איסוף מידע נגד חוקרים ועובדי מדינה אחרים: זה חדש??

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית מאתר Pixabay]

כאילו לא היינו שם כבר, עלתה שוב פרשת איסוף המידע נגד חוקרים לכותרות. לאלה שזיכרונם קצר, בינואר 2017, אחרי זמן רב של התקפות אישיות נגד המפכ"ל בפרשת ניצב רוני ריטמן, יצא אז המפכ"ל ל'מתקפת-נגד', וטען, כי "ישנם בימים האחרונים הטרדות של קציני משטרה בכירים מתחום החקירות". הוא סרב להרחיב ולפרט מיהם אותם גורמים, והסתפק במשפט הבא: "שכל אחד שייקח את הפרשנות לאן שהוא רוצה". בשיחות עם עיתונאים לאחר מכן נטען, כי חוקרים פרטיים נשלחו לאסוף חומר משחיר אישי נגד החוקרים והפרקליטים הבכירים בפרקליטות המדינה, המעורבים בחקירות רה"מ נתניהו. חדשה מרעישה?

איסוף מודיעיני נגד חוקרים ומקבלי החלטות בכירים מתקיים על העת!

טלו קורה מבין עיניכם - וזה ממש לא קשור לבעד או נגד נתניהו, אלא למהותה של שחיתות וליכולות בעלי האינטרסים: בכל מקום שמעורב כסף גדול ו/או אינטרסים כבדי משקל, יעשו בעלי העוצמה, ככל שיוכלו, להטות את ההחלטות לטובתם! פעמים רבות עולה המציאות על הסרטים...

הנושא הזה מצוי - מטבע הדברים - בצל, אבל, איסוף מודיעיני נגד רגולטורים וחוקרים בכירים - וגם נגד מקבלי החלטות חשובות אחרים במגזר הציבורי - מתרחש כל העת! מדובר, הן באיסוף גלוי, הכולל כל מה שקיים באינטרנט על אדם מסוים (למשל, מחקר עומק של דפי הפייסבוק של האיש והמעגלים הסובבים אותו); ובמידת הצורך גם סמוי.

נדגיש: איסוף חומר על אדם איננו עבירה כשלעצמה. מותר לאסוף. אסור להטריד ואסור 'להלך אימים' על מושאי האיסוף. כל עוד אוספי החומר פעלו כיאות, לא ניתן לעשות נגדם דבר וחצי דבר!

וחוץ מזה, איסוף המידע הוא החלק הפחות חמור בסיפור. הרי במשטרה - ולא רק בה - גם שותלים 'חפרפרות' וקונים שוטרים... כסף גדול קונה הכל!

[להרחבה על חפרפרות במשטרה, לחצו כאן]

מטבעם של הדברים הללו שהם נעשים במחשכים, חלק משמעותי מהם בהצלחה רבה. על אלה לא נדע דבר. רק ידיעה פה וידיעה שם, וכמובן, את הכשלים שנחשפים לאור השמש, ואין רבים כאלה.

חקירות נתניהו: הכל ממוחזר, אבל לא בהכרח חסר בסיס...

בעיתוי נוח מבחינתו למיחזור פרשת האיסוף, השתתף רוני אלשיך בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, וחזר על כך, שגורמים רבי כוח אספו מידע על חוקרים שעוסקים בתיקי ראש הממשלה. לאחר שידור הריאיון, תקף נתניהו את המפכ"ל, אמר כי טענותיו הזויות והוסיף כי הן כה חמורות, שיש לחקור אותן באופן מיידי. מאותו רגע לא היה יותר ערך לעובדות. האוהדים התייצבו לדגל איש איש למחנהו, והפרשה טבעה בוויכוח האינסופי על חקירות נתניהו.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית, שהועלתה על ידי Irene Perinoo לאתר flickr]

