חקירות שוטרים

חקירות שוטרים תחום חקירות השוטרים (Police Investigations) הנו אחד מדרכי הפיקוח על משטרה בחברה דמוקרטית. מאחר והשוטרים אינם יכולים לחקור את עצמם באופן אובייקטיבי יש צורך בגוף נפרד. האם גוף זה צריך להיות בתוך המשטרה או מחוצה לה? עיון בספרות המקצועית מלמד, כי אין יתרונות מוחלטים לצד זה או אחר בויכוח מי יחקור את השוטרים, והוא רחוק מלהיות מוכרע. שתי גישות מנוגדות לסוגיה זו (יחזקאלי, 2004, ע' 112):

הגישה החוץ ארגונית מיוצגת על-ידי מבקר המדינה, שטען, כי גוף החוקר את עצמו מקל, לעתים, בהמלצותיו באשר לאופן סיום הטיפול בתלונה לעומת הגורם המבקר, וכי במצב זה יש חשיבות מיוחדת לקיומו של מבקר חיצוני ובלתי תלוי, אשר ילווה ויחליט באשר לתוצאות הטיפול בכל תלונה ותלונה.

הגישה הפנים ארגונית גורסת, כי למחלקת חקירות הפנים תפקיד חשוב הרבה מעבר לחקירת התלונות נגד נילונים. יחידה זו היא גם גורם של בקרת איכות, אשר יכול להצביע על הליקויים העיקריים בהתנהגות השוטרים. לקחי התלונות שנחקרו הינם הבסיס לחידוש תכנית ההדרכה, על מנת למנוע סטיות דומות בעתיד, ולפתור את הבעיה כבר בתחילתה, דרך מערך הדרכה, המכשיר שוטרים חדשים. באופן כזה, טוענים המפקדים, תוכל המשטרה להפחית תלונות ציבור בעתיד.

ויכוח זה כבר הוכרע, כזכור, בישראל, שבה פועלת מערכת חקירה חוץ משטרתית - היחידה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש). אולם, קשה, לדעתי, להפיק מהניסיון הישראלי של הוצאת חקירות הפנים מידי המשטרה, מי משתי הגישות עדיפה. ראינו, כי השינוי הקל מאוד על מעמדם הציבורי של מפקדי המשטרה, אולם ספק אם תרם לאפקטיביות הטיפול בנושא (יחזקאלי, 2004, ע' 112).

דוגמה למקום, שבו הויכוח על הסוגיה עדיין קיים, הוא בניו-יורק. בעקבות מעצרה של כנופיית השוטר, מייקל דאוד, ב - 1992, עליה הרחבנו את הדיבור בפרקים קודמים, הקים ראש עירית ניו-יורק דאז, דויד דינקינס ועדת חקירה מיוחדת, בראשות סגן ראש העיר לשעבר מילטון מולן (Milton Mollen). תפקידה של ועדת מולן (The Mollen Commission) היה לבדוק ולהחליט, אם יכולה משטרת ניו-יורק להמשיך ולחקור את עצמה, או שיש לפזר את מחלקת החקירות הפנימיות (“The Internal Affairs Bureau”), ולהעביר את סמכויותיה לגוף חיצוני-עצמאי. מסקנותיה היו חד משמעיות: להוציא את המשרד לחקירות הפנים מידי המשטרה. אולם, בעקבות חילופי הממשל בעיריה ובמשטרה, הצליח מפקדה הכריזמטי והמצליח, דאז, של משטרת ניו-יורק, וויליאם ברטון, לשכנע את ראש העיריה דאז, רודולף ג'וליאני, כי הוא יצליח להתמודד עם השחיתות המשטרתית גם ללא ויתור על הסמכויות הללו (יחזקאלי, 2004, עמ' 113-112).

העשרה

מקורות