פנחס יחזקאלי: "לביית" את המהפכה הטכנולוגית – הטנק כמקרה בוחן

[בתמונה: טנקי סקודה, שמילאו תפקיד מפתח בציוד של דיוויזיות השריון הגרמניות בשנים הראשונות של המלחמה. צילום: מוזיאון הטנקים הרומני. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: טנקי סקודה, שמילאו תפקיד מפתח בציוד של דיוויזיות השריון הגרמניות בשנים הראשונות של המלחמה. צילום: מוזיאון הטנקים הרומני. התמונה היא נחלת הכלל]

מהפכה טכנולוגית תמצה את היתרונות הגלומים בה רק בשינוי מקביל רלוונטי של תורת ההפעלה - הדוקטרינה. אחרת, הטכנולוגיה 'תבויית' לעשות 'עוד מאותו הדבר' בכלים טכנולוגיים מתקדמים!

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על שינוי ארגוני ועל שינוי בכלל, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 23 ביוני 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר שני מתוך שניים על האופן שבו גופים ביורוקרטיים 'הורגים' / 'מבייתים' מהפכות טכנולוגיות. למאמר האחר:

*  *  *

הרציונל המנחה של מאמר זה גורס כי מהפכה טכנולוגית תמצה את היתרונות הגלומים בה רק בשינוי מקביל רלוונטי של תורת ההפעלה - הדוקטרינהאחרת, הטכנולוגיה 'תבוית' לעשות 'עוד מאותו הדבר' בכלים טכנולוגיים מתקדמים.

בפוסט הקודם הבאתי דוגמה מתחום החינוך ל"ביות" של מהפיכה טכנולוגית: השימוש במחשב איננו אפקטיבי במערכת החינוך, כיוון שאנשי החינוך משתמשים במחשב כדי להשיג תכליות ישנות. למשל – השימוש במחשב כתחליף ללוח וגיר.

עתה, אדגים את התופעה הזו בתחום הצבאי, המלא למכביר בדוגמאות כאלה – במהפכה שכפתה המצאת הטנק על הממסד הצבאי ובניסיונות שלו "ל"ביית" אותה.

[למאמר הקודם: 'השימוש במהפכה טכנולוגית ליצירת מראית עין של שינוי – החינוך כמקרה בוחן', לחצו כאן]

[בתמונה: הטכנולוגיה כחסם לשינוי אמיתי - החינוך כמקרה בוחן... תמונה חופשית שהועלתה על ידי San José Library לאתר flickr]

[בתמונה: הטכנולוגיה כחסם לשינוי אמיתי - החינוך כמקרה בוחן... תמונה חופשית שהועלתה על ידי San José Library לאתר flickr]

לפני כן ראוי להבהיר:

[בתמונה: כריכת הספר: 'שינוי: עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן לווצלוויק ואח', שראה אור בהוצאת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, ספרית הפועלים, ב- 1979. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

לא כל מהפכה טכנולוגית מחייבת שינוי מהותי של מבנה הארגון וסדרי העבודה שלו. על כן, לא כל שינוי טכנולוגי יוצר התנגדות.

כאשר מדובר ב'שינוי מהמעלה הראשונה', ואין שוני בהנחות היסוד השולטות במערכת ובמבנה שלה, אין גם התנגדות משמעותית לשינוי, כי הוא לא מחייב חלוקה מחודשת של העוצמה הארגונית. כך לדוגמה, המצאת המצלמה הדיגיטלית רק הקלה את עבודתם של העוסקים בצילום במסגרת עבודתם, ואפשרה להם להכניס את התמונות, ללא תהליך הפיתוח, לתוך המחשבים שעימם עבדו ממילא. שינוי כזה תמיד יתקבל בברכה על ידי רבים מאנשי הארגון (למעט השמרנים שונאי השינוי באשר הוא שינוי...). שהרי, מי יפסיד ממנו?

