אבי הראל: קשה להיות בדימוס…

משה מסרב להיכנס לארץ כנען כאשר מושכות השלטון מצויות בידי יהושע. החיידק השלטוני כל כך טבוע בתוכו עד שהוא מוותר על חלומו הגדול ביותר ובוחר למות מאשר להיות תחת שלטונו של אדם אחר, בארץ כנען. ומי שהתנהלות זו של משה, מזכירה  לו את התנהלותם של אנשי השררה והצבא, מימי בן גוריון ועד ימינו אנו, לא טועה במאומה. כאז כן עתה, קשה להיות בדימוס...

אבי הראל: פניו הקורנים של משה

משה מתוקף התבודדותו זכה להארה רוחנית עליונה. ברם, הארה זו הייתה בעוכריו, היות וקשה היה לו להתנתק ממנה. לכן, כשבא לדבר עם עמו, הוא נתן על פניו מסווה. הוא נאלץ להפסיק את השגתו העליונה ולרדת לקרקע המציאות. ללמדנו, שמנהיגות צריכה לרדת אל העם במובן החיובי של המילה. עליה להבין את מצוקות וקושי היום יום ולא לשפוט את מעשי העם ממגדל השן. זה הצורך לדבר ולהנהיג את העם בגובה העיניים; ומגובה זה, לנסות ולגרום לעם להתקדם ברמתו הרוחנית הכללית.

אבי הראל: טיבה של תפילת משה במהלך עשר המכות

אבן סינא מחלק את סוגי התפילה לשניים, תפילה חיצונית ותפילה פנימית. התפילה החיצונית מאמנת את הפרט מההמון להכרת הטוב ולציות פוליטי, בעוד שהתפילה הפנימית מובילה את האדם להכרה שכלית עליונה. גם הרמב"ם בעקבותיו, מבחין באופן ברור בין תפילה רגילה (חיצונית ע"פ אבן סינא), אשר אינה מביאה את האדם להבנת מהות האל, לבין תפילה שכלית (פנימית ע"פ אבן סינא), שהיא התפילה הראויה, והיא אשר מביאה את האדם להבנה שכלית מעמיקה. מה היה אם כן טיבה של תפילת משה?

יורם אטינגר: משה רבנו, עשרת הדברות והקשר הייחודי עם ארצות הברית

ארה"ב מקיימת הפרדה בין דת למדינה, אך לא בין דת לחברה. השימוש במשה רבנו ובדמויות תנ"כיות נוספות כאב-טיפוס פוליטי נפוץ בארה"ב: משה רבנו ולוחות הברית היו תמיד חלק בלתי-נפרד מההוויה האמריקאית. ומייצגים את המסד הקבוע של הקשר המיוחד בין ישראל לארה"ב, החשוב יותר משקולים גיאו-פוליטיים משתנים, ומעניק רוח גהם ית לשיתוף פעולה חסר-תקדים בין שתי המדינות. זאת, למרות לחצים נשיאותיים וביקורת שיטתית של מחלקת המדינה, אך עקב רצון הבוחר האמריקאי.

אבי הראל: אֵיכָה של משה ישעיהו וירמיהו

משה, בנאום הפרידה שלו, מזהיר מפני תופעה שהוא מזהה באופיו של העם – קבלה והשלמה ולא יצירה ושינוי. הביקורת שבה מתחיל משה מתגלמת היטב בדבריהם של הנביאים: העם והנהגתו מתנהלים באופן פסיבי, התנהלות הרת אסון שסופה כאוס מוסרי מוחלט. אופי זה יש לשנות, לנקוט עמדה, לצאת מהמרחב האישי למרחב הציבורי ולהיות מובילים ולא מובלים.

אבי הראל: האם יש קדושה בחפצים? שבירת לוחות הברית כמשל

המסר של שבירת לוחות הברית בידי משה הינו לימוד לדורות. אין בנמצא דבר קדוש כשלעצמו. לוחות הברית שניתנו למשה על ידי האל, איבדו ברגע את קדושתם, עת העם - שאמור היה לקבלם - התנהג באופן לא מוסרי וראוי. הוא הדין לארץ ישראל או לבית המקדש. כאשר העם היושב בארץ ישראל מתנהג בצורה מוסרית, הרי יש קדושה בארץ, ויש קדושה במקדש. ברם, ברגע שיש סטייה מהותית מדרכי המוסר החברתיים, אין קדושה בארץ ולא בבית המקדש, שהפך ממקום של עבודת האל לבית רגיל שניתן להחריבו.

אבי הראל: כל תורה ירדה מהשמיים? סיפורו של עוג מלך הבשן

נאומי הפרידה של משה, קודם מותו, בספר דברים, הינם ציון דרך חשוב בקריירה הארוכה שלו. ברם, איש לא העלה על דעתו כי דווקא מתוך נאומים אלה, תצא השאלה, האם משה כתב את כל המקרא, או שהיו לו שותפים בדבר. המענה לשאלה זו מוביל למסקנה מרחיקת לכת. חז"ל, אבן עזרא ולבסוף גם ברוך שפינוזה, חשבו כי ביכולתם לקבוע כי לפחות חלק של הפסוקים במקרא לא נכתבו ע"י משה. האם זה מוריד מערכם? לא בטוח, אולם יש לכך משמעות מרחיקת לכת ביחס לאמונה הרווחת, האומרת כי התורה ירדה בשלומותה בהר סיני מאת האל לידי משה.

אבי הראל: במה זכה יהושע להחליף את משה בנהגת העם?

משה חשב לתומו כי לאחר לכתו בניו ירשו אותו בהנהגת העם. אולם מה רבה הייתה הפתעתו כי אדם משבט אחר נבחר למשרה הרמה. בכך מאותת המקרא, כי הנהגת העם אינה מטבע העובר לסוחר, ומי שניבחר הוא מי שהוכיח בכל תקופות חייו את התמדתו, מוסריותו וכישוריו הרוחניים והצבאיים כאחד. בנוסף, בחירת יהושע מסמנת תקופה חדשה בעם ישראל, בה המנהיג והכוהן הגדול אינם בני אותו שבט, והאחד זקוק לשני כך, שיש ביזור סמכויות ברור בין ההנהגה לבין המשמשים בקודש. כאז כן עתה, זהו מבנה שלטוני ראוי להיות, גם בימינו אלה.

אבי הראל: הקשר בין מנהיגות אספקת מים וכאוס שלטוני

חוסר במים - כאז כן עתה - הינו גורם ראשון במעלה לעילה למלחמה (casus belli בלטינית). בתחום זה, כמו באחרים, מנהיגות צריכה להתוות מדיניות שקולה ואחראית שבצידה קיימים אמצעים מתאימים. ברגע שאין היא מבצעת זאת היא מועלת בתפקידה, והדרך לכאוס שלטוני או מנהיגותי קצר. בפרשת חוקת בספר במדבר, מגיע חוסר המים לעם לממדים של כאוס כמעט מוחלט. מעמדו של משה כמנהיג העם נפגע ללא תקנה, וזו העילה להחלפתו לקראת המשברים הבאים, בכניסה לארץ כנען.