[בתמונה: תמונת הרב הירשנזון מתוך "אלבום ארצי ישראלי" שיצא על ידי פנחס גרייבסקי בסביבות 1928. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן]

עודכן ב- 30 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

חיים הירשנזון נולד בצפת בשנת 1857, למשפחה שהגיע לארץ ישראל מפינסק בשנת 1848. הוא למד בישיבה של אביו ושם הוסמך לרבנות. הירשנזון הושפע רבות מספרותה של חכמת ישראל והוציא לאור כתב עת  שעסק בחקר ההלכה והתורה שבעל פה. הוא גם עסק בחינוך בפועל,  והקים את בית הספר אברבנאל בירושלים. העדה החרדית בירושלים החרימה אותו בשל דעותיו החריגות, ובסופו של דבר  הוא נאלץ לעזוב את ארץ ישראל. הוא  התיישב בניו ג'רזי וכיהן שם כרב והיה גם פעיל מאוד בתנועת המזרחי. בשנת 1935 הוא נפטר בארה"ב במקום מגוריו[1].

הירשנזון שאינו מוכר דיו, עסק כאמור בתחומי מחקר רבים, וחשב כי המודרנה לא חייבת להיות על חשבון ההלכה. לשון אחר – הוא האמין כי ניתן לשלב את העולם המודרני עם העולם ההלכתי האורתודוקסי. דוגמה לכך ניתן למצוא ביחסו למעמד האישה. בניגוד למקובל בזמנו, טען הירשנזון כי נשים יכולות ואף חייבות ללמוד תורה ומקצועות נוספים, כדי שהן לא תשארנה בורות וחסרות השכלה[2]. גם ביחסו לניתוחי מתים, היה הירשנזון חריג בהתייחסותו. בניגוד גמור לאיסור הגורף של היהדות האורתודוקסית בנושא, הרי שהוא לא רק תמך בניתוחי מתים אלא חייב אותם. זאת היות וניתוחים אלו יכולים להביא מזור למחלות רבות, ובכך לקדם את המדע בכלל ואת הרפואה בפרט[3].

הירשנזון עסק בפעילות ספרותית ענפה. בכתביו אודות כתבי הקודש, הוא השתמש בכלים מדעיים, עובדה  שהייתה לצנינים בעיני רבני העדה החרדית בירושלים. למרות התנגדותם הנחרצת לעיסוקו בדרך זו, הוא המשיך לפעול  על פי דרכו המדעית והוציא ספרים במתודולוגיה של לימוד תורה שבכתב והתורה שבעל-פה. בספריו הוא ענה לעדת מתנגדיו וקבל על היעדר סדר ושיטתיות בלימודי הקודש בישיבות של היישוב הישן בירושלים, לעומת לימודי המדעים שבאוניברסיטאות, שהיוו לדעתו אות ומופת בחקר ובלימוד שיטתי וראוי.

[בתמונה משמאל: ספר מלכי בקודש - שאלות ותשובות מאת הרב חיים הירשנזון, חלק ראשון, מהדורה מוערת בעריכה ועם מבוא מאת דוד זוהר]

בשנת 1921, פרסם הירשנזון פסק הלכה כתגובה לשאילתא שעלתה על סדר היום בגימנסיה העברית ביפו. המדובר היה בלימוד המקורות, בעיקר המקור המקראי על פי שיטת ביקורת המקרא, כלי מחקרי שנחשב עד אז לכפירה מוחלטת בקודשי ישראל. יתרה מזאת. רבני היישוב הישן בירושלים לא רק שפסלו את השימוש בביקורת המקרא בלימוד בית ספרי, הם אף התנגדו ללימוד שכזה בין כותלי האקדמיה, עת הוקמה האוניברסיטה העברית בשנת 1925.

הירשנזון אמנם נזהר בלשונו בדברי פסיקתו, אולם אין הוא פוסל על הסף שימוש בביקורת המקרא ככלי עזר ללימוד ספרי הקודש. לדעתו, ניתן להציע תיקוני נוסח אפילו בדברי המקרא, כל עוד מדובר בתחום של השערה או פרשנות, שלא משנה את הנוסח המקראי. לגבי השימוש בביקורת המקרא ככלי פרשני, נוקט הירשנזון בעמדה הלכתית נועזת. לטעמו מי שמקבל את העיקרון האמוני כי  משה אכן אמר את דבריו בהשראה נבואית, אך במקביל גם מאמין שחלקים מסוימים מדברי המקרא אינם דברי משה ואינם מן השמים , אדם שכזה הוא  אינו בגדר כופר בעיקרון של מתן תורה מן השמים. לדעתו, יתכן ומשה כתב רק את ספר דברים, כדברי מאמר חז"ל: "משה כתבו את ספרו"[4], ולא את הספרים האחרים.

