תקציר: מוּעדוּת או רצדיביזם (recidivism) היא הישנות של התנהגות עבריינית. מוּעדוּת היא מושג מפתח בסוגיית האפקטיביות של בתי סוהר. בהקשר הזה מדובר על חזרה למאסר. תופעת המועדות קשורה בעיקר ליכולות המאפיינות את האדם בטרם נאסר ובאות לידי ביטוי בהסתגלותו למאסר. כמו כן, ההסתגלות למאסר מאפשרת ניבוי של המועדות (1990 ,Zamble and Proporino). למרות ההשקעה במדינות רבות בהטבת תנאי האסירים ובתכניות מניעה, שיעור המועדות נותר גבוה בכל המדינות (גולדברג, 2015, עמ' 19) (גולדברג, 2013, עמ' 26-23) (Cullen & Jonson, 2012)...
[שער האתר: AL. שם האמן אינו מופיע]
המאמר עודכן ב- 12 בדצמבר 2020
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
מוּעדוּת או רצדיביזם (recidivism) היא הישנות של התנהגות עבריינית.
מוּעדוּת היא מושג מפתח בסוגיית האפקטיביות של בתי סוהר. בהקשר הזה מדובר על חזרה למאסר. תופעת המועדות קשורה בעיקר ליכולות המאפיינות את האדם בטרם נאסר ובאות לידי ביטוי בהסתגלותו למאסר. כמו כן, ההסתגלות למאסר מאפשרת ניבוי של המועדות (1990 ,Zamble and Proporino).
למרות ההשקעה במדינות רבות בהטבת תנאי האסירים ובתכניות מניעה, שיעור המועדות נותר גבוה בכל המדינות (גולדברג, 2015, עמ' 19) (גולדברג, 2013, עמ' 26-23) (Cullen & Jonson, 2012).
מקור המונח רצידיביזם הוא בביטוי הלטיני recidere שמשמעו ליפול שוב. הרצידיביזם, כמושג קרימינולוגי, מתאר פעילות עבריינית של עבריין לאחר שהורשע או נאסר (Payne, 2007). אחוז הרצידיביזם היה לשם נרדף ליעילותן של מערכות אכיפת החוק (Maxfield & Babbie, 2008) וכלי להערכתן של תכניות שיקום; ומחקרים המודדים אותו ניצבים בליבת המחקר הקרימינולוגי (Maltz 1984).
עם זאת, יש גישות פנולוגיות אחרות המבקשות להפחית ממרכזיותו של הרצידיביזם. למשל, גישת הפנולוגיה החדשה מפחיתה את הציפיות מהשיקום ומהאפקטיביות של תכניות הטיפול באסירים וקוראת להתמקד בניהול אסירים ובאקטואריזציה של הכליאה (Feeley & Simon, 1992).
רצידיביזם נמדד במספר העבריינים מתוך כלל העבריינים בקבוצת אנשים בעלי אפיון סטטיסטי או דמוגרפי משותף (קוהורטה), המבצעים עבירה חוזרת בפרק זמן נתון (Maxfield & Babbie, 2008). כיוון שקשה למדוד את ההתנהגות העבריינית עצמה, משתמשים באינדיקציות שונות כדי להשיג תוצאה קרובה לאמת שתייצג את החזרה לעבריינות.
ארבע ההגדרות האופרטיביות השכיחות ביותר לרצדיביזם הן:
(Lyman & LoBuglio, 2006):
- מעצר חדש;
- כתב אישום חדש;
- הרשעה חדשה;
- ומאסר חדש.
כל אחת מההגדרות האלה לוקה בהכללת יתר (משמע, מכלילה אנשים שלא היו צריכים להיחשב רצדיביסטים, למשל – מעצר שלא הבשיל להרשעה); ובהכללת חסר (משמע, אינה מכלילה אנשים שהיו צריכים להיחשב רצדיביסטים, למשל – עבירה שלא פוענחה). כל הגדרה צפויה להניב ערך רצדיביזם אחר.
