אבי הראל: ריטואל הקורבנות בתפיסתו של יוסף ג'יקטיליה

ספר ויקרא מדבר רובו ככולו אודות פולחן הקורבנות. למרות שהוא לא היה רלוונטי בימי הביניים, הוא עמד במוקד של מחלוקת חריפה ביו דעת הרמב"ם, שטען כי לקורבנות יש טעם פדגוגי בלבד, לבין הרמב"ן שטען מנגד שדבריו של הרמב"ם אינם נכונים, היות וקורבנות כבר מופיעים בספר בראשית. הדעה המרכזית בקבלה אודות עבודת הקורבנות מתמקדת בקירוב שהוא יוצר בעולם הספירות, תוך דגש על קירובם של ספירות חסד ודין.

אבי הראל: חומר הגלם שממנו נעשה הכיור במשכן בהיבט הקבלי

פרשות ויקהל פקודי החותמות את ספר שמות, מסכמות את מעשה המשכן על כל היבטיו. אחד מכלי המשכן החשובים היה הכיור וכנו, שנעשה ממראות הנשים של בני ישראל, וששימש בין השאר לטיהור ידיהם ורגליהם של המשרתים בקודש. הזוהר קושר הכיור וכנו ואת המראות הצובאות ממנו נעשה, כסמל לריסון היצר המיני, היות ואשה סוטה הייתה נבדקת במי הכיור. דבריו אלה מבוססים על דרשות הפסוקים המצויה במדרש.

אבי הראל: הקטורת – היבטים קבליים

פרשת כי תשא חוזרת ועוסקת בעניין הקטורת הרכבה והקרבתה על מזבח הקטורת. מהי הקטורת? קטורת הינו חומר הנשרף כדי להעלות עשן שמפיץ ריח נעים. משמעות המילה קטר(ת) בשמות השמיות של המזרח הקדום היא עשן. בטעמה של הקטורת ניתנו הסברים רבים במרוצת הדורות. אולם נראה כי הטעם הפשוט והמובן ביותר מצוי בדבריו של הרמב"ם במורה נבוכים, האומר כי  הקטורת באה להשרות ריח נעים במשכן.

אבי הראל: החושן והאפוד על פי הפרשנות המיסטית

ע"פ ר' יוסף ג'יקטיליה שני אבני החושן הם כנגד ספירות בינה ומלכות. כל זמן שישראל עושים את רצונו של מקום הרי ספירת מלכות המיוצגת על ידי אחת מאבני החושן תוביל אותם אל האבן השנייה קרי אל ספירת בינה, ולחיי העולם הבא. בדבריו אלה מרחיב ג'יקטיליה את הדרשה המיסטית אודות האפוד והחושן, ונותן לה פרשנות מיסטית נועזת וייחודית בכל קנה מידה.

אבי הראל: מבוא קבלי למעשה המשכן

ספר הזוהר בפרשנותו למעשה המשכן, מתבסס בדבריו על ספרות חכמי האגדה, אך ראוי לציין את העובדה שגם הספרות הקדם זוהרית, כמו חוג המקובלים בגירונה, או ספר הבהיר, מלאה ועמוסה בסמלים אודות המשכן וכליו. הזוהר עצמו מדגיש את מעשה המשכן והקבלתו למעשה בראשית ולמבנה העולם, וכמובן יחס המשכן ובית המקדש לעולם הספירות האלוהי ולכוחות הרע – סטרא אחרא.

אבי הראל: יום עלייתו של הנביא מוחמד לשמיים

מידי שנה כחודש לפני הרמדאן, ב-27 לחודש ההיג'רי רג'ב (رجب) - החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי בשנת 621 - מציין העולם המוסלמי את מסע עלייתו הלילי של הנביא מוחמד השמיימה. הנביא מוחמד נסע ממכה ל"מסגד הקיצון" (הוא מסגד אל-אקצא שעל מיקומו קיימת מחלוקת) על גבי בהמה פלאית ששמה אל-בוראק (البراق) ובלוויית המלאך גבריאל עלה מהר הבית לרקיע השביעי. בשמים הוא קיבל את מצוות התפילה (צלאה) - אותה מצווים המוסלמים לערוך חמש פעמים ביום, ואת כיוון התפילה - לכיוון מכה.

אבי הראל: מכשפה לא תחיה – ההיבט הקבלי

תקציר: בין שלל החוקים והציוויים של פרשת משפטים, מצוי החוק של מכשפה לא תחיה, כלומר איסור לעסוק בכשפים. החוק האמור אינו אמור להפתיע, היות ובני ישראל חייו בשכנות לעמים שהכשפים אצלם היו דבר שבשגרה. הגדרת האיסור בפרשת משפטים הינה מחייבת ואיננה מתירה עשייה בשום סוג של כשפים. השקפת חז"ל בנושא הכישוף מוציאה מכלל אפשרות את קיומו של…

אבי הראל: פרשנות מיסטית/קבלית לעשרת הדיברות

הנושא המרכזי בפרשת יתרו הם עשרת הדברות שניתנו לבני ישראל בסיני, טקסט מכונן וחשוב המהווה את אבני הבניין של היהדות שהתפתחה מהן. המקובלים, ניסו לתת פירוש קבלי נועז לעשרת הדברות, בקושרם בין ספירה כזאת או אחרת עם אחת מהציוויים המופיעים בלוחות הברית...

אבי הראל: תבוסת מצרים והדיון אודות שבעים שרי אומות העולם בספר שערי אורה

העניין התיאולוגי המרכזי המסופר בפרשת בשלח היא יציאת מצרים – אירוע מקראי מכונן, הנוגע לעיצוב דמותו ותורתו של עם ישראל לאחר מכן. ההרג באומה המצרית מוסבר במדרש תנחומא כך, שאין ה' נפרע מאומה עד שנפרע קודם לכן בשר הממונה עליה.

אבי הראל: מכת בכורות פסח חמץ ומצה בהקשרם הקבלי

בפרשת בא מגיע סדרת עשרת המכות לסיומה, ובעיצומה של מכת בכורות מצווים בני ישראל על קורבן פסח, שהוא פסח מצרים, וממנו נוצר הבסיס לחג פסח לדורותיו. השם פסח במקרא משמעותו ברוב הפעמים שהוא מוזכר לקורבן פסח, אבל המושג פסח כשלעצמו סובל פירושים רבים. בקבלה, איסור חמץ ומצה מוסבר על דרך הסוד. השחרור מהחמץ הוא בעצם שחרור מכוח הטומאה...