הירשנזון גם מבחין בדבריו בין סיפורי המקרא לבין המצוות הכתובות בו. אין לדעתו פסול של ממש בכך שנייחס את סיפורי המקרא  לאדם חיצוני, היסטוריון לצורך העניין, שלמד את הדברים מפי השמועה.

[בתמונה: חיים הירשנזון – נועזות הלכתית ופרשנית... אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן, לחצו כאן]

מעבר לעיסוק ההלכתי בבעיית ביקורת המקרא, כפי שראינו קודם לכן,  ניסה הירשנזון להתמודד עם האתגרים של ביקורת המקרא גם בדרך הפרשנית. בספרו סדר למקרא[5], הוא פיתח שיטה אלטרנטיבית לתפיסת המקורות, שתתמודד עם השאלות של ביקורת המקרא שתישאר בתוך המסגרת ההלכתית שהוא קבע לעצמו. הירשנזון מתבסס על דברי התלמוד (בבלי, גיטין, דף ס'), שקובע כי המקרא ניתן מגילות מגילות. לדבריו, משה אכן כתב את המגילות של המקרא לפי סדר כרונולוגי, אך הסדר הזה לא נשמר בגלל צוק העתים. יתכן, אפוא, שהסדר הנוכחי של המקרא מקורו דווקא בתקופת עזרא. הירשנזון מציע שחזור של הרצף המקורי של הכתובים ומבקש בכך לפתור קשיים פרשניים ואף סתירות בטקסט המקראי, שהובילו את אנשי הביקורת המקרא לשער כי הוא מורכב ממקורות שונים מתקופות שונות [6].

אחת הדוגמאות הבולטות לביאור שיטתו קשור במתן תורה המוזכר בספר שמות בפרשת יתרו, והקרבה היתרה של פרשת משפטים, הבאה לאחר פרשת יתרו, לחוקי חמורבי. הירשנזון בדומה לפרשני הדורות, עד אנשי ביקורת המקרא, הבחין בקושי האמור והוא מציע פתרון נועז כדלקמן - לדעתו, רובה של פרשת משפטים אינו שייך באופן מקורי לסיפור מתן תורה בהר סיני. החוקים של פרשת משפטים אינם אלא המשך דברי יתרו חותן משה, שיעץ לעשות רפורמה במערכת המשפט בכדי להקל על העומס של שפיטת העם בידי שופט יחיד. בעזרת פרשנות פורצת דרך זו - שמפאת מורכבותה הרבה לא נפרט את עקרונותיה - מסביר הירשנזון את ההקבלות הרבות הקיימות בין חוקי פרשת משפטים לבין חוקי חמורבי. יתרו שהיה אמון על חוקים אלה מביא אותם ללא היסוס בפני חותנו משה. לשון אחר- יתרו מבקש ממשה שיקבל אישור אלוהי לעצותיו וחוקיו ואישור שכזה ניתן קודם מתן תורה בסיני, כאשר כל העם חונה עדיין ברפידים. במתן תורה בהר סיני דברי יתרו קיבלו אישור נוסף, אולם המדובר באישור כללי גרידא, עם נוסח שונה למרות שרוח דברי יתרו שורה עליהם. אין ספק שבפרשנות שכזאת, נוטל הפרשן חופש פעולה שאינו מוכר במסורת הרגילה. הירשנזון נוטל כאן חירות פרשנית נועזת, שלא מצאנו כדוגמתה בשום מקום אחר.

כפי שראינו קודם לכן, הירשנזון נרדף בגלל גישתו הדתית/מדעית, וגם המדינית בהיותו תומך במפעל הציוני המתהווה, על ידי רבני היישוב הישן בירושלים. הללו הכריזו עליו חרם, שאילץ אותו בסופו של דבר להגר לארה"ב. גם במקום מושבו בניו ג'רזי, המשיך הירשנזון בעבודתו הפרשנית/מדעית, כמו גם בתמיכתו הנלהבת במפעל הציוני לאומי. הגלייתו מירושלים סימלה יותר מכל את דברי הפתגם כי אין נביא בעירו.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת משפטים'.
• אוסף המאמרים על 'פרשת יתרו'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת משפטים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת יתרו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/1/19.

[1] אריה מורגנשטרן, ‏משפחת הירשנזון ובשורת ההשכלה והמודרנה בירושלים, קתדרה,  108, יולי 2003, עמוד 105 – 106 (להלן=מורגנשטרן, הירשנזון).

[2] שביד. א, דימוקראטיה והלכה: פרקי עיון במשנתו של הרב חיים הירשנזון , ירושלים, תשנ"ז, עמודים 100 – 103.

[3] מורגנשטרן, הירשנזון, עמוד 106.

[4] בבלי, בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'.

[5] יצא לאור בשנת 1933.

[6] פרנקל, ד. הפירוש הרדיקלי של ר' חיים הירשנזון לסיפור מתן תורה בסיני, ארכיון שכטר למדעי היהדות.