לא הייתה ברית דמים כמו זו של הפיליפינים וארצות הברית. היא הפכה מושבה אמריקנית ב־1898, לאחר שהביסו האמריקנים את הספרדים. ב- ב־1935 הם זכו בשלטון עצמי, כשהאמריקנים שלחו את רמטכ"ל הצבא שלהם לשעבר, דאגלס מקארתור (ראו התמונה משמאל), לעמוד בראש הצבא הפיליפיני.
בתחילת מלחמת העולם השנייה בזירה היפנית, עמד צבא אמריקני פיליפיני משותף - בפיקודו של מקארתור - במצור בחצי האי באטאן ובאי קורג'ידור. הגנרל - שנאלץ לעזוב את האי לאחר כניעת הכוחות הנצורים - הבטיח לתושבי הפיליפינים כי ישוב (המשפט "עוד אשוב" הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הפיליפינים. הוא מצוטט עד היום וחקוק באתרים שונים שם). בשנת 1945 קיים את הבטחתו, וכוחותיו כבשו את האיים מידי יפן, והחזירו את השלטון לממשל הפיליפיני.
[בתמונה: הגנרל דאגלס מקארתור וברית הדמים עם הפיליפינים. התמונה היא נחלת הכלל]
אבל בריתות מסתבר, אינן נמשכות לנצח. הפיליפינים, בלית ברירה, החליפו פטרון ועברו לסין. מדוע?
בחודש פברואר השנה נחתם הסכם השותפות הטראנס פאסיפי בין: מלזיה, יפן, צ'ילה, קנדה, בורנאי, אוסטרליה, ניו זילנד, מקסיקו, סינגפור, פרו, ויאטנאם וארה"ב. האומה הפיליפינית נשארה בחוץ. במקביל, גובר הלחץ על הפיליפינים מצד סין, ומושיע אין...
ההתפשטות הסינית בים סין הדרומי
סין מפעילה מדיניות של השתלטות זוחלת בים סין הדרומי. מוקד המחלוקת העיקרי בינה לבין המערב הוא קבוצת איים בשם איי ספארטלי הממוקמים באמצע שום מקום לכאורה, כ 1,175 ק"מ מהפיליפינים ו 1,276 ק"מ מהאי האינאן. אחד הנקודות במחלוקת היא שונית אלמוגים בשם Scarborough Shoal (קוארדינטות של השונית למי שרוצה לראות 15.221001, 117.729145). השונית ממוקמת כ 350 ק"מ צפון מערבית למנילה בירת הפיליפינים וכ- 850 ק"מ דרומית מזרחית לאי הסיני האינאן. הצעד הסיני מהווה דריסה של הריבונות הפיליפינית ותקיעת אצבע בעין האמריקאים.
ים זה הוא אזור עתיר במחצבי טבע, משרד האנרגיה והמחצבים הסיני ערך סקר מחצבים בים סין הדרומי בשנת 2011. בסקר נמצא שקימות עתודות נפט בסך של 17 מיליארד טון (בהשוואה לכוויית של 13) או 125 מיליארד חביות. משרד האנרגיה האמריקאי מעריך את עתודות הנפט במקום ב 11 מיליארד חביות.
ב-20 ליולי 2011 נחתם הסכם בין סין, מלזיה, בורנאי ויאטנאם והפיליפינים, המסדיר את גבולות המים הכלכלים בין המדינות. אבל משנת 2011, מרחיבים הסינים את אחיזתם לחופי ים סין הדרומי, בניגוד להסכמים הקיימים, כשהם מנצלים את חולשת האמריקנים ואת הצהרות נשיאם כי לא יפעיל צבא מחוץ לגבולות ארצות הברית.
התגובה האמריקאית להפרות הסיניות אינה חורגת ממחאות דיפלומטיות חריפות, או צעדים צבאיים ריקים מתוכן כמו שיגור צוללת התקיפה המהירה ה- USS North Carolina לעגון בנמל Subic Bay, ב- 20 ליולי 2016, או תגבור מפציצי התקיפה האמריקניים B1, B2 ו- B52 באי גואם.
ב 22 ליולי 2011 ספינה של הצי ההודי שהייתה בביקור ידידותי בוויאנטאם יורטה כ 45 מייל מהחוף הוויאנטנאמי ע"י אוניה של הצי הסיני, שהודיעה לה שהיא נמצאת במיים טריטוראלים סינים. הספינה סרבה לעצור והמשיכה בדרכה. הצי ההודי הכחיש שאוניה שלו הייתה במים הטריטוראלים הסינים, וטען שכלי השיט שלו שומרים על חופש הניווט הימי ונוהגים בהתאם. אבל, מה שיכולים ההודים להרשות לעצמם, לא יכולים הפיליפינים...
הצעד הממשי למימוש הריבונות הסינית הגיע בתחילת 2014, מיד אחרי שברק אובמה נסוג מהכוונה לתקוף צבאית את משטר אסד בעקבות השימוש בגז רעיל, והצהיר על כך שאין לו כוונה לערב חיילים אמריקנים בלחימה רחוק מגבולות ארצות הברית: בינואר 2014 הודיעה סין על הנהגת "אישורי דיג" בים סין הדרומי, והציבה אסדת קידוח סינית באזור השנוי במחלוקת. זאת, למרות התנגדות ארצות הברית, הפיליפינים ווייטנאם. מיד לאחר מכן, החלה לאכוף את החלטתה, לסלק ספינות פיליפיניות, להטביע ספינה וייטנאמית ואף להטריד מטוס אמריקני שנכנס לאזור המריבה.
כתוצאה מכך הגישה הפיליפינים תביעה בינלאומית לבית המשפט בהאג נגד סין. ב- 12 ביולי 2016 קיבל בית הדין הבינלאומי את תביעתה של הפיליפינים וקבע, שסין הפרה את ריבונותה, ושלסין אין שליטה בלעדית על השטח הימי ועל המשאבים שבו. הסינים צפצפו!
נשיא הפיליפינים רודריגו (ראו התמונה למעלה) - שחש מאוים, צבאית וכלכלית, פנה כרגיל לעזרה לאמריקאים, והבין ש'האריה של אתמול הזדקן'... חמש שנות המחאות האמריקניות הבהירו לו מה האופציות שבידיו. ב- 20 באוקטובר 2016, הודיע על נטישת הברית המסורתית עם האמריקאים, והתיישרות מלאה לימין ביג'ינג!
זה מזכיר לכם סיטואציות דומות, כאן באזורנו?
