[בתמונה: חציית הים האדום , ציור קיר משנות הארבעים של המאה העשרים בירוסלב , רוסיה; התמונה היא נחלת הכלל]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'פרשת בשלח', לחצו כאן]

עודכן ב- 22 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

נס קריעת ים סוף הוא אירוע מכונן ביהדות ומופיע בפרשת בשלח בספר שמות. אנו נדון באפשרות התקיימותם של ניסים בעולם בכלל ונס קריעת ים סוף בפרט מנקודת מבטו של הפילוסוף היהודי לוי בן גרשון.

לוי בן גרשון (להלן רלב"ג; ראו דיוקנו ע"ג בול משמאל למטה), נולד בשנת 1288 כנראה בעיר בניול שבדרום צרפת, ומת בשנת 1344[1]. הוא היה בעל השכלה תורנית ומדעית נרחבת, ושלט בכול ענפי המדע של ימי הביניים.רוב ימיו ישב בעיר אורנז' ומדי פעם הוא התגורר  באביניון. בהיותו איש מדע מפורסם הוא נקרא גם בשם מסטר לאון דה בניול ומגיסטר הבראו (Messer Leon de Bangnols- Magister Leo Hebreo).

חידושיו המדעיים החשובים היו בתחום האסטרונומיה, והוא פיתח והמציא כלי אסטרונומי שכונה "מקל יעקב" (בקולוס baculus).

מכשיר זה שימש ככלי ניווט חשוב במשך שנים רבות.הכלי האמור עשה רושם רב בעולם המדעי דאז, ובשנת 1342, תורגם ללטינית אופי פעולתו בשביל האפיפיור קלמנט השישי [2].

הרלב"ג (ראו את התמונה שעל הבול, משמאל) נודע גם בזכות פרשנותו המקורית לספרי המקרא, ובזכות ספרו הפילוסופי "מלחמות השם", שכלל את המכלול דעותיו הפילוסופיות. מתוך ספר זה נדון בתיאוריה שלו אודות הנס, בהקשר לקריאת ים סוף שמתוארת באופן מפורט בפרשת בשלח בספר שמות.

[מקור תמונתו של הרלב"ג משמאל: דואר ישראל]

השאלה הראשונה שמעלה רלב"ג היא מי מחולל את הנס?, האל? הנביא? או אולי השכל העשירי השולט בעולם (השכל הפועל בלשון ימי הביניים)[3]? לדעת רלב"ג התשובה לכך ברורה- האל אמנם עושה את הנס אבל באמצעות מתווך בדמותו של השכל הפועל.

בהמשך דבריו בפרק י' בחלק ב' של המאמר השישי, דן הרלב"ג בשאלה מי אחראי לחולל את הנס באופן מפורט יותר כדלקמן:

"... וכהיות העניין כן, הנה יראה שלא ימלט העניין בזה מחלוקה, אם שיהיה הפועל הוא השם יתברך, כי לו תמצא ידיעה בנימוס הנמצאות, כמו שקדם, או שיהיה הפועל השכל הפועל, כי לו גם כן ידיעה מה בנימוס אלו הנמצאות השפלות, או שיהיה הפועל נביא, כי אצלו גם כן ידיעה מה בנימוס אלו הנמצאות השפלות...".

כלומר, קיימות שלוש אפשרויות בקשר לתופעת הנס; האל בכבודו ובעצמו אחראי לה; הנביא כמחולל ניסים או השכל הפועל. לאחר דין ודברים, מגיע הרלב"ג למסקנה כי בעיקרון, השכל הפועל הוא האחראי לתופעת הנס:

"... כי אלו הפעולות נמצאים כולם באלו הדברים אשר בכאן אשר תיוחס הפעולה בהם לשכל הפועל... ובהיות העניין כן, הנה הוא מבואר שהוא ראוי שיהיה הפועל בהם השכל הפועל, ועוד כי מפני שהיה חידוש הנפלאות להשגחה ולהטבה לאלו הדברים אשר בכאן, והיה השכל הפועל הוא המשגיח בהם בתכלית מה שאפשר, הנה ראוי שתיוחס זאת ההשגחה לו... לזה הוא מבואר שהשכל הפועל הוא הפועל באלו הנפלאות..."[4].

