אבי הראל: הקשר של הורדוס לחג החנוכה

חג החנוכה במחוזותינו נחשב לחג מרכזי וחשוב בכל המגזרים. המגזר הדתי מייחס לו ערכים של טהרה, אמונה, גבורה  ודבקות באל, ואילו מההיבט החילוני המדובר בחג הקשור בעיקר לעוז רוחם הצבאי של החשמונאים. הקשר של אור ואש לחג החנוכה הנראה לנו כיום כמובן מאליו, לא היה קיים בעבר הרחוק, וכל ההסברים ההיסטוריים שמנסים לקשור בין חנוכה לאש אינם עומדים במבחן המציאות ההיסטורית. אשר על כן, הצעתו המקורית והמעניינת של פרופ' משה בנוביץ', יכולה לתת מענה לשאלה זו. מחולל החג בהקשרו הנוכחי היה הורדוס המלך, וזו אחת הסיבות המרכזיות מדוע חז"ל במשנה ובתלמוד ממעטים לדבר ולעסוק בו כפי שהיה מצופה מחג חשוב ומרכזי!

אבי הראל: סיפור יוסף, במקרא ובקוראן

סיפורי יוסף במקרא, הם חוליה מקשרת חשובה בתולדות התהוותו של עם ישראל. רק בגלל מכירתו של יוסף, ועלייתו לגדולה בארץ מצרים, יעקב ובניו יורדים למצרים, ירידה שבסופה יציאת מצרים קבלת התורה והפיכת המסגרת השבטית לעם. הקוראן לעומת זאת מתייחס לסיפורו של יוסף בהיבט התיאולוגי מוסרי. לכן הוא משמיט פרטים שעלולים לפגוע בדמותו המוסרית של יוסף ובכך לקעקע את הלימוד הדתי מהסיפור. בכדי שלא להעתיק את הסיפור המקראי ככתבו וכלשונו, מעדיף מוחמד לשכתב פרטים פרי דמיונו, כדי לענות על הצורך הפדגוגי והלקח המוסרי שיש ללמוד ממנו. הצורך הפדגוגי והלקח המוסרי הם אשר גורמים לשינויים בסיפור יוסף בקוראן בהשוואה למסופר במקרא.

אבי הראל: משנתו המשיחית של שלמה מולכו

שלמה מולכו נולד בסביבה נוצרית מובהקת. האם היה נוצרי במקור או בן אנוסים על כך הדעות חלוקות. בבגרותו, הוא נפגש עם דוד הראובני פגישה ששינתה את חייו. הוא מל את עצמו ועזב את ארץ מולדתו פורטוגל. במקומות מגוריו הבאים, סלוניקי וערי צפון איטליה הוא השתלם והעשיר את ידיעותיו התורניות והתמסר ללימוד תורת הסוד. מולכו הדהים את שומעיו בידע האישי שלו, ובאישיותו הכריזמטית. בשל היותו מקובל ומגיאקון, שחזה את השיטפון ברומא, הופעת כוכב השביט האלי ואת רעש האדמה בפורטוגל, הוא זכה להיפגש עם האפיפיור הקתולי, שרצה את קרבתו מטעמי תועלתנות צרופה – חיזוי העתיד של שלטונו...

אבי הראל: יעקב, המלאך ורוח האומה של הגל

מאבקו של יעקב במלאך הוא קטע סתום ולא ברור כל צורכו באירועי החיים של יעקב. ככזה, ניסו לפרשו בצורות שונות ללא הצלחה. הרמב"ם והפילוסופים שתמכו בדעתיו, אומרים כי אין המדובר במקרה אמיתי אלא בחלום או בחיזיון נבואי. אפשרות זו סוללת את הפרשנות שיעקב, ברגע האמת, נלחם בעברו ובמעשי המרמה שלו...

אבי הראל: סולם יעקב – היבטים חדשים

פרשנותו של הרמב"ם לסיפור 'סולם יעקב', מזכירה מאוד את משל המערה של אפלטון. משל זה הוא אחד התיאורים המוכרים ביותר בכתבי אפלטון, אשר נועד לדמות מציאות של בערות, בה אנשים נותרים חשוכים אם אינם זוכים לגילוי זיו אורה של החכמה. גם כאשר הפילוסוף - האדם שיצא מבורות לחכמה - בא לגאול אותם מבערותם, הוא נמצא בסכנה מתמדת, מפני שהאנשים אינם רוצים להשתחרר מהבורות, הם נמשכים אליה ושמים בה את מבטחם...

אבי הראל: חידת קבורתם של הכלבים בפראג

המאמר הזה נכתב בהשראת הגילוי התופעה של קבורת כלבים בבית הקברות העתיק בפראג. כאשר בחנתי את המקורות השונים שרק מיעוטם הובא כאן מקוצר היריעה, עולה בבירור כי היחס הן של המקרא, והן של חז"ל לכלבים בכלל ולגידולם בפרט הוא יחס שלילי. מהיכן נבע יחס זה, ומדוע הכלב "זכה" ליחס שכזה, למרות סגולותיו הרבות?

אבי הראל: המלחמה של יצחק על המים ומשמעותה

חרף העובדה כי יצחק היה פעיל פחות מהאבות האחרים, בנושא ירושת הארץ הוא המשיך באופן ישיר את פועלו של אברהם, וביתר שאת. בנוסף, יצחק מלמד אותנו לקח שיושם החל מתקופת העלייה הראשונה ואילך משנת 1882. אסור להיכנע לגורמים  שליליים בשולי החברה המשפיעים על חיינו, או הרוצים להרוס ולעקור את היישוב היהודי באשר הוא שם בארץ ישראל.  אם נכנעים לאותם כוחות שליליים,ידם תהיה על העליונה. יש לעמוד איתן כנגדם ולחולל חברה וסביבה מוסרית וצודקת, בניגוד לחברה כוחנית ולא מוסרית מכל סוג שהוא.

גרשון הכהן: אברהם, מבשר האמונה האקטיביסטית

לנוכח התבוננותנו בהתהלכותו של אברהם, בהכרת חובתו לפעולה בארץ, ההתנגדות החרדית לציונות מעוררת תמיהה. ראוי לבחון, עד כמה ההתנגדות רבת השנים, במיוחד במגמה הליטאית, סובלת מסירוב מתמשך לחיבור, בין הכרת חובתם לאלוהי השמים לבין הכרת חובתם לאלוהי הארץ...

אבי הראל: לדמותם של יצחק ורבקה

המקרא מתייחס פחות ליחסים בין רבקה ליצחק, אלא מברר דרכם את יחסו של יצחק לשרה אימו, ולעובדה כי לאחר מותה יש לה תחליף הגון. במקביל, מברר המקרא אודות דמותו של יצחק, שכאן מקבל את זהותו שתלווה אותו בהמשך, דמות פסיבית, שאינה עסוקה בשינוי סדרי עולם.

אבי הראל: אברהם, שרה, בודהא והחתול של לואיס קרול

המקרא אינו מתאר בדרך של שגרה מצבי רוח של צחוק. אולם בפרשת לך לך ובפרשת וירא בספר בראשית המקרא חורג ממנהגו ומתאר פעמיים ובפירוט רב את צחוקו של אברהם וצחוקה של שרה. אין זו חזרה סתמית. יש כאן בידול עמוק בין צחוקו של אברהם הנובע מתוך שמחה לבין צחוקה של שרה, הנובע ככול הנראה מלגלוג. הצחוק הזה מזכיר שני סוגי צחוק נוספים ומוכרים, המאוחדים לרעיון אחד. הצחוק של החתול ללא פנים וגוף בספר עליסה בארץ הפלאות, וצחוקו הדק של בודהא...