אכן, כבר בימיו הראשונים של צה"ל, משום חובבנות מקצועית, יוקרה ופוליטיקה, נדחק הצורך להפיק את לקחי המלחמה. מה גם שתחושת האיום הקיומי שקיננה - בשנות החמישים של המאה הקודמת - אפשרה להשריש את "מבחן התוצאה", כאמת מידה בלעדית לחקר מלחמה...

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Courtney לאתר flickr] ביום חמישי האחרון הופיעה בישראל היום כתבתו של יוני הרש וכותרתה: שנה אחרי נאום ראש הממשלה בקונגרס: תמיכת הציבור האמריקני בישראל גברה. הכתבה התבססה על כתבה בוויקלי סטאנדרט – פרי עטו של אליוט אברהמס, סגן היועץ לביטחון לאומי של ממשל בוש – עם נתונים מסקר גאלופ שמבוצע כבר 16 שנה…

[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן] [לקובץ המאמרים על משטרות עירוניות בישראל, לחצו כאן] [להורדת המאמר לחץ כאן: ויסבורד ואח – שיטור עירוני בישראל…] פרופ' דויד ויסבורד הוא פרופסור מן המניין במכון לקרימינולוגיה, האוניברסיטה העברית ד"ר אפרת שהם היא רכזת החוג לקרימינולוגיה במכללה האזורית באשקלון ליאור גדעון הוא דוקטורנט לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית  (התקבל במערכת בנובמבר 2000,…

הפוליטיקה - זירה, שנועדה כביכול לקבלת החלטות קולקטיבית כדי להוביל להתקדמות חברתית - מזכירה לעתים קרובות מידי תיאטרון טרגי של איוולת אנושית. בכך נוטלת התקשורת חלק לא מבוטל. אחת הסיבות לכך היא הפער שבין התפקיד שאמורה התקשורת למלא בחברה דמוקרטית, לבין התפקיד שהיא ממלאת בפועל.

פרשת וָאֶתְחַנַן כוללת בתוכה ארבעה נושאים עיקריים: הודעת משה על העונש שנגזר עליו; הבהרה של עשרת הדיברות; חובת העברת המסורת לדורות הבאים, ואזהרה מפני נישואי תערובת.

פני החברה הם תמיד כפני האליטה. היא זו המנווטת אותה. היא זו שיוצרת את תרבותה הפנימית ואת חזונה; היא המרימה והיא המדרדרת אותה. החברה שלנו מצויה במצבה הגרוע ביותר מאז קום המדינה. המצב הזה משקף את הקיפאון/סְטַגְנַצְיָה ופער רלוונטיות של האליטה, על חלקיה השונים.

בעבר היה העיסוק בפוליטיקה מסוכן עבור אומנים, ששילמו מחירים לא מבוטלים אם חשפו את זהותם הפוליטית. אבל היום, גם הטעם האומנותי של אנשי 'ישראל הראשונה' ו'השנייה' משתנה, ואומנים שאינם אומני הזרם המרכזי, מזדהים בשמחה עם צד פוליטי בידיעה שהדבר רק ייטיב עימם. גם הקהל שלהם מצפה מהם בדיוק את זה...

תקציר: "... בדיני המס כולם, ולעניין זה אין הבדל מהותי בין מס הכנסה, מע"מ או מס אחר, אי דיווח פירושו שליחת יד לכיס הציבור. אין הבדל ערכי ומוסרי גדול בינה לבין שליחת יד בכספי הזולת או גניבה ממנו, עבירות שלגבי נבחר ציבור לא רק יגבשו קלון אלא עלולות לשלול את כשירותו לשרת את הציבור לשנים ארוכות אם לא לצמיתות..."