השיח שהתפתח בתקשורת היום, דומה מאוד לזה שהתנהל בינואר 2017 (כרגיל, מה חדש?): רווי ספינים, דיס אינפורמציה, והיתממות. כך למשל כתב גיא פלג: "אל תקנו את המניפולציה של המפכ"ל. איש לא מהלך אימים על קציני משטרה. מסכן ראש הממשלה שהמפכ"ל עושה ספין על הראש שלו ורומז כאילו מישהו מנסה לפגוע בחקירה הרגישה. האמת כמובן אחרת. המשטרה במצוקה בעקבות החלטה בלתי סבירה, או נכון יותר שערורייתית, להחזיר את ניצב ריטמן לתפקידו כראש להב אחרי סגירת התיק הפלילי נגדו חרף מה שנחשף שם. עכשיו, התיק בפני בג"צ והמתלוננת לא מפסיקה להלחם. אז מה עושים? מייצרים ספין, אגב לא בפעם הראשונה, כאילו מישהו מנסה לפגוע בניצב הבכיר....".

אפילו ראש לשכת החוקרים הפרטיים נקרא לדגל, ובראיון ברשת ב' סיפר כי ערך בדיקה ולא מצא מעורבות של חוקרים פרטיים בפרשה זו (כאילו שהבלשים הפרטיים היו עומדים בתור להודות על כך...).

עתה, למדנו כי אלשיך עדכן לפני כשנה את פרקליט המדינה, שי ניצן ואת היועמ"ש, אביחי מנדלבליט על פעילות של חוקרים פרטיים שבדקו את בכירי יאח"ה ואגף החקירות. בפגישה אלשיך הציג את הדברים, הן כמידע מודיעיני והן כתחושות שהעלו החוקרים. מנדלבליט וניצן ביקשו מאלשיך להביא בפניהם ראיות, אך אלשיך לא העביר, כמובן, את החומרים ולא כיוון שהוא מבלף. התירוץ היה שחש שאחרי שהתבטא בנושא בתקשורת בינואר 2017 הבדיקות נבלמו. לכן לא נפתחה כל חקירה או ננקטו צעדים מעשיים אחרים (בריינר, 2018). אבל האמת היא, שבהיעדר ראיות, שמספיקות לכתב אישום נגד השולח - רק טיפש שורף ממקורות, ומנתק את עצמו מאינפורמציה עתידית.

הכתב המשטרתי של הארץ, יהושע (ג'וש) בריינר (2018), מציין שני מקרים קלושים מתוך המעט שידוע לציבור בהקשר זה:

לפי המקורות במשטרה, החוקרים הפרטיים בדקו בין היתר מידע על עבירות בנייה לכאורה שביצע ראש אגף החקירות ניצב מני יצחקי בביתו. במשטרה הדגישו כי החשד נגד יצחקי נבדק מול עיריית ירושלים, שבה הוא גר, וכי לא נמצא כי יש לפתוח בהליכים נגדו. במשרד המשפטים סרבו להתייחס לדברים (בריינר, 2018):

[למאמר של יואב יצחק ב'מחלקה ראשונה', לחצו כאן]

על הדברים הללו הגיב העיתונאי יואב יצחק: "מדהים, מפתיע, המפכ"ל אלשיך מכוון לידיעה שחשפתי בדבר עבירות הבנייה שביצע מני יצחקי. על זה בנה האשמות שווא, ששוגרו חוקרים פרטיים. אני נסעתי וביקרתי סביב ביתו של מני יצחקי. אני צילמתי, אני פרסמתי. חוקרים פרטיים? לא ולא. כמה שטויות במוחו הקודח של אלשיך." יואב יצחק רק שוכח לספר לנו מי העיר את תשומת ליבו לחריגות הבניה הללו ולמה...

בחודש שעבר פרסם גידי וייץ ב"הארץ" כי אנשי ביטחון סרקו את בית הפרקליטה המטפלת בתיקי שחיתות של פוליטיקאים ליאת בן ארי, לאחר שעלה חשש שנעשה ניסיון לצותת לשיחותיה או להשיג מידע הקשור בחקירות רגישות שהיא מלווה. בין היתר מלווה בן ארי את חקירות נתניהו, השרים אריה דרעי וחיים כץ ויו"ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן. כמה שבועות לפני הסריקה קיבלה בן ארי הודעה ממזכירות היישוב שבו היא מתגוררת, כי למקום הגיעו אנשים ששאלו שאלות בנוגע אליה (בריינר, 2018):

[המקור: פייסבוק]

התקשורת משתפת לעתים פעולה

אין צדיקים בסיפור הזה. בוודאי לא בתקשורת, שחדלה כבר מזמן להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה. היא נשלטת על ידי בעלי העוצמה, ויש תחקירים שאסור לעשות. גם כשמקרים מתפרסמים, התקשורת מטה אותם, פעמים רבות, - בעזרת דיס אינפורמציה - רחוק מהמיקוד הנכון ומהמטרה האמתית...