מחקרים רבים משתמשים במדד של מאסר חדש (re-incarceration) למדידת רצדיביזם, בשל הנוחות של איסוף הנתונים, וכן, בשל הסימטריה בין נקודת המוצא למדידה (השחרור ממאסר) לנקודת המדידה החוזרת (החזרה למאסר), סימטריה המאפשרת להגדיר עבריין חוזר. מדד זה הומלץ לשימוש גם על-ידי המועצה למדיניות אכיפת החוק שבמדינת טקסס (Maxfield & Babbie, 2008).
במחקר נמצא שפרק הזמן החולף עד החזרה לפשיעה נגזר מאופייה של העבירה ומאופיו של העבריין. בעוד לעבריין אחד נדרשות שנים רבות כדי לחזור לפשע, לאחר נדרשים רק ימים אחדים. על כן, פרק הזמן האפקטיבי למעקב אחר אסיר משוחרר צריך לאזן בין לכידה של הרוב המכריע של העבריינים שחוזרים לפשיעה ובין הרלוונטיות של המחקר ויישימותו למעצבי המדיניות.
פרק זמן מקובל למדידת רצדיביזם הוא חמש שנים, אף שארגונים אחרים משתמשים בפרקי זמן אחרים, כגון 3 שלוש שנים בקנדה ושנתיים באוסטרליה.
ספרות המחקר העוסקת ברצדיביזם מדגישה שני סוגי גורמים העשויים להשפיע על סיכויי חזרתו של אסיר לעבריינות ולבית הסוהר: גורמים סטטיים וגורמים דינמיים.
- גורמים סטטיים הם גורמים קבועים שאינם ניתנים לשינוי, כגון מין, גיל, ארץ מוצא והיסטוריה עבריינית (למשל מספר עבירות, גיל במאסר ראשון).
- גורמים דינמיים עשויים להשתנות עם הזמן. עם גורמים אלה נמנים מאפיינים קרימינוגניים שונים: אמונות הקשורות לעצמי ולחברה, דפוסי התנהגות אנטי-סוציאלית בחומרים ממכרים (תעסוקה והשכלה) (Gendreau, Little, & Goggin, 1996). כאשר בודקים את האפקטיביות של תכניות הטיפול והשיקום יש לבחון גם את הגורמים הדינמיים, משום שתכניות אלו נועדו להשפיע על גורמים הניתנים לשינוי.
על פי סטטיסטיקות של שירות בתי הסוהר בישראל, נכון לשנת 2009, עומד שיעור הרצדיביזם על 62% ונראה כי חלה הדרדרות מסוימת בשיעור הרצדיביזם עם חלוף השנים (בשנת 2005 עמד שיעור הרצדיביזם על 56.85%%).
מקורות והעשרה
- Cullen, Francis T.; Jonson, Cheryl Lero (2012), Correctional Theory, Context and Consequences, Thousand Oaks, CA: SAGE Publications.
- Zamble, E. and Porporino,F. (1990), Coping Behavior, and Adaptation in Prison Inmates. New York: Springer-Verlag.
- אליאב ברמן דרור ולק (2015), רצידיביזם של אסירים פליליים משוחררי 2008, מחלקת מחקר ואסטרטגיה מנהל תכנון שירות בתי הסוהר.
- עומרי אפרים (2016), "נשארנו כלואים גם אחרי שיצאנו מבית סוהר". הכשל בשיקום האסירים המשוחררים בישראל, 23.04.16, ynet.
- גולדברג אילי (2015), בית סוהר: האתגר בניהול אנשים מאחורי הסורגים, דילמות מוסריות וניהוליות של כליאה, כותרים.
- גולדברג אילי (2013), התמכרות, הסתגלות למאסר ומועדות בקרב אסירים בישראל, גלילות: מרכז המחקר, המכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