הבעיה מתחילה כאשר מדובר ב'שינוי מהמעלה השנייה'. כלומר, הוא מחייב לנסח מחדש את המסגרת של המערכת ואת דרכי העבודה שלה: אז, כבר לא מדובר רק בהתנגדות לשינוי. מדובר במאבק על טריטוריות ועל חלוקת העוצמה בארגון. אז תצוץ ההתנגדות האמיתית לשינוי במלוא עוזה, ש"ביות" השינוי הוא רק אחד מהגילויים שלה.

[בתמונה: כריכת הספר: 'שינוי: עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן לווצלוויק ואח', שראה אור בהוצאת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, ספרית הפועלים, ב- 1979. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כזו היא הדוגמה שנביא היום:

הטנק הומצא בשלהי מלחמת העולם הראשונה, כדי לפרוץ את המבוי הסתום של לוחמת החפירות. בנוסף לכוח האש והמיגון שלו, הייתה הניידות אחת מתכונותיו החשובות ביותר (יכולתו לנוע במהירות של 30-20 מילין לשעה) (דייטון, 1986, עמ' 112-111). המצאת הטנק הייתה רחוקה להיות "עוד מאותו דבר". היא הייתה מהפכה דרמטית ב"כללי המשחק הצבאי". מרגע שהומצא הטנק השתנו חוקי המשחק לחלוטין, וכשמשתנים חוקי המשחק מתחילה המלחמה על העוצמה הארגונית.

[להרחבת המושגים: בעיה ושינוי מהמעלה הראשונה, לחצו כאן] [להרחבת המושגים: בעיה ושינוי מהמעלה השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'מאבק העוצמה', לחצו כאן]

[בתמונה: טנק במלחמת העולם הראשונה. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: טנק במלחמת העולם הראשונה. התמונה היא נחלת הכלל]

שיקולים ארגוניים, אישיים ורגשיים

ראוי לזכור, כי חילות הרגלים והתותחנים היו "מלכי הקרב" במלחמת העולם הראשונה. מהחילות הללו יצאו המצביאים ולשם זרמו התקציבים. הגוף החדש, אם יתפתח במסגרות נפרדות (חיל שריון) ובעיקר אם יצליח, ייצור חלוקת מעמדות וחלוקת תקציבים שונות לחלוטין...

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של לן דייטון, 'מלחמת בזק. מעליית היטלר עד נפילת דנקירק', שראה אור ב- 1986, בהוצאת מערכות]

על כן, לא היה מנוס בצבאות הוותיקים מהיווצרות אופוזיציה חזקה ורועשת לחיל החדש. אין גם פלא, שהחיל שהמעיט יותר מכולם בערכו של הטנק בקרב היה חיל הרגלים. גם התותחנים עמלו קשה להפיץ את התזה, לפיה ניידות הטנקים אינה רלוונטית, שכן, הם יהיו לא אפקטיביים אם יצאו מחוץ לטווח התותחים. דעה זו, שמטרותיה ברורות, נקלטה היטב בפיקוד הצבאות ותוצאותיה היו הרות שואה. היא הייתה גורם עיקרי לשאננות הצרפתית לגבי מהירות ההתקדמות של הפלישה הגרמנית ב- 1940 ולתבוסתה של צרפת.

ההתנגדות לא הונעה רק מהיבטים ארגוניים כלליים, אלא, ואולי בעיקר, משיקולים אישיים ואף רגשיים:

"קצינים בכירים רבים שחשו נאמנות ונוסטלגיה לרגימנטים ההדורים שלהם הקדישו את נעוריהם, לא התלהבו מן הרעיון של קבוצת פקודות בדיוויזיה – או אפילו בקורפוס – שבה יינתנו הפקודות בידי טנקיסט שסרבלו מוכתם בשמן. אנשי "המשמר הוותיק" העדיפו לפזר את הטנקים ברחבי הצבא לתפקידי סיוע. כך ייקשה על איש שריון בדומה לכל מומחה לדבר אחר, לפקד על דיוויזיה" (דייטון, 1986, ע' 113).

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של לן דייטון, 'מלחמת בזק. מעליית היטלר עד נפילת דנקירק', שראה אור ב- 1986, בהוצאת מערכות]

בגלל האופוזיציה הזו נותר הטנק בצבאות רבים לא יותר מכלי סיוע לכוחות הרגלים, תוך התעלמות מהיתרונות המשמעותיים ביותר שלו.