ההוכחה הטובה ביותר לכך היא בפרשה הכבדה ביותר שנחשפה עד היום (שאינה קשורה דווקא לשוטרים), שבה נוטרל בכיר מקבל החלטות על מנת לשנות אותן. אין כמו הפרשה הזו על מנת להבהיר לנו למה התקשורת שותקת... מדובר כמובן באופן שבו טיפל הטייקון לשעבר, יוסי מימן ז"ל בשר התשתיות, יוסף פריצקי, בפרשת עסקת הנפט המצרית:

מקרה בוחן: פריצקי, מימן והבלש הפרטי

עסקת הגז המצרית

הסיפור הזה מחזיר אותנו לשנת 2003. יוסף פריצקי כשר התשתיות נדרש להחלטה, מי יהיה ספק הגז הטבעי של ישראל. לפני עמדו שלוש אופציות רכישה:

  • שדה הגז הפלסטיני (שדה ישראלי שניתן במתנה לפלסטינים על ידי יצחק רבין, אבל זה נושא למאמר אחר...). הגז קרוב יותר לישראל, והצינור ממנו עובר ברובו במים. על כן, הוא מאובטח הרבה יותר. בגלל הרגישות, התחייבה התחיבה חברת בריטיש גז, מחזיקת הזכויות בשדה מטעם הפלסטינים, לספק גז בכל מצב בטחוני;
  • מאגרי הגז של מצרים. במקרה הזה הגז הוצע לישראל, לא דרך משא ומתן בין ממשלות, אלא על ידי מתווכים, שביקשו לגזור קופון יש מאין (לאיש מהם לא היה גז). המתווכים היו חברת מרחב, ובעליה טייקון לשעבר, יוסי מימן ז"ל, בעל השליטה לשעבר בחברת אמפל ועדיין בעל השליטה בערוץ 10; המיליארדר המצרי חוסיין סאלם, ובנו של נשיא מצרים דאז, גמאל מובארק. הגז רחוק מישראל והיה צורך בצינור יבשתי ארוך ופגיע (שבאמת פוצץ לא פעם לאחר פרות 'האביב הערבי'); והמתווכים לא הבטיחו הבטחה דומה להבטחה הפלסטינית, לערוב לגז בכל מקרה. למרות זאת, ישראל נדרשה לספק ערבות מדינה להלוואה בסך מאה ושמונים מליון $ למימון בניית הצינור.
  • גם וגם, על מנת למנוע תלות בספק יחיד: כך אמור להחליט כל מקבל החלטות אחראי, וכך החליט גם פריצקי.

[בתמונה: צינור הגז הישראלי-מצרי בימים שקטים, לפני פיצוצו...]

אז מה עשה מימן כדי לשנות החלטה?

אפשר רק לאסוף מתוך מה ששמענו:

  • מימן שכר את שירותיו של בלש פרטי בכיר, מאיר פלבסקי, בעצת ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט. השכר היה 1000 $ ליום: "כל עשרה בחודש שלושים אלף דולר פלוס מע"מ, ארבעה חודשי ניסיון", ועוד "מאתיים אלף דולר אם העסקה תצליח" (סגל, 2007).
  • על פי הטענה, הסיבה לכך היא לבדוק, אם השר פריצקי מקבל שוחד (כאילו שצריך לקבל שוחד כדי להחליט נכון...).
  • פריצקי הוקלט על ידי הבלש 'מלכלך' על שר אחר ממפלגתו, השר פורז.
  • הקלטת הוצגה למימן ע"י פלבסקי אולם "לא עניינה אותו".
  • על כן, מסר אותו פלבסקי (כמובן בלי קשר למימן) לתקשורת. מימן שלט אז בערוץ 10, אבל הכותרת נמסרה, כמובן, לערוץ אחר 'מבט' בערוץ הראשון (אבל, כמובן לא לערוץ 2, המתחרה העיקרי של ערוץ 10...).
  • פלטי שיחות הטלפון של פלבסקי מעלים ממצא מוזר: בדקות שלפני השידור ב"מבט", צלצל אליו, שוב ושוב, יושב-ראש דירקטוריון חברת החשמל דאז, אלי לנדאו ז"ל, שהיה תומך נלהב בעסקת הגז עם מימן (סגל, 2007).
  • פלבסקי התכוון להמשיך במשימת המעקב אחרי השר, כשנעצר על ידי המשטרה (סגל, 2007).
  • מימן טען בחקירתו ששכר חוקר פרטי כדי לבדוק אם יוסי פריצקי מקבל שוחד (כמובן...), ולא כדי להפיל שר בישראל.
  • פלבסקי קיבל בונוס של מאה חמישים-וארבעה אלף שקל (סגל, 2007).

