פנחס יחזקאלי: הוועדה לשינוי פקודת-המשטרה (וועדת צדוק)

תקציר: הוועדה לשינוי פקודת-המשטרה בראשות מי שהיה שר משפטים בעבר, עורך הדין חיים צדוק (וועדת צדוק), שהגישה את ממצאיה ביוני 1999, מנתה בנוסף את פרופ' מרדכי  קרמניצר, את עורך הדין יעקב רובין, את חיים קוברסקי ואת ניצב (בגמלאות) דר יהושע כספי. מטרתה הייתה להחזיר את משטרת ישראל למסלול הלאומי לאחר הנטייה הברורה של המפקח הכללי לשעבר, אסף חפץ, ליצור התהוות של משטרות עירוניות דרך מה שכונה, מודל רעננה... חיים צדוק

[הצילום הוא נחלת הכלל]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הוועדה לשינוי פקודת-המשטרה בראשות מי שהיה שר משפטים בעבר, עורך הדין חיים צדוק (וועדת צדוק), שהגישה את ממצאיה ביוני 1999, מנתה בנוסף את פרופ' מרדכי  קרמניצר, את עורך הדין יעקב רובין, את חיים קוברסקי ואת ניצב (בגמלאות) דר יהושע כספי. מטרתה הייתה להחזיר את משטרת ישראל למסלול הלאומי לאחר הנטייה הברורה של המפקח הכללי לשעבר, אסף חפץ, ליצור התהוות של משטרות עירוניות דרך מה שכונה, מודל רעננה (שבו פעלו הרשות המקומית והמשטרה יחד כשירות אחוד, עם דומיננטיות רבה מאוד של ראש העיריה, זאב בילסקי, שהיה יוזם הרעיון).

הוועדה בחנה שני מודלים, שלפיהם ניתן להשתית את קביעת היקף שירותי המשטרה בתחום שיפוטן של הרשויות המקומיות השונות:

  • המודל הראשון, הנוהג כיום, קובע, כי רוב שירותי המשטרה ניתנים, עקרונית, ברמה אחידה בכל הארץ. השירותים מופעלים ומתוקצבים על-פי הצרכים המקומיים וסדרי העדיפויות הלאומיים, הכול כפי שקובע פיקוד המשטרה, וללא כל יכולת השפעה של הרשויות המקומיות.
  • המודל האחר קובע סל שירותי משטרה בסיסי, שאותו תעניק המשטרה בכל יישוב על בסיס שוויוני. על-פי מודל זה, תוכל הרשות המקומית להשתתף בתגבור "סל" שירותי המשטרה המוענק בתחומיה מעבר ל"סל" הבסיסי, וזאת על-ידי הקצאה כספית למשטרה של התקציבים הנדרשים. יצוין, כי הסדר דומה נוהג לגבי תחומי חיים אחרים, כגון תחום החינוך. כמו - כן, הסדר זה דומה, למעשה, להסדרים בארצות, שבהן המשטרה פועלת על בסיס אזורי ומבוזר". כך, למשל, מציינת הוועדה, כי "באנגליה, נושאות הרשויות המקומיות בחלק קבוע ממימון פעולות המשטרה, והחוק קובע במפורש, כי רשות המשטרה רשאית לקבל מענקים מהרשויות המקומיות שבתחומן היא פועלת, בין מענקים ללא-תנאי ובין מענקים המותנים בתנאים, שמפקד המשטרה הסכים להם". כן מציינת הוועדה, כי "החוק האנגלי מתיר לרשות המשטרה לקבל מענקים והלוואות גם מגורמים אחרים".

דו"ח "ועדת צדוק" (1999) משווה את היתרונות השונים של "המשטרה העירונית" מול היתרונות של "המשטרה הלאומית", כפי שהם נתפסים בעיני הוועדה. הדו"ח מונה שבעה יתרונות למשטרה הלאומית:

  • למשטרה כזו יתרונות טבעיים, כלכליים ואחרים, הנובעים מגודלה ("Economies Of Scales")
  • היא מספקת שירותי משטרה גם כאשר לגורמים אזוריים או מקומיים אין יכולת ארגונית או פיננסית , או אולי רצון, לקיים שירותי משטרה ברמה גבוהה.
  • היא מצמצמת את האפשרויות של פגיעה במיעוטים ברמה האזורית.
  • קיומה מקל על יצירת התמחות בעניינים מסוימים ברמה הארצית.
  • קיומה מאפשר לנייד את הכוחות לאזורים, שבהם הם עשויים להידרש בהיקף גדול יותר מהכוח המשטרתי, המוצב בדרך קבע באותו אזור.
  • קיומה מאפשר טיפול ריכוזי ויעיל יותר בבעיות בטחון הפנים, המצויות בראש סולם העדיפויות של שירותי המשטרה בישראל.