מי תמך בגוף החדש בתוך הצבאות? אלה שלא היה להם מה להפסיד. הפרשים, שמכונת הירייה הפכה אותם לכמעט לא רלוונטיים בקרב בתנאי אירופה המערבית, חיפשו להם תחליף שיחזיר את הרלוונטיות שלהם. "סוס המתכת" החדש סיפק להם תחליף נאות ואף יותר מכך...

[בתמונה: מי תמך בגוף החדש בתוך הצבאות? אלה שלא היה להם מה להפסיד. הפרשים, שמכונת הירייה הפכה אותם לכמעט לא רלוונטיים בקרב בתנאי אירופה המערבית, חיפשו להם תחליף שיחזיר את הרלוונטיות שלהם. "סוס המתכת" החדש סיפק להם תחליף נאות ואף יותר מכך... שיחזור הסתערות הפרשים האוסטרלים על באר שבע במלאת 90 שנה לקרב. צולם והועלה לויקיפדיה על ידי: eman. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: מי תמך בגוף החדש בתוך הצבאות? אלה שלא היה להם מה להפסיד. הפרשים, שמכונת הירייה הפכה אותם לכמעט לא רלוונטיים בקרב בתנאי אירופה המערבית, חיפשו להם תחליף שיחזיר את הרלוונטיות שלהם. "סוס המתכת" החדש סיפק להם תחליף נאות ואף יותר מכך... שיחזור הסתערות הפרשים האוסטרלים על באר שבע במלאת 90 שנה לקרב. צולם והועלה לויקיפדיה על ידי: eman. התמונה היא נחלת הכלל]

איזה צבאות תמכו בשינוי המהפכני?

צבא מהפכני כמו הצבא הגרמני, שהאליטות שלו זועזעו במלחמת העולם הראשונה, והבינו את חלקו של הטנק בתבוסתם, ושחיבלו תחבולות איך לנצח במבחן הבא, ראה בטנק את אמצעי. מצביאי בעלות הברית השמיצו אמנם את יכולות הטנק, אולם הבינו די, על מנת לכלול בחוזה הכניעה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה ("חוזה ורסאי") איסור לבנות טנקים בגרמניה (שם, ע' 123). האיסור הזה לבדו היה תמריץ מספיק עבור הגרמנים לבסס את תיאורית הפעלת הכוח הצבאי שלהם (ה"בליצקריג") על הטנק ועל אמצעי מהפכני נוסף – המטוס.

לכן, בעוד שנביאי הכלי החדש בבריטניה ובצרפת דוכאו – גנרל ג' פ' צ' פולר נדחק ממשרת היועץ לראש המטה הקיסרי, ותוצאות התמרונים ב- 1934 חובלו (כך ממש...) על מנת להוציא שם רע לכוח המשוריין המאולתר שהשתתף בהם; ונעשה הכל על מנת לגרום להוגה הדעות הצבאי החשוב, בזיל ה' לידל הארט, לפרוש מן הצבא.

[תמונתו של בזיל לידל הארט משמאל היא נחלת הכלל]

הגרמנים אימצו בגלוי את תורתו של לידל הארט (דייטון, 1986, עמ' 114; ואלך, 1989, עמ' 9-8) וטיפחו את מומחי השריון שבקרבם. הם אפשרו מצב נדיר, לפיו זה שהשפיע על תכנון הטנק ומדריך את המשתמשים בו – גנרל היינץ גודריאן – עוזר בתכנון המתקפה ואף מוליך את כוחותיו לקרב (שם, ע' 116).

[בתמונה: הגנרל הנס גודריאן. קלסיקה של "שמור לי ואשמור לך"... זכויות: Bundesarchiv, Bild 101I-139-1112-17 / Knobloch, Ludwig / CC-BY-SA 3.0]

[בתמונה: הגנרל הנס גודריאן. קלסיקה של "שמור לי ואשמור לך"... זכויות: Bundesarchiv, Bild 101I-139-1112-17 / Knobloch, Ludwig / CC-BY-SA 3.0]

הגרמנים אימצו חידוש מהפכני לא פחות מן הטנק עצמו – הם שינו את תורת ההפעלה - הדוקטרינה

זו הייתה הדרך לעשות שימוש בפריצת הדרך הטכנולוגית, על מנת להיות אדוני שדה הקרב.