[בתמונה: האמן בניסים... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Shawn Rossi לאתר flickr]

לתופעת הנס מכניס הרלב"ג שני סייגים חשובים. הראשון- הנס נוגע אך ורק לנמצאים של העולם השפל, ואין הוא קשור כלל לעולם הגלגלים.השני- למרות שהנס שיך באופן עקיף להשגחה האלוהית ויוצא מהכוח אל המציאות באמצעות השכל הפועל, הרי בנוהג שבעולם אין הוא מתרחש ללא נוכחות של נביא.

לכן, אין להבין כפשוטם  את הפסוקים הכתובים בספר יהושע- : "...שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון..."(פרק י', פסוק י"ב),היות ואין הנס חל על העולם העליון, אלא המדובר בתופעה טבעית גרידא שתחושת הזמן האנושית נתנה לה פרשנות ניסית, עקב הרצון של עם ישראל לנקום באויביו.

כאמור, קיים סייג בתופעת הנס והוא - כול מקום שנס יצא מהכוח אל הפועל, יהיה זה בנוכחותו של נביא. על כך מוסיף הרלב"ג כי גם במקום שהפסוקים במקרא או בספרי הנביאים, מדברים אודות נס ללא אזכורו של הימצאותו של  נביא במקום האירוע, הרי אין פירוש הדבר שהוא לא היה נוכח או נמצא בקרבת מקום  : "...וגם כן הנה כאשר חפשנו בעניין הנפלאות מצאנו בהם בכולם נביא יתכן שייוחסו אליו, וכבר יעזור על זה החיפוש מה שנזכר בתורה למשה, כשהיה מבקש ראיה יתאמת בה לישראל שכבר נראה אליו השם יתברך, מעניין המופתים אשר צווהו לעשות בפניהם כדי שיתאמת להם שהוא נביא, ואלו היה אפשר היעשות המופתים בזולת נביא, לא תהיה מזה העניין ראיה לישראל שהיה משה נביא...ובכלל כשתחקור תמצא בכול הנפלאות אשר סופרו בתורה ובדברי הנביאים שהם נעשו אם על יד נביא אם בעבור הנביא, עד שלא ימצא אחד מהם שלא יהיה בחידוש מבוא לנביא..." [5] .

עד כאן הסביר הרלב"ג את תופעת הנס אולם לא את תכליתה. בהמשך דבריו, על אתר, במאמר שישי, חלק ב', פרק ט', הוא מדגיש כי תופעת הנס יש לה מספר מטרות, וביניהם: הקניית אמונה באל, בנביאיו או להקנות טוב לאדם הנמצא בעולם, בהיות כלל הבריאה עצמה מעשה של חסד:

"... וגם כן הנה כאשר חפשנו בכול הנפלאות, מצאנו כולם על צד ההטבה והחנינה וההשגחה, וזה אם להקנות אמונה טובה, אם להקנות טוב גופיי, אם להציל מהרע, וזה אם מרע נפשי אם מרע גופיי...".

לפי האמור, הרלב"ג קובע אם כן, כי כול נס המתרחש בעולם השפל, מחייב נוכחות של נביא. אולם האם הכוונה שאין הבדל בין נביא לנביא? הרי לפי פסוקי המקרא קיים הבדל שכזה? לשון אחר, לא יתכן שהמופתים המיוחסים למשה יהיו שווי ערך במהותם לניסים של שאר הנביאים, היות שמשה, נחשב לבחיר הנביאים על פי עדותו של המקרא עצמו. ואכן הרלב"ג מתייחס להבדלים בין הנביאים השונים, וטוען בשל כך, כי כמו שלכול נביא יש את הרמה והמדרגה שלו בהיבט הרוחני, כך יש הבדלי רמה באיכות הניסים המיוחסות להם:

"... ועוד שכבר נמצא שכול אשר הייתה מדרגת הנביא יותר גבוהה יהיו המופתים הנעשים על ידו יותר נפלאים, ולזה העידה התורה שיש הבדל נפלא בין המופתים שנעשו על יד משה רבינו עליו השלום ובין המופתים הנעשים על יד זולתו...".

בהמשך הדברים, הרלב"ג מסייג את העניין וטוען כאמור, כי הנביא בעצמו אינו מבצע את הנס, אלא יש לנביא תפקיד בעת חלות הנס:

"... ושכול מה שהייתה מדרגת הנביא יותר גבוהה, היה אפשר שיהיה המופת יותר נפלא, הוא גם כן מבואר שלא יחויב מזה שיהיה הנביא פועל הנפלאות, אבל מה שיחויב הוא שיש לנביא רושם מה בחידוש הנפלאות, וזה שאין כול מה שיהיה לו מבוא בחידוש הדבר הוא פועל אותו..."[6].

