אבי הראל: בית הלל ובית שמאי – מחלוקת לשם שמים?

באחת מההתייחסויות המפורסמות של חז"ל למחלוקת שעורר קורח, נאמרו הדברים הבאים: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמיים זו מחלוקת קורח וכל עדתו". האם הדוגמה של דברי המשנה הללו נכונה? ספק גדול. לצורך כך מביא המאמר שתי עובדות היסטוריות, המראות כי מחלוקת הלל ושמאי הייתה רוויה באגו אישי ומניפולציות, שהובילו לשפיכות דמים.

אבי הראל: קשה להיות בדימוס…

משה מסרב להיכנס לארץ כנען כאשר מושכות השלטון מצויות בידי יהושע. החיידק השלטוני כל כך טבוע בתוכו עד שהוא מוותר על חלומו הגדול ביותר ובוחר למות מאשר להיות תחת שלטונו של אדם אחר, בארץ כנען. ומי שהתנהלות זו של משה, מזכירה  לו את התנהלותם של אנשי השררה והצבא, מימי בן גוריון ועד ימינו אנו, לא טועה במאומה. כאז כן עתה, קשה להיות בדימוס...

אבי הראל: האמנם היה שפינוזה החילוני הראשון?

האם ניתן לראות בשפינוזה את היהודי החילוני הראשון? ספק גדול. יותר נכון לומר עליו שהיה יהודי בודד ומורחק מבני עמו וקהילתו, אולם דפוס של חילון במובן המודרני של המושג, לא היה קיים אז כלל ועיקר. מה שכן ניתן לומר כי שפינוזה פעל ללא לאות למען חילונה של היהודית, ולהכפפתה לכוחות טבע אמפיריים. במעשה זה, הוא יצר ניתוק מוחלט בין הדת לבין עצם הקיום היהודי, אולם הוא לא פירש באופן החלטי את היהודית החדשה אותה ניסה ליצור...

האמנם עמד סוקרטס באצילות מול המוות?

בעיני סוקרטס, 'אבי הפילוסופים' במערב, פירושה של הפילוסופיה הוא, לממש בהתנהגותך את דרך החיים הנכונה בעיניך. אבל, האם כך פעלו גם פילוסופים אחרים? לאו דווקא. רבים מהם (והיום הם כנראה הרוב), רואים בפילוסופיה מקצוע אקדמי, שאינו מחייב דרך חיים כזו או אחרת. ספרו החדש של ג'יימס מילר, "לחיות כמו פילוסוף – מסוקרטס ועד ניטשה. פילוסופיה כדרך חיים" בוחן את גלגוליה של המסורת הפילוסופית לסוגיה, דרך סיפורי החיים של שניים עשר פילוסופים נבחרים...

אבי הראל: כמה ספרי מקרא קיימים?

רגילים אנו כי ספר התורה המצוי בידינו מחולק לחמישה חומשים. אולם כבר במשנה נאמר שיש חלוקה אחרת, לשבעה ספרים, היות וספר במדבר אינו ספר אחד, אלא שלושה. המחלוקת הזו נמשכה זמן רב, אולם מאז פסיקתו של הרמב"ם, כי קיימים רק חמישה חומשי תורה, היא אינה רלוונטית יותר.

ברוך שפינוזה – החילוני הראשון

כמו סורקטס לפניו, שהוצא להורג דווקא באתונה - שלא הייתה באותה עת שום עיר מדינה אחרת שבה יכול היה ליהנות עד כדי כך מחיים פילוסופיים יותר ממנה - הרי שספרו של ברוך שפינוזה הוצא מחוץ לחוק דווקא בהולנד, שאפשרה באותה עת לאזרחיה חופש רב יותר מאשר כל מקום באירופה; ואם נכיר בכך ששפינוזה היה היהודי החילוני הראשון, אזי הגענו אל פרדוקס נוסף הכרוך בחייו של שפינוזה: דווקא החרם שהוטל עליו על ידי הקהילה היהודית, ושנועד להגן על הדת, שימש זרז להתפתחות החילוניות היהודית, ששפינוזה היה ממבשריה!

אבי הראל: הרמב"ם והתורה שבעל פה

הנחת היסוד המרכזית הייתה, שהתורה שבכתב חייבת להיות לצידה של התורה שבעל פה, כדי להיות מובנת וישימה : "...דע, כי כול מצווה שנתן ה' למשה רבנו – ניתנה לו עם פירושה...". משה העביר את המסורת לבא אחריו, ומאותה עת החלה מסורת ההעברה של התורה שבכתב לצד התורה שבעל פה...

גרשון הכהן על תהילים ס"ט: "הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש"

ספר תהילים ס"ט מביא נקודת מבט פסיכולוגית על מצבם הנפשי של אנשי אמונה: גם בעומק שקיעתם, בהגיע מים עד נפש, הם משוועים להצלה ופונים בתפילה לאלוהי ישראל. הדיכאון והייאוש הם מצב אישי, אבל לישועה ולהצלה יש ביטוי קולקטיבי לאומי- בבניין ערי יהודה, וגם ברגעי שמחה, מתלכדת שמחת האדם היחיד, עם הממד הלאומי....

גרשון הכהן על תהילים ע"ד: מי שמאמין מפחד!

עוצמת השאלות לאל המרחיק ישועתו, מכוננת את יסוד האמונה התנ"כי. היא עוקפת ומדלגת מעל דיוני התאולוגיה הנוצרית בצידוק האל (תיאודיציאה). גם בתנ"ך, קיימת כמובן הזעקה "למה?" אבל היא אינה באה מתוך ציפייה והבטחה לאל מלא חסד, יש לאל גם חרון אף ולעתים אפו מעלה עשן; ואין נביאים לתת הסבר...