ולדימירסקי ואדרעי: הליניאריות של האתיקה המשטרתית

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Tabble לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ליניאריות וחוסר ליניאריות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

המאמר עודכן ב- 25 במאי 2021

כותבי המאמר - אלה ולדימירסקי ואלעד אדרעי - הם בוגרי לימודי התואר השני לקרימינולוגיה ואכיפת חוק באוניברסיטה העברית בירושלים.

*  *  *

אחת הטעויות הקשות - שמחירן עצום - היא פתרון בעיות מורכבות באמצעות פתרון ליניארי. המחשה טובה, לכך בתחום מדעי המשטרה, הינה אימוץ הקוד האתי על ידי המשטרה ב- 1997. בכך יתמקד המאמר.

אימוץ הקוד האתי כמקרה בוחן

אתיקה מקצועית היא העיסוק בהבנת הזהות העצמית של הארגון (בניגוד לחשיבה המקובלת, לא המוסר לבדו עומד במרכז האתיקה המקצועית), ודרושה מידה רבה של בשלות לעסוק בתחומים אלה.

[בתמונה משמאל: הספר "אתיקה במשטרת ישראל" שיצא בהוצאת המשטרה במקביל ליציאת הקוד האתי]

אבל, משטרת ישראל לא הגיעה לעסוק באתיקה המקצועית שלה כפועל יוצא של בשלות ארגונית. העיסוק בקוד לא היה כלל-ארגוני; אלא של אנשי מטה (ולא שטח!!), "משוגעים לדבר", שכאילו התעקשו לשנות במו ידיהם את המשטרה, ולגאול אותה מפגעי התרבות הארגונית שלה (יחזקאלי, 2015).

בטווח הקצר, אימוץ הקוד האתי על ידי המשטרה התקבל בשנת 1997 בהערכה רבה בתקשורת ובציבור (לצערנו, גם אלה וגם אלה מגיבים טוב יותר למסרים ליניאריים, משום שהם קלים להבנה...). נטען, כי "הופעת מסמך כזה - המבטא, גם את הנאמנות המסגרתית לעקרונות המדינה הדמוקרטית וגם את הנאמנות המקצועית לעקרונות השירות הציבורי בתחום אכיפת החוק - היא בשורה טובה לשוטר ובשורה טובה לאזרח".

רק שהשטח (והתרבות הארגונית) חשבו אחרת...

אבל בתוך המשטרה, הסיפור היה אחר לחלוטין: השוטרים ראו בקוד האתי עלה תאנה ואליבי להתנהגויותיהם החריגות; והקצונה הבכירה ראתה עצמה פטורה מהעיסוק בו. אימוץ הקוד האתי - ואפילו הכרת מרכיביו - לא שינה את התנהגותם. להיפך.

[להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ליניאריות', לחצו כאן]  [להרחבת המושג 'חוסר ליניאריות', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ulleo לאתר Pixabay]

בטווח הארוך, הלך מעמדה הציבורי של המשטרה והידרדר, והתרבות הארגונית שלה הפכה מושמצת בפי כל. שיא השפל - עד אמצע העשור השני (מאז היו עוד כמה...) - היה קריסת הפיקוד הבכיר של המשטרה בעקבות פרשיות ההטרדות המיניות ב- 2015 וגם פרישות הניצבים...

טענותיו של סגן המפכ"ל באותה עת, ניצב ניסים מור - שנחשד בהטרדה מינית של מספר שוטרות - היא, לטעמנו, ההוכחה לאופן שבו תפסו הבכירים את מהות הקוד האתי: לפי התקשורת, מור הודה בעובדות אך טען שמעשיו מהווים בעיה אתית ולא פלילית (יחזקאלי, 2015).

משמע, הוא למד היטב את הקוד האתי, אבל השימוש שעשה בו היה שונה לחלוטין מזה שהתכוונו לו מחבריו!

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

[צילום: משטרת ישראל]

הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות!

הקוד האתי היה סוג של פתרון לינארי, שיש לו, לכאורה, קשר ישיר בין הבעיה (תרבות של שקר, אלימות משטרתית וכדומה...) לפתרון (משמע, יטמיעו מה אסור ומה מותר ויחדלו מלעשות רע...). רק שהבעיה רחוקה מלהיות לינארית... היא בעיה מורכבת מאוד!

הסיפור הזה הוא רק אחד מסיפורים רבים; המתארים את אחת הטעויות הקלאסיות של מנהלים: מתן פתרון מהמעלה הראשונה לבעיה מורכבת, מהמעלה השנייה...