[בתמונה: חציית הים האדום " מאת ניקולה פוסן; התמונה היא נחלת הכלל]

עדיין לא ברור מדברים אלו מה תפקידו של הנביא, ומהו הרושם שעליו מדבר הרלב"ג. כוונת הדברים  אם כן היא כזאת: הנביא הבכיר יותר מקושר לנס גדול יותר מההיבט של חלות הנס והיקפו, וכן לעובדה שנס זה נמשך זמן ממושך יותר בעולם השפל:

"... ומזה הצד ימצא הבדל עצום בין הנפלאות אשר יתחדשו על יד הנביא האחד ובין הנפלאות אשר יתחדשו על יד הנביא אשר הוא למטה ממנו במדרגה, וזה כי כול מה שהייתה מדרגת הנביא יותר גבוהה, יהיה המופת שיתחדש על ידו יותר כולל ויימשך מציאותו יותר מהזמן, כאילו תאמר שהוא מתקרב יותר אל טבע הדבר הטבעי... ובזה האופן נמצא הבדל נפלא בין מופתי משה רבינו עליו השלום ובין מופתי זולתו מהנביאים, וזה שמופתי משה תמצא כוללים מאוד... ותמצא בהם גם כן מה שנמשך מציאותו (של הנס) זמן ארוך, כמו מופת המן ועמוד האש ועמוד הענן שנמשך מציאותם כמו ארבעים שנה...".

סיבת ההבדל בין משה לשאר הנביאים, נעוצה כמובן בהשגתו השכלית העליונה :

"... והנה היה זה העניין כן במשה לרוב התבודד שכלו תמיד בהשגתו באופן שיהיה אפשר שיימשך תמיד לו מהשכל הפועל זה האופן מההשגחה, הנה מפני מה שנמצא בהשגתו מהקורבה למדרגת השכל הפועל יותר ממה שנמצא מזה לזולתו, היה המופת שנעשה על ידו יותר כולל ויותר נפלא..."[7].

ההשוואה כאן היא בין משה לשאר הנביאים, וטעמה עימה. בהיות משה נותן התורה, הוא חייב לייצג רמה שונה באופן מהותי ואיכותי מהנביאים האחרים. לפי רוח הדברים שנאמרו עד כאן, ברור לנו כי ככול שרמת ההשגה של הנביא גבוהה יותר, הנס המיוחס לו מרשים יותר, רלוונטי לציבור רחב יותר, וחל זמן ממושך יותר. אשר על כן, נס קריאת ים סוף נעשה בנוכחותו של משה, בהיותו נס שרישומו קיים, מאז ועד היום, במצוות רבות שהמקרא מחייב לעשותם ושהן זכר לאותו אירוע מכונן.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'פרשת בשלח', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), 'פרשת בשלח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי פסח ויציאת מצרים ב'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/3/18.

[1] על תולדות חייו ראה:

• גוטמן י.,הפילוסופיה של היהדות, מוסד ביאליק, 1983, עמודים-191-204.
• סיראט,ק. הגות פילוסופית בימי הביניים, כתר,1975, עמודים-360-376(=להלן סיראט)
• שבייד, א.הפילוסופים הגדולים שלנו,ידיעות אחרונות, 1999, עמודים-340-361.
• Adlerblum. N, A Study of Gersonides , New York, 1926
• Joel. M, Levi Ben Gerrson als Religionsphilosoph , 1862
• Husik. I, A History of Mediaval Jewish Philosophy, dover pub., Mineole, N.Y 2002, PP 328- 362

[2] סיראט, עמוד 361

[3] השכל הפועל מושג מהפילוסופיה של אריסטו. מתפקידו של השכל הפועל הוא לתווך בין האינטלקט הפסיבי (האנושי) לבין הנוכחות המתמדת (בפועל) של מושאי ההשכלה על ידי הוספה של שכל אלוהי. שכל זה הוא האחראי להקניית צורה לדברים הקיימים בעולם.

[4] מלחמות, פרק י'.

[5] שם, פרק ט'.

[6] מלחמות, מאמר שישי, חלק ב', פרק י'.

[7] שם, מאמר שישי, חלק ב', פרק י"ב.