מנהיגות רשתית מהי? חלק שני

זהו חלקו השני של המאמר, העוסק במה שמכונה, 'מנהיגות רשתית'. במאמר הקודם עסקנו בשאלה, למה צריך לעסוק, בנפרד, ב'מנהיגות רשתית'; ותיארנו את בעייתיות השימוש בכלים הקיימים בתורת הניהול. במאמר זה נסביר, 'מנהיגות רשתית' מהי; כיצד לאבחן אותה וכיצד לעשות בה שימוש.

שני סבח: ניהול מחלקות וממשקים בארגון

במאמרי הקודם דיברתי על כך, שמנהלים טובים מעצבים את ארגונם, יותר דרך ניהול קשרי הגומלין שבין העובדים והמחלקות; ופחות דרך ניהול האנשים עצמם. דימינו זאת לאינסטלטורים טובים, שדואגים שהעומס יתחלק נכון בין הצינורות, על מנת שהצנרת תעמוד במוטל עליה. נתנו לפרדיגמת הניהול הזאת גם כינוי: "האינסטלציה של הניהול"... אם המאמר הקודם עסק באינסטלציה של העובדים, הרי שהמאמר הזה יתמקד באינסטלציה של המחלקות, או של הממשקים בארגון...

מגילת אסתר: מורכבות, תוצאות בלתי צפויות ואי וודאות

פורים ומגילת אסתר הם בית ספר נפלא לתורות המורכבות. המציאות המתוארת במגילת אסתר היא מציאות דינאמית המשתנה במהירות, ממש כמו בימינו אלה. היא בנויה נדבכים, וכל נדבך משנה את הכיוון שיצרו קודמיו ומעמיק את אי הוודאות. אנו רואים גם כי מומחים ויועצים אינם מסייעים להתמודדות עם אי הוודאות. להיפך: משתי ההחלטות האסטרטגיות שקיבל המלך בהשפעתם הוא מבקש לחזור...

אלעד רזניק: מאזן העוצמה של ברק אובמה

גם אם תכנית אובמה תעבוד היטב: עקרונות נאום שר החוץ קרי יגובשו להצעת החלטה בועידת השלום הצרפתית - שמתכנסת ב- 15 לינואר 2017, ותקבלנה גושפנקה חוקית בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, שתתכנס ב- 18 לחודש זה, סביר להניח, שרמת המוטיבציה של הממשל החדש לא לסבול יריקה בפרצופו תהיה כה גבוהה, עד כי ישראל עשויה להרוויח מצעדי הנגד שלו הרבה יותר משהפסידה מהוועידה ומשתי החלטות מועצת הביטחון.

שרית אונגר-משיח: אסטרטגיה של קליקות בכיתת לימוד

נדמה לנו שהפוליטיקה הארגונית היא נחלתם של ארגונים בוגרים, אולם אותם תהליכים שאנחנו מזהים בהם, ניתנים לאיתור גם בכיתת לימוד בבית הספר. קליקה (Clique) היא הביטוי הרשתי של הפוליטיקה הארגונית: התארגנויות מקומיות שמטרתן לאחד עוצמה כנגד יריבים. משמע, מה שמנחה את התנהגותן של הקליקות הוא מאבק העוצמה בארגון. המקרה הלימודי שלפנינו מתאר התנהגות אסטרטגית של קליקות בכיתת לימוד, לאור שינוי מאזן העוצמה בה.

שאול שלו: אל תפגינו חילוקי דעות מול ילדיכם!

משפחות הם ארגונים לכל דבר, וכמו כל ארגון, הם מתפתחים דרך קונפליקטים: קונפליקטים בין הילדים, בין ההורים ובין הילדים להורים. מילת המפתח היא עוצמה. למי יש את היכולת לגרום לאחרים לעשות את רצונו, גם אם אין הם חפצים בכך, וגם אם זה מנוגד לאינטרסים שלהם... היועץ המשפחתי הוותיק, שאול שלו, מביא דוגמה לכך שהילדים מצליחים לפצל את העוצמה המצרפית של ההורים, לגרור אותם להתווכח ביניהם ולהרוויח מהסיטואציה...