דפוס הטעות הזה - שרווח אצל מנהלים - אובחן ופורסם כבר בתחילת החצי השני של המאה העשרים בספרם הקלאסי של ואצלאוויקויקלנד ופיש שינוי - עקרונות של יצירת בעיות ושל פתירת בעיות (ראו תמונת כריכה משמאל).

[בתמונה: כריכת הספר: 'שינוי: עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן לווצלוויק ואח'. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

היא נובעת מכך, שמקבלי החלטות מפשטים בעיות מורכבת. משמע, הם מזהים בעיה מורכבת, מהמעלה השנייה כבעיה ליניארית, מהמעלה הראשונה, ועל כן, נותנים לה פתרון מהמעלה הראשונה; במקום פתרון מהמעלה השנייה.

ההתעלמות מהבדל זה והבלבול בין שתי רמות השינוי עלולים להתרחש בקלות; ובמצבים קשים, עלולים בני אדם לנקוט בפעולות, שלא זו בלבד שאינן גורמות לשינוי המיוחל, אלא מסבכות יותר את הבעיה שלמענה חיפשנו את הפתרון. התוצאה של הטעות הזו היא תמיד בעייתית: גם אם כי יכולה להיות, בתחילה, הקלה מסוימת בסימפטומים של הבעיה, בטווח הארוך, היא מחמירה מאוד (ואצלויק ואח' 1979, ע' 27).

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הטעות הניהולית הקלאסית: מתן פתרון מהמעלה הראשונה לבעיות מהמעלה השנייה…', לחצו כאן] [להרחבת המושגים: בעיה ושינוי מהמעלה הראשונה, לחצו כאן] [להרחבת המושגים: בעיה ושינוי מהמעלה השנייה, לחצו כאן]

מה בין חשיבה ליניארית לחשיבה מערכתית

לינאריות משמעה קשר בלתי נפרד בין הסיבה לתוצאה. הכול קבוע מראש והשפעת מרכיביה צפויה. החשיבה המערבית מעלה על נס את התכנון ורואה בכל תאונה כשל, שהוא תוצאה של אירוע מקדים (יחזקאלי, 2014; פסיג, 2008).

חשיבה מערכתית מתמקדת ומנתחת את יחסי הגומלין שבין מרכיבי המערכת ובינם לבין גורמים בסביבה המשימתית, בהקשר של השגת מטרה מוגדרת. מדובר בחשיבה הפוכה מליניארית, כאן יכולה לבוא לידי ביטוי השפעתה הלא-פרופורציונאלית של פעולת מרכיב בודד במערכת (יחזקאלי, 2014).

לכן - מפאת הקושי שבמורכבות - שהבנתה מצריכה משאבי חשיבה רבים - אנו נוטים לפשט אותה ויוצרים פתרונות לינאריים וחד-ממדיים (טאלב, 2009). אנו מתייחסים אל הסביב - שהיא דינמית ומשתנה במהותה - כגורם קבוע שאינו משתנה (יחזקאלי, 2016).

התייחסות לבעיה מורכבת כאל פשוטה, תגרור הפעלת אסטרטגיה שגויה, ובטווח הארוך, רק תגדיל את התוצאות הבלתי צפויות, כך שלרוב, המצב שייווצר יהיה בעייתי בהרבה מנקודת המוצא (אלטמן, 1999; הכהן, 2014). העולם הופך להיות מורכבת יותר ויותר והניסיון ל"פשט" הופך אותו למקום מסוכן ובלתי יציב (King, 1992).

את התוצאות הקשות - של שימוש בכלי ליניארי לפתרון בעיה מורכבת - משלמת משטרה ישראל עד היום!

[להורדה חינמית של גרסה מוקדמת של הספר למעלה: the_world_isnt_linear]

[ההוצאה השנייה יצאה למכירה חופשית בהוצאת משרד הביטחון, ההוצאה לאור, ב- 2007]

[בתמונה: הליניאריות של הקוד האתי כפתרון לתחלואי המשטרה... הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ליניאריות וחוסר ליניאריות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

מקורות

 