מול אלה מונה הדו"ח ארבעה יתרונות למשטרה העירונית:

  • היא זולה יותר לתפעול, כיוון שקיום משטרה לאומית כרוך בשרשרת פיקוד ארוכה, מסורבלת ויקרה.
  • היא תוכל להיענות טוב יותר לצרכיו של כל אזור.
  • גודלה הקטן מקנה לה גמישות ארגונית. ניתן לערוך בה שינויים במהירות וביעילות רבה יותר בעת שינויים חברתיים.
  • מקבלי ההחלטות בה יושבים בתוך הקהילה, בניגוד למינהל מרכזי, המרחיק את מקבלי ההחלטות במשטרה מן הציבור, שאותו הם משרתים.

הוועדה מציינת, כי "למרות שנשמעו בפני הוועדה הצעות, הן מטעם המשטרה (ההדגשה שלי, פ.י.) והן מטעם ראשי השלטון המקומי, לאפשר את קיומו של המודל השני, הוועדה סבורה, כי אין לאפשר את מימונם של שירותי משטרה בידי רשויות מקומיות"(ההדגשה במקור). "הוועדה סבורה, כי הסיכונים הכרוכים במתן אפשרויות אלו עולים על היתרונות. גם אם הוועדה סבורה, כי יש לשלב את הרשויות המקומיות בקביעת סדרי העדיפויות של המשטרה, אין מקום לעשות זאת כתוצאת לוואי של פעילות תקציבית, אלא מטעמים ראויים ועם מנגנוני איזון ובקרה הולמים. לבסוף, קיים חשש, כי פיקוד המשטרה עלול להימנע מלתקצב פעולות מסוימות, מתוך הנחה, שהרשויות המקומיות יתקצבו אותן, ובסופו של דבר רק תושביהן של רשויות עשירות יותר יזכו לקבל את שירותי המשטרה הללו ברמה גבוהה. לאור שיקולים אלו, הוועדה סבורה, כי יש להשאיר את מתן שירותי המשטרה על בסיס שוויוני, ארצי, בהתאם לסדרי עדיפויות מקצועיים של המשטרה (ההדגשה במקור). 

ריכוז החלטות הוועדה

  • "לאור גודלה של מדינת-ישראל, וההומוגניות היחסית של חלקיה הגיאוגרפים השונים בתחום הצריכה של שירותים משטרתיים, אין מקום בכלל (ההדגשה שלי פ. י.) להקים משטרות עירוניות או אזוריות" (שם, עמ' 29).
  • הרשות המקומית תיוותר במעמד מייעץ, ולא תוכל להורות למפקד המשטרה המקומית לבצע פעולות משטרתיות מסוימות או להימנע מביצוע פעולות משטרתיות. אין כוונה לכך שראש העיריה יפקד על המשטרה, או אפילו שיוכל להורות למשטרה לנקוט פעולות מסוימות. עם זאת, ניתן לשקול את קיומו של ניסוי מבוקר במספר מקומות בארץ, שבו תוכל המועצה העירונית להשפיע (ולא לקבוע פ.י.) על סדרי העדיפויות הכלליים בתחום פעולת המשטרה.
  • הוועדה אימצה שניים מהנדבכים של הצעתו של בילסקי למשטרה עירונית: את מוקדי החירום המשותפים ואת נושא העברת תחום ה"אבידות ומציאות" לרשויות המקומיות.
  •  אין לאפשר את מימונם של שירותי משטרה בידי רשויות מקומיות. מתן היכולת לרשות המקומית לתקצב חלק מן הפעולות, יש בו כדי להשליך ישירות על קביעת סדרי העדיפויות, ולהעבירם, למעשה, לידי הגורם המתקצב, בהיותו "בעל המאה".