ראוי לציין כי הטנקים שעמדו לרשותם ערב מלחמת העולם השנייה היו נחותים מבחינה טכנית, הן מהטנקים הצרפתים והן מה- T-34 הרוסי. מה שניצח את הקרב על אירופה המערבית ב- 1940 והביא את הגרמנים לפאתי מוסקבה ב- 1942 לא הייתה עליונותם הטכנולוגית, אלא עליונות תורת ההפעלה - הדוקטרינה שנבנתה על בסיס אותה המצאה טכנולוגית.

אילו הקימו הצרפתים והבריטים את דיוויזיות השריון שלהם כראוי, לפי הדוקטרינה שהגה לידל הארט (ראו תמונה משמאל) והפעילו אותן על פי תורת לחימה הרותמת באפקטיביות את אותו שינוי למטרת המלחמה, היו פני מלחמת העולם השנייה שונות תכלית שינוי... (ואלך, 1989, ע' 9).

[לקובץ המאמרים העוסקים בתורת ההפעלה - דוקטרינה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית', לחצו כאן]

ד"ר פנחס יחזקאלי: "מהפכה טכנולוגית תמצה את היתרונות הגלומים בה רק בשינוי מקביל רלוונטי של תורת ההפעלה - הדוקטרינה. אחרת, היא 'תביית' את הטכנולוגיה לעשות 'עוד מאותו הדבר' בכלים טכנולוגיים מתקדמים". התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע

[בכרזה: אין מהפכה אמיתית בשינוי טכנולוגי ללא שינוי מקביל בתורת ההפעלה... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על שינוי ארגוני ועל שינוי בכלל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

[בתמונה: טנקים של הצבא הרוסי במלחמה באוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: טנקים של הצבא הרוסי במלחמה באוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

2 thoughts on “פנחס יחזקאלי: "לביית" את המהפכה הטכנולוגית – הטנק כמקרה בוחן

  1. 1. פיתוח מלחמת-הבזק (מבוססת פיקוד אלחוטי) נהגה תחילה בבריטניה, המשיך בארה"ב (קצין צעיר בשם פטון), עבר לצרפת (קצין צעיר בשם דה-גול) ורק משם עבר לגרמניה (קצין פרשים במלה"ע הראשונה, שהפך לקצין קשר ורק משם לשריון כדי ליישם את רשת הקשר בטנקים: גודריאן). ברור שתו"ל הוא יסוד הגדרת הציוד וגם זאת רק למול איום-יחוס/רפרנס-threat.
    2. לגבי הפלישה הגרמנית לבריה"מ: בשתי השנים הראשונות של הטי-34 הוא היה לקוי כי סטאלין אילץ טנק-זול,
    כמו שגם עיקב את פיתוח היאק-1 (במקור: I-200 של פוליקרפוב) כדי לתת לגרמנים להגיע לפאתי מוסקבה ולהשאר שם תוך הפחדת הקומאינטרן (פסיכופטים לצערנו משומדים ממוצא יהודי) כדי לקבל סמכויות מהארגון הזה ולסוגרו במאי 1943 ואז גרמניה נסוגה כדי שלא יווצר מצב שבו יש אמריקה תירוץ לכבוש את כל אירופה והעולם ולשעבד אותו, כאשר כל מקורות הנפט דאז בדרום: פלוישטי, באקו ואלג'יר כלאמר נפלו לידי בריטניה. צרפת סיפקה לגרמניה את הנפט האלג'יראי ומזון ולכן "נפלה" לידי גרמניה:
    https://en.wikipedia.org/wiki/Anti-Comintern_Pact
    3. תודה על התמונה עם הטנקים הרוסיים, באשר הטור הימני מסוג ארמטה שנטען שכביכול _לא_ נכנס לשירות צבאי . . .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *