[לקובץ המאמרים על רצח תאיר ראדה, לחצו כאן]
ד"ר יוסף זהר, הינו עמית מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן; ועמית הוראה, החוג לקרימינולוגיה, אקדמית גליל מערבי. מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל. יוסף הואשם ברצח שלא היה, ישב במעצר שלושה חודשים באבו-כביר וארבע וחצי שנים (!) במעצר בית עד שזוכה זיכוי מלא מכל אשמה.
לאחר מאבק של ארבע שנים נוספות, הפרקליטות ומשטרת ישראל פיצו את זוגתו ואותו על הנזק והעוול שגרמו להם.
* * *
יצחק אילן, סגן ראש השב"כ לשעבר, למד את חומרי החקירה בפרשת רצח הנערה תאיר ראדה ז"ל, הגיע למסקנה שהרוצח איננו רומן זדורוב, ובנחישות רבה מנסה מאז לשכנע את ראשי משרד המשפטים, שההרשעה המוטעית התבססה על הודאות שווא.
"לא האמנתי בחלומות הכי גרועים שלי שאני אגיע עם זה לפרקליטות והם יתייחסו אליי בכזה חוסר רצינות", אומר אילן בכתבה, "שם את הקריירה שלי על זה שזדורוב לא רצח", (רויטל חובל, הארץ 5.04.2019).
[למאמר המלא של רויטל חובל בעיתון 'הארץ', לחצו כאן]
דויד וינר ז"ל (ראו תמונה משמאל), סגן הסנגור הציבורי לשעבר, גם הופתע משינוי היחס כלפיו כאשר מפרקליט הפך לסניגור, כפי שתיאר בסרט "רצח לכל החיים" העוסק בפרשת עמוס ברנס ז"ל.
[תמונתו של דויד וינר ז"ל הועלתה לויקיפדיה על ידי אניטה וינר, ואושרה לשימוש על ידה]
כמותם גם ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית אבו-כביר, אשר סיפר בכנס 'חדשנות ומשפט בתחום הזיהוי הפלילי' - שנערך בחודש שעבר במרכז הבינתחומי הרצליה - שכל חוות הדעת שהוא מוסר לבית המשפט מטעם המכון מתקבלות, בעוד שכשעבד כמומחה פרטי, רובן נדחו.
הסבר מסוים לפערים אלו בהתייחסות למומחים, סיפק ד"ר איתיאל דרור, נוירולוג העוסק בהטיות, אשר השתתף באותו כנס. לדבריו, "המוח מחפש דברים שמחזקים אותו ולא רואה דברים שסותרים את מה שהוא חושב. ואם הוא רואה משהו שסותר את מה שהוא חושב, הוא כבר ימצא לזה הסברים".
פרשות זדורוב היא אולי דוגמה קיצונית, אך מייצגת את התפיסה במערכת המשפט הפלילי בישראל, "שאין אדם מודה באופן חופשי ומרצון בביצועה של עבירה, אלא אם כן אמת בפיו; וככל שמדובר בעבירה חמורה יותר, כך גובר כוחה של הנחה זו." (ע"פ 2094/15 שמואל אטיאס נ. מדינת ישראל, מפי השופט נֹעם סולברג, 1.09.2016).
מעמדה של הודאה במשפט הפלילי בישראל מכוון את החוקרים להתמקד בחדר החקירות ואת הפרקליטים לערוך עסקאות טיעון. כתוצאה מכך, ובניגוד למדינות דמוקרטיות רבות שאינן רואות בהודאה סוף פסוק, בישראל ההודאה, בחקירה או בבית המשפט, הינה הראייה עליה נסמכות רובן המכריע של ההרשעות.
האם ניתן להגיע לחקר האמת מנקודת מוצא שאין אדם מודה בעבירה אלא אם הוא אשם?!
בניגוד לסולברג, חוקר תופעת הרשעות השווא, פרופ' דן סיימון, שהופיע בפני ועדת סדר הדין הפלילי המייעצת לשר המשפטים, כאשר דנה בסוגיית מעמדה הראייתי של ההודאה, אמר על שיטות החקירה הנהוגות במשטרה, "זו שיטה של הפעלת לחצים על אדם והיא עובדת, אבל צריך להבין שהלחצים לא קשורים לאמת ולאשם. וזו הבעיה העיקרית של המתודות האלו. השיטות האלו לא נוטות להביא יותר להודאות אמת מאשר להודאות שווא - הן לוקחות אדם שאין לו אינטרס להודות, ובסוף הוא אכן מודה". לדבריו, הלחץ הגדול של הנחקר להודות נובע מרצונו לדעת "איך אני יוצא מפה", ללא קשר הכרחי לשאלה אם אכן ביצע את העבירה.
להבדיל מנציגי המשטרה, נציגי השב"כ, וביניהם יצחק אילן, אמרו בוועדה בגלוי כי הודאות שווא הן תופעה קיימת, אך טענו כי יש להם התמריצים והכלים (שלא הסכימו לגלות מהם) לגלותן. גם הליכי האימות של השב"כ צריכים להיות מוטלים בספק ולהיבדק - אך הוועדה לא דרשה זאת.
