דודו אמסלם מאתרג את אלשיך

אך פרדוקס הוא, שבדיוק בעת שהוויכוח, סביב העסקתו (השגויה) של היועץ האסטרטגי למפכ"ל, ליאור חורב, מתלהט וגורם אי נוחות למשטרה בכלל, ולמפכ"ל בפרט; מוכיחה המציאות עד כמה האסטרטגיה של חורב עובדת: ככל שהמפכ"ל מזוהה (בטעות...) עם חקירות ראש הממשלה, גוברות ההתקפות עליו מצד חסידיו (השוטים...) של בנימין נתניהו, וב'הפוך על הפוך', משתקם מעמדו הציבורי, והוא 'מאותרג' על ידי רוב התקשורת.

ליאור חורב: הנכס של אלשייך ועקב האכילס של המשטרה

שעון החול של בנימין נתניהו הולך ואוזל. הוא ימשוך ככל שיוכל בתפקידו, אבל לאלה שמבינים את תמונת החקירות הנוכחית, נראה ששום ספין תקשורתי לא יחלץ אותו מהצורך לעמוד מול בית המשפט. אבל כל זה לא ייקח ממנו את חושיו המחודדים. הוא מבין מה עושה ליאור חורב ליד המפכ"ל, מבין שזו נקודת תורפה משמעותית למעמדה של המשטרה, והוא מכה בה... מבחינתו בתבונה!

אלעד רזניק: 'רעידת אדמה' ושמה מיקי גנור?

התקשורת 'תבלבל בימים הקרובים את המוח', שהסכמתו של איש העסקים, מיקי גנור - הנציג הישראלי של תאגיד הצוללות הגרמני טיסנקרופ המספק לישראל צוללות מדגם דולפין וספינות טילים - לשמש עד מדינה מהווה 'רעידת אדמה'... האמנם?

אלעד רזניק: האזנות, החלטות מועצת הביטחון וחיות אחרות

הפרסום של יו"ר וועדת המודיעין האמריקנית, ביום חמישי ה- 23 למרץ, על ציתות לצוות המעבר של ממשל טראמפ, מצביע על הסיבה לכשלון התכנית לטרפד את החלטה 2334 במועצת הביטחון של האו"ם. התכנית הישראלית הייתה חשופה לפני ברק אובמה לפחות 55 ימים לפני מועד ההצבעה המצרית, והממשל הצליח למנף את הזמן ולעצור את התכנית הישראלית!

מה'אזרח קין' ועד ארנון מוזס: קווים לדמותה של התקשורת

לאורך השנים מתפתחת התקשורת בין שני ממדים קוטביים: של אינפורמציה חופשית מחד גיסא, המעצימה את ההמונים; ובה בעת, של דיס אינפורמציה מאידך גיסא, המעצים את בעלי העוצמה - הפוליטיקאים ובעלי ההון. כיוון שהמציאות אינה חוזרת על עצמה - אלא מתפתחת דרך הקונפליקט שבין שני הקטבים - היא נעה באופן ספירלי לאורך ציר הזמן...

אלעד רזניק: המהלך הבא של אובמה

אובאמה איננו יכול פוליטית לפגוע במערכת הקשרים בין ארה"ב לישראל, כיוון שהקונגרס יסכל כל החלטה כזו. על כן, מגרש המשחקים הנוח מבחינתו הוא המגרש הבינלאומי. וועידת השלום הצרפתית - שמתכנסת ב- 15 לינואר 2017 בהשתתפות מזכיר המדינה האמריקאי - איננה מתכנסת רק להצהיר הצהרות לתקשורת; ומן הסתם, הצהרות הוועידה תגובינה בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, שתתכנס ב 18 לינואר, לבקשת אחת המדינות החברות...

אלעד רזניק: אובמה נשאר אובמה…

ההצבעה על ההתנחלויות בעצרת האו"ם מילאו את הרשתות החברתיות בפוסטים רגשניים, מימין ומשמאל: הימין מלין על האנטישמיות של אובאמה וחוזר לכנותו "אוסאמה". השמאל טוען לנקמה בראש ממשלת ישראל. אבל האמת היא שאובמה כמו אובמה, מקדם את המדיניות בה הוא מאמין ולא עוסק בענייני נקמה. אובאמה התנהל גם הפעם כמו שהתנהל לאורך שמונה שנות כהונתו: בהעדר יכולת פנים אמריקאית לקדם את עניניו - השתמש בקהילה הבינלאומית על מנת לקדם את מטרותיו הפוליטיות.

הכבוד הפלסטיני והלוויית שמעון פרס

השתתפות אבו מאזן בהלוויית שמעון פרס הציפה שוב את עניין הכבוד הלאומי. כשאתה מכבד מישהו אתה מצפה לקבל כבוד בחזרה. לבנימין נתניהו הייתה הזדמנות לצבור קרדיט ברחוב הפלסטיני ולהרעיף על אבו מאזן רוב כבוד. הוא התעלם ממנו בנאומו. במונחים פלסטיניים הוא ביזה אותו. זו גם הייתה לשון התגובות הפלסטיניות להלוויה, שהדגישו את הכבוד שקיבל מנהיגם ממשפחת פרס ומנשיא ארצות הברית - וגם משרה נתניהו, שבה פגש לראשונה - מול ההתעלמות והביזוי של נתניהו בנאומו...

ספינים כמסך עשן…

ברומי העתיקה, היה הקיסר מספק להמונים את ה'סם' הקבוע בדמות קרבות הגלדיטורים, וכמידת הצורך בהסחת דעת (מתבוסות במלחמה, משערוריות שחיתות במשפחות האצולה, מהצורך להעלות מחירי מוצרים וכדומה...) כך מידת הדם שנשפך ... זה עובד בדיוק אותו הדבר, גם היום, רק שאת המסכנים - שנאלצו להילחם בזירה, לחיים או למוות - מחליפים ה'ספינים'. מציפים אותנו ב'ספינים' - כמסך עשן - כך שבזמן שדעת הקהל עוסקת בטפל, מעבירים את הדברים החשובים באמת, 'מתחת לרדאר'...

למה נתניהו חתם על ההסכם עם תורכיה?

שלוש סיבות עיקריות לנתניהו לחתימה על ההסכם עם תורכיה: האחת, לא מתקוטטים על מעצמה אזורית אם לא חייבים, בוודאי לאור הגאות האיראנית והרצף היבשתי המתהווה אל גבולנו הצפון מזרחי; השניה, הנצחת הפיצול במחנה הפלסטיני בגיבוי טורקי; והשלישית: טורקיה היא הגורם הנוח ביותר בישראל למימון התשתיות ההרוסות ברצועת עזה; והעדיף גם לחמאס, המבקש לשמר רגיעה ארוכת טווח המעוגנת בהסכמי פיתוח. הברירות האחרות הן הסעודית (החזרת מעמד אבו מאזן ברצועה) ואיראן (העתקת המצב בגבול הצפוני דרומה)...