ספינים כמסך עשן…

ברומי העתיקה, היה הקיסר מספק להמונים את ה'סם' הקבוע בדמות קרבות הגלדיטורים, וכמידת הצורך בהסחת דעת (מתבוסות במלחמה, משערוריות שחיתות במשפחות האצולה, מהצורך להעלות מחירי מוצרים וכדומה...) כך מידת הדם שנשפך ... זה עובד בדיוק אותו הדבר, גם היום, רק שאת המסכנים - שנאלצו להילחם בזירה, לחיים או למוות - מחליפים ה'ספינים'. מציפים אותנו ב'ספינים' - כמסך עשן - כך שבזמן שדעת הקהל עוסקת בטפל, מעבירים את הדברים החשובים באמת, 'מתחת לרדאר'...

שאול שלו: אל תפגעו בהיררכיה שבין ילדיכם

משפחות הן ארגונים קטנים לכל דבר. וכמו בארגון, קיימים בהם קשרי היררכיה שעליהם מושתת הסדר המשפחתי. בין ההורים לילדים, כמובן, אבל גם בין הילדים לבין עצמם, לפי גילם. הם מכירים בסדר הזה ומכבדים אותו, אבל אנחנו ההורים מערערים אותו במו ידינו... כשילד (בדרך כלל הקטן שבחבורה) מצליח לגייס את עוצמתם של הוריו למאבקים עם אחיו, השמים מבחינתו הם הגבול. עכשיו זה לא רק הוא מול אחיו. ברקע תמיד נמצא כוח גדול בהרבה שניתן להסתמך עליו. היועץ המשפחתי הוותיק, שאול שלו, מביא דוגמה קלאסית כזו להתערבות הורים במאבקי העוצמה שבין ילדיהם, כמו גם את הפתרון המתחייב לכך...

"זה מאבק העוצמה, טמבל"… (חלק שני)

זהו מאמר המשך למאמר שכתבתי לפני שבוע ועסק במאבק על מסקנות ועדת ביטון - תחת השם "זה מאבק העוצמה, טמבל". במאמר זה אני מבין שלוש דוגמאות להדרה של נושאים מסויימים מהאתוס הלאומי, שנעשו על ידי "האליטה הקודמת": עליית תלמידי הגר"א, עליות התימנים והדרתו מהזיכרון הלאומי של גואל הקרקעות, הרב דוד צבי אריה שניאורסון. אני מקווה שדי בכך כדי לשכנע, שאין פה מאבק על האמת. בעובדה, הסיפור המרכזי הוא מאבקי העוצמה בין קבוצות בחברה, על הגמוניה. התכנים הם רק אחד מכלי הנשק, והאמת היא רק סיפור אחד במגוון של סיפורים!

"זה מאבק העוצמה, טמבל"…

לא התכנים הם המהות במאבק על מסקנות ועדת ביטון! ברוכים הבאים לסוגיית מאבקי העוצמה בחברה. עוצמה היא היכולת של גורם במערכת לגרום לאחרים לעשות את רצונו, גם אם זה נגד רצונם וגם אם זה מנוגד לאינטרסים שלהם. לכן, הדחף הבסיסי של כל קבוצה בחברה הוא למקסם את עוצמתה מחד גיסא; ולמנוע עוצמה מיריביה מאידך גיסא. זה אך טבעי שבמדינת ישראל - הנמצאת בתקופה של חילופי אליטות - תיקח לעצמה הקבוצה השלטת גם את השליטה על הנרטיב. לטיעונים אין כל משמעות, ולמרבה האכזבה - גם לאמת לא... במלחמה הזו, האמת היא רק סיפור אחד במגוון של סיפורים!