התמריצים שפועלים על השב"כ כגוף מודיעיני, לוודא שמדובר בהודאת אמת, אינם רלוונטיים לחקירת משטרה בה, כפי שאמר סיימון, "כשמשיגים את ההודאה זה סוף החקירה ואין הליך ביקורתי מובנה לבדוק את ההודאה שניתנה, האם היא אמת או לא". בכל זאת ניתן ללמוד רבות מדרכי הפעולה של השב"כ. כך למשל השימוש במינוח "גרסה" השגור בתחום החקירות של השב"כ הוא אובייקטיבי ואינו מניח מראש כי תיאור עובדתי שנמסר על ידי חשוד הינו בהכרח אמת או כזב.
ניתן להבין מדוע השב"כ כגוף מודיעיני, העוסק בסיכול טרור, מתנגד לדרישה לאמת את ההודאות בראיות חיצוניות, אלא שהצורך של השב"כ לחסות בצל המשפט הפלילי כדי להשיג לגיטימציה, כופה מערכת אחידה של כללים למרות שהרוב המכריע של התיקים הם תיקי משטרה ולא תיקי ביטחון. כבר בדיון הראשון בוועדה טענה נשיאת בתי המשפט השלום במחוז ירושלים ש"כתוצאה מחששות של השב"כ ניצור הוראות בעייתיות שיחולו על כולם". כך אנו משקרים לעולם שהחקירה הביטחונית עומדת בסטנדרט הפלילי, ולאזרחים שהחקירה הפלילית עומדת בסטנדרט העולמי.
במקום זאת, כשם שאמרו נציגי הסנגוריה הציבורית בוועדה, כמו שנעשה בדרישה לתיעוד וידיאו של החקירות (שאינה חלה על השב"כ), ניתן להחריג את התיקים הביטחוניים גם באותם מקרים בהם השירות אינו יכול לספק ראיות מלבד הודאה (ובלבד שהוכח כי ההודאה אומתה בדרכים אחרות).
ב 2015, לאחר קרוב לשלוש שנות דיונים, סיימה הוועדה את עבודתה בשאלה אילו ראיות מאמתות להודאה יש לקבוע בחוק. אף שחלק מחברי הוועדה אומרים באופן פרטי שהם מסכימים שקיים צורך בהעלאת רף ההוכחה, כנראה שאיננו יכולים לצפות מהם, כנציגי הזרועות השונים, לומר בגלוי: "תקשו עלינו, זה לטובת כולנו". וכך הרוב שיש בוועדה לנציגי הפרקליטות, המשטרה והשב"כ, הוביל להמלצה על נוסח שהוא כדברי נציג לשכת עוה"ד בוועדה, עו"ד דרור ארד-אילון, "מסובך ומכשיל, לא יבינו אותו. מרוב פשרה בכל דבר יש הסתייגות", נוסח אשר למעשה מוריד את רף ההוכחה, מחזק את מעמד ההודאה ופוגע בחזקת החפות.
בעקבות זאת פנינו לשרת המשפטים בקריאה, "אנו רואים בהסתמכות על ראיות אובייקטיביות אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה, שעניינו הגנה על הציבור", אקדמאים לשרת המשפטים: התיקון לפקודת הראיות לא ימנע הרשעת חפים, (עפרה אידלמן, הארץ 6.03.2016). הצעת החוק הממשלתית משום מה לא הגיע לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, והצעות החוק הפרטיות, הדורשות תוספת ראייתית משמעותית יותר להודאת נאשם, נופלות שוב ושוב בקריאות טרומיות בכנסת.
[למאמר המלא של עפרה אידלמן ב'הארץ', לחצו כאן]
השיח הפוליטי לקראת הבחירות רווי בטענות משפטיות נוקבות של מועמדים שונים, אלו כנגד אלו. אולי משום החשש להתעמת עם עמדת משרד המשפטים לא שמענו מועמד אחד לראשות הממשלה המביע מחויבות לדרישה לראיות מאמתות להודאה.
קשה לקבל, שבמקום להסכים לחוק אשר יגרום לכך שהאמת המשפטית תחתור להתקרב לאמת העובדתית, וייצור לחוקרי המשטרה תמריצים לצאת מחדרי החקירות ולאסוף ממצאים מהשטח, תמריצים אשר יאלצו אותם (כמפורט בפרוטוקול הוועדה) "לפתח כלים נוספים, לפתח שיטות חדשות, יצירתיות יותר... שהביאו את השב"כ ליכולות המודיעיניות המעולות שיש לו כיום", המשטרה מתנגדת לדרישת הסיוע, ומתעקשת שבדומה לשב"כ, יתאפשר גם לה לקבל חיסיון על חומר מודיעיני, לערוך מעצרים מנהליים וכו', והכנסת שותקת...
![[תמונתו של דויד וינר ז"ל הועלתה לויקיפדיה על ידי אניטה וינר, ואושרה לשימוש על ידה]](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%99%D7%95%D7%95%D7%99%D7%93_%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%A8#/media/File:David_Enlarged_pictures_083-1-.jpg){kind=link}