אלעד רזניק: היום שבו נתניהו הורה לשגריר האמריקני לעזוב…

[תמונתו של ברק אובמה היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Lorenzo Tlacaelel לאתר flickr]

הנה לכם תרגיל מחשבתי על 'רעיון מחולל' שיכול לסדר מחדש את הכלים על לוח השחמט. את הרעיון הזה יכול בנימין נתניהו לממש, על מנת לסכל את ההחלטות העתידיות של ועידת השלום הצרפתית - שמתכנסת ב- 15 לינואר 2017, ואת הגיבוי שתקבלנה בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, שתתכנס אחריה...

תארו לעצמכם, שוועידת השלום התכנסה בפאריס, בנוכחות פעילה של שר החוץ האמריקני, וקבעה לוח זמנים לנסיגה ישראלית לקווי 1967, עם איום ברור בסנקציות אם ההחלטה לא תבוצע.

ב- 16 בינואר, מבקשת יפן - החברה במועצת הביטחון, ושראש ממשלתה נפגש לאחרונה עם הנשיא אובמה בהוואי - כינוס דחוף של המועצה, שנקבע ל- 18 בחודש.

לאחר דין ודברים מילולי חריף בתקשורת בין שרים ישראליים ודובר הבית הלבן, מכנס נתניהו מסיבת עיתונאים. הוא מאשים את הנשיא אובמה ברקיחת המזימה, ומודיע כי הורה לשגריר האמריקני, דן שפירו, לעזוב את ישראל.

מיד פורצת מהומה רבתי, בישראל ובעולם כולו, ונתניהו 'חוטף' קיתונות של ביקורת מכל העברים, בעיקר מצד מפלגות השמאל בישראל, ושל גורמים במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית.

ואז, בקצה השני של העולם, מכנס הנשיא הנבחר, דונלד טראמפ, מסיבת עיתונאים. הוא תוקף בחמת זעם את מדיניותו של ברק אובמה ואת ניסיונותיו לכפות עליו מציאות שאיננו חפץ בה ושנבחר בעצם לסכלה. לאחר מכן, הוא מגלה, שסילוק השגריר נעשה לאחר התייעצות איתו, ועל דעתו.

מיד הופך טראמפ למוקד מהדורות החדשות. הוא מנצל את שעות המסך הרבות שקיבל להעביר מסר ברור וחד משמעי של עמדתו, לשותפות הממשל האמריקאי ברחבי העולם. הוא מזהיר את האו"ם כי החלטות חד צדדיות יתקלו בסנקציות אמריקניות ובקיצוץ תקציבים. במקביל, ו'מתחת לרדאר', מפעיל טראמפ את מנופי הלחץ שיש לממשל האמריקאי העתידי על בריטניה, לשמש כנציגתו במועצה...

למרות האזהרה, מועצת הביטחון מקבלת החלטה המגבה את החלטות וועידת השלום. ואז מתרחש מהפך: בריטניה הגדולה מטילה וטו על ההחלטה. טראמפ הצליח לשכנע את תרזה מיי לנטוש את הנשיא העוזב ולתמוך במנהיג העתיד...

האם לסיפור הזה יש היתכנות ריאלית במציאות המטורפת שלנו? בניתוח המציאות - שתשתרר באזור אחרי החלטות 'וועידת השלום' ומועצת הביטחון - זה יכול בהחלט להיות סוג של נטילת סיכון סביר... 

5 thoughts on “אלעד רזניק: היום שבו נתניהו הורה לשגריר האמריקני לעזוב…

    • בלתי סביר בגלל המשוואה הבאה:
      ישראל – 7,821,850 נפש 22,072 קמ"ר;
      ארצות הברית: 318,892,103 נפש 9,826,675 קמ"ר;
      והמחיר של לצאת נגד חצי אמריק הוא בלתי נסבל מבחינתנו

  1. Nahman Ben Dor:
    זו לא תמונה בלתי אפשרית… זו תמונה שבמצב העניינים נכון להיום אפשרית בהחלט….
    זו כלל וכלל אינה תמונת מצב הזויה..

    • Yonatan Yehezkeally:

      זה תרחיש דמיוני בגלל ש:

      1. כמו שקרי הבהיר בנאומו, אין לו ולאובאמה שום רצון לכפות על הצדדים את המתווה לשלום ובוודאי שלא נסיגה חד צדדית. מילים בשם אמרן: "אי אפשר לכפות שלום על הצדדים". הוא חזר שוב ושוב על כך שכל רצונם להפסיק מהלכים בשטח (משני הצדדים) שהופכים את מתווה שתי המדינות ללא ישים, וגם הדגיש שלולא הייתה החלטה 2334 כוללת גם שפה המגנה את הטרור הפלסטיני (כלומר, שאינה מוטה לחלוטין) אמריקה הייתה מממשת שוב את זכות הוטו שלה, כפי שעשה הממשל הנוכחי ב- 2012, למשל.
      (לא כולם רוצים להקשיב לשעה וחצי נאום, ברור. בכל זאת, עדיף לקרוא מספר מקורות כדי לקבל תמונה עגולה של הדברים, ואני ממליץ בחום לפחות שני מקורות עם אג'נדות מנוגדות בעברית, ולפחות מקור אחד באנגלית.)
      (אגב, אין לראות במה שאמרתי כאן תמיכה שלי במתווה שתי המדינות. אני מסביר את העמדה האמריקאית, ותו לא.)

      2. כי זה לא מקרה שהחלטה 2334 התקבלה תחת צ'רטר 6 של האו"ם, ולא 7 (היא אינה מחייבת). מהיום למחר, פתאום כל השותפות ירצו לדרדר את התהליך, ופתאום אמריקה לא תתנגד (כמו שהיא באופן מוצהר התנגדה כעת)?

      3. כי נתניהו יודע שדה-תקצוב אמריקאי של האו"ם אינו משרת את ישראל, אלא להפך, ע"ע דוגמת הנסיגה האמריקאית מאונסקו והאופי שקיבל הארגון בהיעדרם (כשהם לא יכולים להטיל בדיוניו וטו). האיומים האלו מגיעים מצד רפובליקנים שהיו מעדיפים לחסוך את הכסף הזה, ומנסים על הדרך להצטייר כידידי ישראל, אבל עושים לישראל שירות דוב (אם לתת להם קרדיט שהם מנסים מלכתחילה לעזור, מה שלדעתי אינו המקרה כלל). טראמפ עלול לתמוך במהלך כזה, אבל לא בעידוד נתניהו.

      4. כי, במילותיו של דן מרגלית, הביטוי "משענת קנה רצוץ" כאילו הומצא עבור טראמפ. ההיסטוריה מלמדת שטראמפ עושה מה שטוב לטראמפ, ולא אחת מתגאה בדיעבד איך 'דפק' את שותפיו ברגע שזה נהיה כדאי (עצוב! תינוקות!); לגלוון את בסיס התומכים שלו כנגד אובאמה זה יתרון ברור (ואחד שצריך לנצל כל עוד אפשר), אבל מה גורם לך לחשוב שהוא רוצה/מוכן להשקיע כל כך הרבה עבודה כשהמטרה היחידה באופק היא עזרה לאינטרסים ישראליים (אם אנחנו מקבלים לרגע את הדיכוטומיה "ליכוד=ישראל")?

      5. כי בריטניה עקבית בגינוי של מפעל ההתנחלויות הישראלי, ובתמיכה במתווה שתי המדינות, בכל ההיסטוריה המודרנית (רוצה לומר, מאז שנות השמונים).

      ולבסוף, הפסקאות האמצעיות על "קיתונות הביקורת" מנותקות לגמרי מהנרטיב (בכך אני מתכוון, הן אינן מוסיפות לו דבר) ומבהירות שהמאמר הוא בעיקר תרגיל באקסטזת שמחה לאיד ("השמאל! דפקנו אותם שוב!"). מפלגת העבודה חוותה כל כך הרבה מפלות ב- 20 השנים האחרונות, שאני באמת לא בטוח למה מישהו עוד מקדיש זמן ללדמיין עוד דרכים בהן היא תוכל להתבזות. בעצם, זה שקר; יש לי ניחוש מלומד, והוא שאם ניזכר לרגע שבעצם הם לא יכלו לבלום את ממשלות הימין מאז 2001, אנחנו עלולים להתפתות לחשוב שלמפלגת השלטון הייתה מידה של אחריות במצב בזמן האחרון (איך הפנסיה שלך? איך תקציב בית הספר של הילדים/נכדים? איך נראה בית החולים הקרוב, וכמה זמן עבר מאז ששמעת על שביתה של רופאים? ובל נשכח, כמה בטחון היה לנו השנה?)
      But I digress…

  2. Yonatan Yehezkeally:
    פחח… כן, כי טראמפ עובד בשבילנו. התרחיש דמיוני מתחילתו ועד סופו (ספוילרים), אבל מי שנהנה מהמסע עשוי לשאול את עצמו: ומה אם הכל מתרחש כך, למעט הוטו הבריטי בסוף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *