אבי הראל: צרעת – עונש על אי ההכרה בסמכות

כל הסיפורים שקשורים בצרעת בספרי התנ"ך, קשורים כך או אחרת לאי הכרה בסמכות בין אם המדובר בסמכות אלוהית, ובין אם המדובר בסמכות שלטונית. כל מי שניסה לערער על סמכות זו לקה בצרעת. זה התחיל באדון הנביאים משה, המשיך באחותו מרים, ושם לשני אנשים בעלי עוצמה שלטונית גדולה כנעמן והמלך עוזיהו. ברגע שאותם אנשים הכירו בטעותם הם נרפאו ממחלתם, פרט לגיחזי, שנענש לחלות בנגע הצערת כל ימיו, כיוון שלא הבין מדוע אסור לו ליהנות מעושרו של שר צבא ארם נעמן, ובגין חוסר הכרתו בסמכות אלישע שליח האל.

אבי הראל: חטאם של בני אהרון והקשר לדוד ולמיכל בת שאול

במות שני בני אהרון בחנוכת המשכן, ישנה הכרעה ברורה וחדה, כי בעבודת האל אין מקום ליוזמות אישיות שלא על פי הפרוטוקול. למרות זאת, כעבור שנים, הכרעה זו מתהפכת ובעצם נמחקת לחלוטין, כאשר דוד המלך מראה כי יש מקום בעבודת האל לאכסטזה דתית על גבול הכאוס הדתי והמוסרי. התנהלותו זו של דוד, מראה לנו כי שליט העם צריך להיות מחובר לנתיניו לחלוטין, גם אם זה אומר להתנהל ברגע מסוים ומוגדר באופן לא ממלכתי, ולא על פי התקשיר הידוע. בנוסף, בעבודת האל, לפי זה, יש מקום נרחב לתמרון אישי ואכסטטי, כל זמן שאכסטזה זו אינה גולשת לכאוס דתי או מוסרי.

גרשון הכהן: החלום כתנאי לחרות

לחרות האדם קיימים אם כן שני ממדים: הראשון מתבטא בעצם השחרור מכבליי השעבוד; השני מתבטא בתוכנם של חיי החרות, בפעולה ובמאבק אליהם יכול להתמסר אדם בן חורין בשאיפתו למימוש חלומו. ברוח זו הציג בן גוריון את מטרת המפעל הציוני: "הגדרת המטרה הסופית של הציונות אינה אלא הגאולה המלאה והשלמה של עם ישראל בארצו, קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית.". בן גוריון כמו משה, חזר והדגיש בכל שנות הנהגתו, כי מעבר לעצם המאבק להישרדות ולשחרור לאומי, לדרך החרות חייבת להיות תכלית והיא יכולה להתממש רק בארץ ישראל...

אבי הראל: הפרושים, הצדוקים וקרבן התמיד

המחלוקת בין הפרושים לצדוקים - בדבר מי רשאי להקריב את קרבן התמיד בפרט, ואת קרבנות הציבור בכלל - הוכרעה זה מכבר. מה הדבר שנשאר ממחלוקת זו רלוונטי לימינו אנו? לטעמי הרלוונטיות של מחלוקת זו נעוצה בעובדה מי רשאי לקחת חלק בפולחן הדתי הכולל. האם אלה יחידים בלבד, מורמים מעם, או שעבודת האל שייכת בכולם ולא רק ביחידים. הפרושים הכריעו כאן כי הפולחן הדתי משותף לכולם, וזו אמירה נוקבת כנגד התפיסה שפולחן זה שייך רק ליחידי סגולה. התפיסה הזאת של הפרושים היא העיקר במחלוקת זו שטעמיה נשכחו זה מכבר; כמו מגילת תענית, שבטלה לאחר חורבן בית שני.

אבי הראל: הקורבנות במשנת הרמב"ם, האר"י והרב קוק

הרמב"ם בניגוד לדעה הקלאסית של פרשני המקרא, רואה בעניין הקרבנות הכרח שלא היה ניתן לבטלו. לדבריו יש בנושא זה שני טעמים מרכזיים: האחד - מחיקת הדעה המזיקה של עבודה זרה, וחיזוק האמונה באל אחד; והשני - התאמת ציווי המקרא למצב היסטורי, מחד גיסא, ולנפש האדם המורגלת בדבר, מאידך גיסא.

אבי הראל: שקיפות שלטונית, שיתוף מגדרי, והשראת שכינה לפי מעשה המשכן

מעשה המשכן רחוק לכאורה שנות אור מהתפיסה של האדם המודרני. אולם למרות זאת, עקרונות של שיתוף מלא של נשים, שקיפות שלטונית ופירוש ראוי אודות השראת השכינה נלמדים דווקא מעשייתו. הנה כי כן, הרלוונטיות של מעשה המשכן קיבלה צורה ופרשנות חדשה המותאמת היטב לזמננו אנו.

אבי הראל: כתביו הרפואיים של הרמב"ם

הרמב"ם זכה לתהילה כרופא דגול, לאחר שהתמנה לרופאו האישי של צלאח א-דין מושל מצרים. כתביו הרפואיים תורגמו לעברית וללטינית במהלך המאה השלוש עשרה, ופורסמו לאחר מכן ברבים. דבריו והנהגותיו ברפואה, השפיעו מאות בשנים על מדע חשוב זה, וכאמור גם כיום יש בהם הנחיות בעלות ערך ומשקל בשמירת בריאותו של האדם...

אבי הראל: גיוס נשים לצה"ל – תשובה לרב לוינשטיין

האירוניה בפרשת דברי הרב לוינשטיין היא, שדווקא שהתפיסה של הרב מכינת עלי, המקדשת את השירות הצבאי, גרמה לכך שבני הציונות הדתית ייקחו חלק פעיל ביותר בשירות זה. תובנה זו לא נעצרה שם כמובן וגם בנות המגזר ספגו את תפיסת עולם זו, ובשל כך החלו להתגייס במספרים גדולים והולכים...

אבי הראל: ר' סעדיה גאון והתפיסה האסלאמית של הכלאם

האם היה ר' סעדיה גאון (רס"ג) איש 'כלאם' מובהק? אינה חד משמעית, היות והוא אוחז, בדעות תיאולוגיות מנוגדות לדעתם,בחלק חשוב וקריטי בתוך מארג הדעות האמוניות אותם הוא מביא בחיבוריו. מה שנכון לומר בסוגיה זו שרס"ג הושפע מדרך הפולמוס של אנשי הכלאם אבל נשאר מקורי בדעותיו.