ומה קרה בסוף?

כרגיל, איפה שמישהו גוזר קופון רובנו מפסידים...

  • פריצקי עף מהתפקיד ומהפוליטיקה (ומפלגתו נמוגה בבחירות הבאות).
  • כשהושלם הצינור ב- 2007 - והמצרים הפכו ספק יחיד ללא מתחרים - סרבה הממשלה המצרית להזרים גז בטענה שהמחיר איננו ריאלי, והוא 'תוקן', בלית ברירה, כלפי מעלה... אנחנו שילמנו!
  • ב-2011, עם פרוץ האביב הערבי וההפיכה במצרים, פוצץ צינור הגז ממצרים שוב ושוב בידי גורמי טרור בסיני. ישראל נאלצה להפסיק להסתמך על הגז הטבעי המצרי ולהשתמש במזוט. כתוצאה מכך התייקר חשבון החשמל של אזרחי ישראל בעשרות אחוזים (מעל מיליארד ש"ח).

ומה עשתה התקשורת האלקטרונית והכתובה?

לפני התקשורת היו שתי 'פצצות' להטלה:

  • האחת רכילות (ההתבטאויות של פריצקי נגד עמיתו, שר הפנים דאז, פורז), המשרתת מטרה סמויה (הרחקת השר ועימו, סילוק ההתנגדות לעסקה).
  • והאחרת בעלת חשיבות לאומית ראשונה במעלה: שבעל הון הפעיל בלש פרטי כנגד שר מכהן, והיטה במניפולציה החלטה בעלת חשיבות עצומה לביטחון הלאומי, להחלטה רעה, שעלתה לכולנו ביוקר.

את הפצצה האחת - הרכילותית - התקשורת פוצצה בתענוג רב. את האחרת - החשובה באמת - היא הבליעה. אף אחד מכלבי השמירה של הדמוקרטיה לא נבח. איש לא תהה כיצד מעז טייקון להפיל שר בהחלטה הרת גורל לביטחון ישראל ולכלכלתה... (על תפקידם האמתי של 'כלבי השמירה' הללו ראה במאמר: 'מה'אזרח קין' ועד ארנון מוזס: קווים לדמותה של התקשורת') .

כדברי הכתב עמית סגל, שנאלץ לפרסם את הפרשה בבלוג הפרטי שלו (מעניין למה...): התקשורת עטפה את מימן באהבה רבה, לא הפנתה לעברו את החצים, ולא העלתה את השאלות הקשות והמתבקשות בעקבות שערוריית הגז המצרי ותעלומתו (סגל, 2007).

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Mike Mozart לאתר flickr]

והיום, כמה אמת אנחנו יודעים בתוך 'קדרת דיס האינפורמציה' הזו?

מקורות והעשרה

4 thoughts on “איסוף מידע נגד חוקרים ועובדי מדינה אחרים: זה חדש??

  1. נכון כתבת.
    זוכר את המקרה בינואר 17 ומראה אותו בהרצאותי בסרטון שהו מתבטא המפכ"ל בנושא.
    הרוב אלו רעשי רקע.
    מבלן הראיות הוא שיקבע. נקווה 🙂

  2. Pingback: שדה הגז 'תמר' כ'צוואר בקבוק' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *