[בתמונה: הדף באתר מאקו העוסק בהסכם הגז]

"הטייקונים שוב ניצחו"... "הפסדנו מיליארדים שהיו יכולים לשקם תחלואים רבים במדינה שלנו"...  "נתניהו נכנע לטייקונים"...

בכל פעם שאני שומע דיבורים, מתחסדים ונוטפי דבש, בתקשורת על טובת הציבור ועל ה"רעים" שמתנכלים לו, אני מבין שיש פה דיס אינפורמציה מכוונת. נשאר רק לאסוף בקפדנות את העובדות; והכל צף!  אז למי שטרם עשה זאת, הנה העובדות לפניכם:

• יצחק תשובה ונובל אנרג'י מחזיקות בידיהן הסכם חתום עם הממשלה, עוד מהימים שבהם חיפוש גז בישראל היה עניין לתמהונים ושאיש לא האמין שניתן למצוא גז (כדי למשוך את אותם "תמהונים", היה צורך במתן תנאים מפתים במיוחד. לכן ההסכם המקורי נראה כמות שהוא).
• 2010-1009: בראשית 2009, התגלו שלושה מאגרי ענק של גז טבעי בקידוח "תמר 1" כ-90 קילומטר מערבית לחיפה ביוני 2010 התברר ש"תמר" היה רק הפתיח למאגר "לוויתן". ה"תמהונים" (קרי, תשובה ונובל אנרג'י) זכו בפיס, אבל בניגוד לזוכים שם, הם לא יכולים היו ללבוש מסכות על מנת לחמוק מקנאת ההמונים...

• 2011: סיפור מציאת הגז נמהל במחאת האוהלים של קיץ 2011. מאז, המילה טייקון הפכה מילה גסה, הציבור שם לב למחירים ומשווה ביניהם, והשרים - נאמנים לדוגמה המיתולוגית של כחלון ומלחמתו בחברות הסלולר - עושים כמיטב יכולתם להיתפס כ"כחלונים".
• 2011: המציאות החברתית חייבה את הפוליטיקאים לעשות מעשה, ושר האוצר דאז, יובל שטייניץ - נישא על גל הרוגז הציבורי -  ניסה לעקוף את החוזה החתום דרך שינוי אופן המיסוי. הוא מיסד את "וועדת ששינסקי", לבחינת מדיניות המיסוי של תגליות גז ונפט בישראל. הוועדה המליצה על הנהגת היטל רווחי נפט וגז פרוגרסיביים עד לשיעור של 60% מהרווחים, לאחר שהמשקיעים ייזכו להחזר ההשקעה בתוספת 50%. ההמלצות הועברו לחקיקה בכנסת, ובמרץ 2011 אושר חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011, ששינה באופן חד צדדי את תנאי ההסכם עם הזכיינים. בעלי שדות הגז, שהבינו את המציאות ושרצו סוף סוף לגעת בכסף הגדול אפשרו זאת, למרות שיכולים היו להיכנס להתדיינות משפטית ארוכה עם ממשלת ישראל ולנצח בה (הם מחזיקים חוזה חתום. זוכרים?). כיוון ש"אין ארוחות חינם", ההתנהגות הרגולטורית של ישראל כלפי משקיעים זרים היא אחת הסיבות שהבריחו אותם מכאן. על פי דו"ח סוכנות האו"ם לסחר ופיתוח, צנחו ההשקעות הזרות הישירות בישראל מ-11.8 מיליארד דולר בשנת 2013 ל-6.4 מיליארד דולר בלבד בשנה החולפת (ירידה של כמעט 50%!).
• 2012: אחד ממוצאי הגז, יצחק תשובה, שנקלע להפסדי עתק בעסקיו האחרים, יכול היה לאחר מציאת "תמר" ו"לוויתן" להיות נדיב, ולשלם את הפסדיו מרווחי העתק שהוא עתיד לגרוף בשדות הגז. תחת זאת, הוא בחר ב- 2012 לתת לציבור משקיעיו לשאת בהפסדיו, ו"סיפר" אותם. ה"תספורת" של בעלי האג"ח הייתה לא פחות מ- 70%! זו הייתה הצלחת יתר, ששימשה כזרז למהומות בהמשך. מאז, הרעיון שתשובה מרוויח קשה מאוד (ובצדק) לישראלי הממוצע שמרגיש ש"יצא פרייר", ולפוליטיקאי הממוצע, כשיש לו אינטרס ללבות את הרגשות הללו.
• כדרכם של אלה ש"יצאו פריירים" בדיעבד, החל הציבור לקלוט את עוצמת ההחמצה בהסכם הגז ומי המרוויחים העיקריים ממנו. החלק המרגיז ביותר הוא שגם אם מחיר הגז בעולם ירד, יהיו הישראלים כבולים לצינורות הגז של תשובה ולמחיר שיקבע.
• הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דויד גילה, ניסה לאגף את ההסכם דרך סוגיית התחרות ולכפות על בעלי השדות להכניס גורם שלישי שיתחרה בהם על המחירים. הממשלה יישרה עמו בהתחלה קו וגובש מתווה בהסכמתה לפירוק מונופול הגז הטבעי. אולם, הפעם עמדו הזכיינים על זכויותיהם והודיעו שלא יוותרו. כיוון שהתדיינות משפטית תעלה הון, תאחר מאוד את פיתוח שדה "לווייתן" ותוצאותיה ברורות (החלטה לטובת הזכיינים + תשלום פיצויים והוצאות משפט), נסוגו מקבלי ההחלטות מתמיכתם במתווה. וגיבשו עם הזכיינים מתווה פשרה בנושא הגז - שמאפשר לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים (ראו בתמונת השער למעלה).
• כתוצאה מכך הודיע גילה על פרישתו מהתפקיד בסוף אוגוסט 2015, כשבינתיים הוא עדיין מאייש את תפקידו וממשיך להציב קשיים לפני מעסיקיו.

לסיכום:

האם ההסכם גרוע? בדיעבד כן.

האם ניתן להטות אותו עוד, במחירים סבירים, לטובת הצרכנים? חד משמעית לא!

האם יש אשמים? רק בדיעבד! מה לעשות... למרות רצון ההמון בדם, ההסכמים המקוריים נראו סבירים ביחס לרמות הסיכון שנטלו היזמים על עצמם.

האם הפוליטיקאים יחתמו? ברור!

אז איך נמלטים מזעם ההמון? מזל שיש טייקונים. מאשימים אותם...

מקורות

• גלנץ משה (2015), ההשקעות הזרות בישראל צנחו ב-46%, 26/4/15, ynet.
• מרציאנו קרן (2015), למרות מחאת דרעי, הקבינט אישר את מתווה הגז, מאקו, חדשות 2, 25/6/15.