהודי... קבוצת יהודים מחכה בין תאי הגזים לבין המשרפות בבירקנאו, 27 במאי 1944 (מתוך אלבום אושוויץ). התמונה היא נחלת הכלל]

במדבר, פרק כז' – בנות צלפחד והפחד

וגם הר המעברים...

הסתיימה חלוקת הנחלות העתידית בארץ ישראל. לפתע מגיעות חמש נשים ותובעות את נחלת אביהן צלפחד, שמת במדבר.

הוא היה בנו של מנשה, אך שמו נפקד ממקבלי הנחלות משום שלא היו לו בנים!! א וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֨לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחָגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה ׃ ב וַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכָל־הָעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר ׃ ג אָבִינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְהוָ֖ה בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ ׃ ד לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֨ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ.

חמשת בנות צלפחד באות ונעמדות מול משה, אלעזר הכהן, ומול כל העם בפני אוהל מועד, ודורשות לקבל נחלה בקרב נחלת מנשה. הן טוענות שמגיעה להן נחלה כדי להמשיך את שם אביהן, שלא היו לו בנים.

גם היום, בישראל 2019, יש מנהג המקובל במשפחות רבות, בו הירושה ניתנת אך ורק לבנים במשפחה. הבנות לא מקבלות חלק בירושה משום שהן אמורות להתחתן עם גבר שהוא זה שאמור לדאוג להן. משה מופתע מהדרישה של בנות צלפחד ופונה לאלוהים לקבל תשובה. תשובת אלוהים מורכבת. לגבי בנות צלפחד: ז כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן. אלוהים מאשר לתת להן נחלה כחלק מהנחלה שניתנה לאחים של אביהן, צלפחד.

ואז אלוהים מרחיב ונותן חוק כללי בנושא חלוקת נחלות לכל בני ישראל:

• אם אדם מת ואין לו בנים – יש להעביר את נחלתו לבנותיו.
• אם גם אין לו בנות – יש להעביר את נחלתו לאחים שלו (זכרים!).
• אם גם אין לו אחים – יש להעביר את נחלתו לאחים של אביו (זכרים!).
• אם אין לאביו אחים יש להעביר את הנחלה לשאר הבשר הקרוב ביותר למת (זכר!).

החוק האלוהי מנציח את עליונות הגברים על הנשים! לצערי, מצבן של הנשים לו השתפר במידה מספקת עד היום.

אז מה המסר של כל הפרשה הזו, אם בסופו של דבר לא קבלו נשות ישראל חוק, המשווה את זכויותיהן לזכויות הגברים? האם פרשה שלמה כזו ניתנה רק כדי לפתור בעיה פרטית של חמשת בנות צלפחד?

אני חושב שהמסר האוניברסלי שניתן כאן - והוא ניתן דווקא בעניין כה רגיש כמו ירושת נדל"ן לנשים - הוא: אם למישהו יש טענה צודקת (גם אם הוא אישה הטוענת לירושת נדל"ן), עליו להילחם עליה; גם אם הוא נדרש לעמוד מול ה', משה, הכהן הגדול וכל העם.

בנות צלפחד עמדו על עשיית צדק עם שמו של אביהן וזכו לקבל סיוע מה'! את הצדק הפמיניסטי הן לא דרשו וגם לא קבלו.

הערה: שם האב צלפחד. אפשר שצלפחד הוא חיבור של "צל" ו"פחד". בראייה כזו, בנות צלפחד מראות לנו שהפחד בפני שררה נעלם והופך לצל לעומת האמת.

או בלשונו של הנשיא האמריקני ה-32, פרנקלין דלאנו רוזוולט: ""The only thing we have to fear, is fear itself.

.

ובהמשך הפרק, המעמד העצוב ביותר שקראתי עד כה: יב וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל ׃ יג וְרָאִ֣יתָה אֹתָ֔הּ וְנֶאֱסַפְתָּ֥ אֶל־עַמֶּ֖יךָ גַּם־אָ֑תָּה כַּאֲשֶׁ֥ר נֶאֱסַ֖ף אַהֲרֹ֥ן אָחִֽיךָ ׃ יד כַּאֲשֶׁר֩ מְרִיתֶ֨ם פִּ֜י בְּמִדְבַּר־צִ֗ן בִּמְרִיבַת֙ הָֽעֵדָ֔ה לְהַקְדִּישֵׁ֥נִי בַמַּ֖יִם לְעֵינֵיהֶ֑ם הֵ֛ם מֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִֽן.

אלוהים אומר למשה לעלות על הר שנקרא "הר העברים", להסתכל ממנו על הארץ אותה הבטיח אלוהים לבני ישראל, ואז למות. כלומר – משה רק יראה את הארץ אך לא יזכה להיכנס אליה. אלוהים גם נותן הסבר למעמד האכזרי הזה: מאחר ומשה המרה את פי אלוהים בעניין המים (כזכור משה לא דיבר אל הסלע אלא הכה בו במטה פעמיים) אז הוא לא יזכה להיכנס לארץ ישראל.

[התצפית של משה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי RoHase. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ההסבר הזה נראה לי דחוק מאוד שלא לומר בלתי מתקבל על הדעת. כדי להבין את ההסבר שלי, חובה קודם לדעת את המשך הסיפור.

תגובת משה להודעה הקשה של ה' היא אצילית ברמה בלתי נתפסת. משה פונה לה' ודורש ממנו למנות לו יורש מתוך דאגה לעם ישראל שיישאר כעדר ללא רועה. משה לא מבקש דבר לעצמו. הוא לא מתלונן ולא בא בטענות.

ה' מיד נענה לאתגר וממנה את יהושע בין נון כיורשו של משה: יח וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו ׃ יט וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ אֹת֗וֹ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָ֑ה וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם ׃ כ וְנָתַתָּ֥ה מֵהֽוֹדְךָ֖ עָלָ֑יו לְמַ֣עַן יִשְׁמְע֔וּ כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל. יהושע בין נון הוא בן לשבט אפרים. הוא לא משבט לוי המקורב למשה, והוא אינו כהן דת. מדובר באיש מעשה שהיה לימין משה במשך כל שנות הנדודים במדבר:

[בתמונה: משה מברך את יהושע בפני הכהן הגדול. התמונה היא נחלת הכלל]

אם כך, התיזה שלי היא, שמשה לא נכנס לארץ ישראל, משום שעם ישראל, כאשר הוא יושב בארצו, לא יכול להיות מנוהל ע"י הנהגה שכל צביונה הוא דתי. החיים בארץ ישראל מחייבים ניהול אזרחי, כאשר כל ענייני הדת והכהונה ממשיכים להיות מטופלים בערוץ מקביל, ע"י אלעזר הכהן, בנו של אהרון.

אלוהים מגדיר כאן את עקרון הפרדת הדת מהמדינה:

• בגולה, במדבר, משה ואהרון מתפקדים ביחד, כאשר שניהם הם "אנשי אלוהים".
• בארץ ישראל, במדינת ישראל, יש הפרדה. אלעזר ממשיך את ערוץ "אנשי האלוהים" ויהושע פותח ערוץ חדש, ערוץ ה"ציונות המעשית".

השינוי קורה באופן סמלי במקום שנקרא "הר העברים". מעבר מגולה למדינה. מעבר מניהול דתי לניהול אזרחי.

יהושע הוא, אם תרצו, דויד בן גוריון של העת הישנה.

במדבר, פרק כח' - שגרה והתמדה

פרק שהייתי נותן לו את השם – בשבח השגרה וההתמדה.

עם ישראל קרוב לכניסה לארץ ישראל. צפויים לו אתגרים רבים: כיבוש הארץ, התיישבות בארץ, ניהול חיים אזרחיים, בניית תשתית ניהולית חדשה ועוד. אפשר היה לצפות שלקראת האתגרים האלה ייתן ה' לעם מתכון או ספר נהלים מתאים.

אבל לא כך הדבר.

בפרק הזה חוזר ה' ומגדיר בצורה מסודרת מאוד את סדר הקרבת הקורבנות:

• יש קורבנות יומיים – כבש בבוקר וכבש בערב, כל יום!!
• יש קורבנות לימי שבת.
• יש קורבנות לראש כל חודש
• יש קורבנות לחגים.

שגרה של הקרבת קורבנות.

[בתמונה: שגרה של הקרבת קורבנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי BedexpStock לאתר Pixabay]

הרעיון העומד מאחורי כל שגרת הקורבנות הזו הוא רלוונטי לחיי עם וגם לחיים הפרטיים של כל אדם – אנחנו זקוקים לשגרה ולהתמדה. אנחנו זקוקים שגם רעיונות גדולים ונשגבים, כמו אמונה באלוהים או הגשמת שאיפות אישיות כלשהן או שאיפות לאומיות כלשהן, שיהיו מתורגמים לפעילות חוזרת ונשנית בחיי היוםיום.

זו דרך מצוינת לא לאבד את הכיוון גם כאשר הים סוער. חוקי הדת שומרים על חיי הדת מפני שינויים עתיים.

גם מדינה זקוקה לחוקים שישמרו עליה מפני שינויים עתיים הנובעים משיגיונות כוח של מנהיגים. זו מהותה של חוקה וזו בדיוק נקודת החולשה של הדמוקרטיה הישראלית.

במדבר, פרק כט' - ועיניתם את נפשותיכם

פרק המפרט את הקרבנות שיש להקריב במהלך החגים והמועדים של חודש תשרי. זאת בנוסף לקרבנות הרגילים שמוקרבים כל יום ועוד קרבנות הקשורים לשבת וכו'. האמת היא שכלל לא ברורה לי הסיבה שהפירוט הזה ניתן לבני ישראל כה סמוך לכניסתם לארץ ישראל.

בראשון לחודש, מה שמכונה אצלנו ראש השנה, יש להקריב:

• פר – 1
• איל – 1
• כבשים – 7.

בעשרה לחודש, מה שמכונה אצלנו יום הכיפורים, יש לענות את הנפש ובמקביל להקריב:

• פר – 1
• איל – 1
• כבשים – 7.

נעצור כאן לרגע ונבחן כיצד מתואר יום הכיפורים: ז וּבֶעָשׂוֹר֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֨דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ ׃ ח וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֤ה לַֽיהוָה֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ פַּ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֤ים בְּנֵֽי־שָׁנָה֙ שִׁבְעָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם.

ביום כיפור, אנחנו נדרשים לענות את הנפש: "ועיניתם את נפשותיכם". מה הקשר בין עינוי הגוף (הצום המקובל בימנו) לנפש? ומדוע זו הדרך להגיע לחשבון נפש עמוק?

נראה שהכוונה ביום כיפור היא לבחון את יכולת האדם להפריד את מכאובי גופו מעצמיותו. לבחון את יכולתו להתעלות מעל הרעב הגופני ולהגיע לחשבון נפש עמוק וממוקד, וכל זאת כשהוא מעלה קרבן עם ריח מעולה לה'.

ואז, החל מהיום החמישה עשר, במשך שבעה ימים, מה שמכונה אצלנו סוכות, יש לחגוג חג לה' המשולב ב –

• איל – כל יום שניים.
• כבשים – כל יום ארבעה עשר.
• פרים – ביום הראשון שלושה עשר, ואח"כ, כל יום, אחד פחות (טור חשבוני יורד, קרי, 12, 11, 10, 9, 8, 7).

בתום שבעת ימי החג האלה, חוגגים עוד יום אחד, יום עצרת, מה שמכונה אצלנו "שמיני עצרת", שאז מקריבים:

• פר – 1
• איל – 1
• כבשים – 7.

[בתמונה: שגרה של הקרבת קורבנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי BedexpStock לאתר Pixabay]

מאחר וכנראה בתקופה ההיא, הדרך של האנשים להביע את תודתם לאל ולחגוג, הייתה דרך הקרבת קרבנות, אז אני בוחר להתעלם מהדחייה שלי מפסטיבל רצח הפרים, האילים והכבשים. לזה כבר התרגלתי. אלא שכאן גם נכנס תרגיל חשבונאי מעניין בנושא הקרבת הפרים במהלך חג הסוכות.

למה כל כך הרבה ולמה בטור חשבונאי יורד ולמה להתחיל דווקא ב 13? קראתי כל מיני הסברים שאף אחד מהם לא נראה לי משכנע. אולי יש למישהו הסבר מקורי...

בכל אופן – העיקר הוא להגיד תודה. להישאר צנוע!

[לקובץ המאמרים על פרשת פנחס, לחצו כאן]

.

מקורות

• ויקיפדיה: פרשת פנחס.
• פנחס יחזקאלי (2014), קוד הנאמנות: המקור לתרבות השקר!, ייצור ידע, 24/7/14.