חיוץ מגמות

גידול ליניארי

חיוץ מגמות (Trends Extrapolation) או אקסרפולציה ליניארית היא שיטת מחקר ליניארית שתקפות החיזוי שלה נמוכה מאוד. בדרך כלל, היא מצליחה לנבא מגמות בסבירות של 20% לכל היותר. זאת, הואיל ומערכות מורכבות מתפתחות באופן לא ליניארי, ודפוס התפתחותן מורכב ומפותל.

פיצוץ האוכלוסין - פול ארליך

דוגמה כזו לחיוץ מגמות ליניארי הייתה בהלת פיצוץ האוכלוסין שמומחים מכל העולם התריעו מפניה בשנות השבעים של המאה הקודמת. ביטוי לכך היה למשל ספרו המפורסם של פול ארליך משנת 1968, שבה נטען שאם האוכלוסיה בעולם תמשיך להכפיל את עצמה בכל 35 שנה, כפי שקרה באותה עת, יתרחש רעב המוני בעתיד. להערכתו, כבר בשנות השבעים אמורים היו למות עשרה מליון איש מרעב כל שנה. רוברט מקנמרה, נשיא הבנק העולמי בשנות השבעים טען בדומה כי ההשלכות שיהיו לפיצוץ האוכלוסין על המין האנושי ישוו למלחמה גרעינית עולמית! (פסיג, 2010, ע' 49).

בדומה, העריכו ומעריכים דמוגרפים עד היום כי הריבוי הטבעי הפלסטיני יכריע את ישראל ויהפוך אותה למדינה דו לאומית, למרות שמזה כעשור התהפכה המגמה, וה"רחם היהודית" הינה היחידה באזורנו ששומרת על מגמה של עליה, בעוד הילודה במדינות מוסלמיות צונחת.

.

.

למה שוות תחזיות המומחים

לשם השוואה, בשנת 2007 עלה שיעור הפריון בקרב נשים יהודיות מרמה של 2.75 ילדים בשנת 2006 ל- 2.8 ילדים ב- 2007. לעומת זאת, בקרב האוכלוסייה המוסלמית בישראל ניכרת מגמת ירידה מאז תחילת המילניום, לאחר תקופת יציבות מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת. הוא ירד מ- 4.74 ילדים לאשה בשנת 2000 ל- 3.9 בשנת 2007 (פסיג, 2010, ע' 56). הירידה בריבוי הטבעי בקרב הערבים בישראל נמשכת מעל ל- ארבעים שנה והוא בירידה מאז 1964 (שם, ע' 57). פסיג מספר כי ערב הקמת המדינה ביקש הסטטיסטיקן הראשי דאז, רוברטו בקי מבן גוריון לעכב את הקמת המדינה מחשש שהבעיה הדמוגרפית תכריע אותה (פסיג, 2008, ע' 171). בן גוריון התעלם ממנו וידועה אמרתו בהקשר זה: "אם המומחים מפריעים לך לפנות לאן שאתה מעוניין ללכת, פשוט תחליף אותם"... כעשרים שנה מאוחר יותר, גם לוי אשכול התעלם מאזהרה נוספת שהונחה על שולחנו למחרת מלחמת ששת הימים, לפיה עד 1987 יהיה רוב ערבי בין הים לירדן (שם).

על המגמות הדמוגרפיות העתידיות של ישראל ביחס לשכנותיה, ראו אצל פסיג, 2010, עמ' 69-65.

סוג חיזוי זה מתעלם מהתכונה הבסיסית של מערכות מורכבות לאזן את עצמן. הן מתקיימות כמערכות איזונים של עוצמה, הנשלטת על ידי מאבק דינאמי בין רצונות מנוגדים ועוצמות מנוגדות. לאורך זמן במערכת מורכבת, פועלים תמיד כוחות נגדיים על מנת לאזן מצבים בלתי מאוזנים. פעולות אלה קרויות "פעולות מאזנות". הן מהוות תגובת נגד של תתי מערכות – המנסות לשמר את הסטטוס קוו – לשינוי שמנסה ליצור תת מערכת אחרת בסביבתן. לכן, מערכת מורכבת סובלת מהיגיון פרדוקסלי: לא יתכן כי דרך פעולה מסוימת תימשך עד אין סוף. תמיד תהיה קיימת נטייה שהפעולה תהפוך להיפוכה, אלא אם כן יתבטל ההיגיון המערכתי כולו כולו בשל שינוי הנסיבות. ההיגיון הפרדוקסלי שלמערכת מורכבת מעוות כל פעולה הגיונית, וגורם שוב ושוב להיפוך של הפכים (לוטוואק, 2002, ע' 84).

אדוארד לוטוואק

[בתמונה: אדוארד לוטוואק וספרו "אסטרטגיה של מלחמה ושלום", שראה אור בהוצאה מערכות ב- 2002. תמונתו של לוטוואק נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידו. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מקורות

  • לוטוואק אדוארד (2002), אסטרטגיה של מלחמה ושלום, תל אביב: מערכות.
  • פסיג דוד (2008), צופן העתיד, מבחן העתיד של ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות.
    • פסיג דוד (2010), 2048, תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד (מהדורה דיגיטלית).