7 thoughts on “ולדימירסקי ואדרעי: הליניאריות של האתיקה המשטרתית

  1. מזמן לא ראיתי קשקושים גדולים מאלה, וחבל שאתה נותן להם מקום באכסניה המכובדת שלך.
    האם הפתרון הוא לא לאמץ קוד אתי? או אולי לאמץ תפיסות של מושחתים כמו אותו מפכ"ל, קראדי, שהועף עקב ממצאים חמורים מאד של ועדת בדיקה, או כמו אותו סגן מפכ"ל, נסים מור, שעף בגין מעשים חמורים אחרים?
    מור לא המציא את הפטנט המושחת לטעון שמעשים אינם פליליים אלא בתחום האתי, ויישפטו על ידי הציבור (נתניהו, לדוגמא). הוא לא אימץ את הקוד האתי, אלא אמירות שיש בהן ניסיון להתנער ממעשים פליליים. לו היה מאמץ את הקוד האתי, לא היה עובר את העבירות בגינן הורשע.
    הבעיה אינה בקוד האתי לכשעצמו וגם אינה באותם קומץ אנשים ישרים בפיקוד המשטרה, אותם "משוגעים לדבר", שפעלו לניסוח הקוד ולאימוצו. הבעיה הייתה ועודנה בכך שהקוד אומץ רק בצורה רשמית ולא הופנם, בעיקר לא הופנם על ידי פיקוד המשטרה. בעיה נוספת היא דרך ניסוח הקוד והפעולות אחרי אימוצו הרשמי להטמעתו. תקצר היריעה מלפרט, אך שתי הערות קצרות בעניין זה:
    א. ניסוח קוד אתי צריך להיות בשיתוף פעולה מלא של כל השוטרים, מהזוטרים ועד למעלה. אם רק הפיקוד העליון מאמץ אותו – הוא נידון לכישלון.
    ב. הטמעה – מעולם לא הייתה הטמעה של הקוד האתי. לכל היותר, הוא נלמד (נלמד ולא הוטמע) בקורסים המשטרתיים, שביניהם ובין החיים האמיתיים היה מרחק רב. וידוע שכאשר שוטר חוזר ליחידתו מקורס, הדבר הראשון שהוא שומע ממפקדיו – שכח מה שלמדת שם, ועכשיו תלמד מהחיים האמיתיים.
    אני חוויתי עניין זה לפני שנים רבות, שנים רבות לפני שבכלל דובר על קוד אתי. בשנת 1979 שימשתי כקצין תלונות הציבור במרחב ירושלים (כן, זה היה מרחב, אך רק אחרי שב – 1990 הצליחו שם להרוג יותר מעשרים ערבים, חשבו שמגיע להם על הישג זה קידום והיחידה על קציניה קודמה לדרג של מחוז). בכל תיק שאני בדקתי, דרשתי חוות דעת מהמפקד של השוטרים הנילונים. אולם, המפקדים לא רצו להתייחס לפעולות השוטרים שלהם והתנערו מהם, ובעיקר לא קיבלו כל אחריות על מעשיהם, גם אם נעשו לפי הנחיות המפקדים. במצב כזה, קוד אתי לכשעצמו לא מספיק. צריך שידוד מערכות, אך במשטרת ישראל זה לא נעשה, בעיקר כי בכך על המפקדים להסתכל על עצמם, ואת זה הם לא רצו לעשות.
    אכן, במצבים בהם חידוש כלשהו מנוגד לתרבות הארגונית, ולא פועלים להטמעתו או שההנהלה (במקרה שלנו פיקוד המשטרה) נתפסת על ידי העובדים (השוטרים) כמאמצת את החידוש בעל כורחה, ובמקרה שלנו כמושחתת (ובצדק, במקרה שלנו), החידוש, ה"שתל", נדחה. מלבד עניין זה, הניתוח של הניסיון להטמיע קוד אתי במשטרה – מוטעה.

    • כל מה שכתבת נכון,
      ועדיין במחילה, במה זה סותר את מה שכתוב במאמר?
      נראה לך שההבדל בין קבלת קוד אתי להטמעתו היא ליניארית? מה, זה עוד מאותו דבר?
      מי שפותר מחלה על ידי סממנים חיצוניים, סופו שהמחלה מתגברת עליו…

  2. Avi Brochman:
    בשנת 2004 מפרסם משה קראדי המפכ"ל דאז את חזון משטרת ישראל ואת ערכי משטרת ישראל, שלמעשה תקפים עד היום. כאשר, השוואת הערכים של המשטרה מאד דומים לערכי צה"ל למרות השוני בין הארגונים.
    מאז עד היום… מה השתנה….קראו את המאמר באתר של ידידנו ד"ר פיני יחזקאלי..כמעט כלום…לצערנו…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *