אבי הראל: עונש המוות במקורות היהדות מציאות או דמיון?

[בתמונה: סקילת בן האשה הישראלית המקלל: "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה (ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוקים י'-כ"ג). התמונה היא נחלת הכלל]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

בימים אלה כשחוק עונש מוות עבר בהצבעה בכנסת, והוויכוח על יישומו מתלהט...

[להרחבה בנושא היבטים עכשוויים של עונש המוות, לחצו כאן]

בוויכוח הנוכחי בדבר עונש חוק המוות, צודקים המחייבים אותו כי עונש שכזה קיים ביהדות, ליתר דיוק במקרא. ברם, בתקופת חז"ל ישנה פרשנות שהיא בעצם הניסיון הראשון והמוצלח ביותר לביטולו.

במקרא בדומה לתרבויות דומות בתקופתו, קיים כאמור עונש מוות על עבירות שונות שהמרכזיות בהן הן אלו:

  • עבודה זרה;
  • הסתה לעבודה זרה;
  • נבואה בשם עבודה זרה;
  • קללת אלוהים על ידי אדם;
  • חילול שבת;
  • גילוי עריות;
  • ניאוף;
  • רצח;
  • חטיפה ורצח של איש מבני ישראל;
  • חכם, שאינו מקבל אתת מרות החכמים האחרים, למשל -  חכם הממרה את פי בית הדין ;
  • פגיעה בסמכות ההורית: בן סורר ומורה, הכאתם או קללתם של הורים;
  • עדי שקר, שעדותם תביא להרג חפים מפשע.

[מות קורח ועדתו, הצייר: גוסטב דורה. התמונה היא נחלת הכלל]

בנוסף לכללים אלה, מספר המקרא על מספר לא מבוטל של הוצאות להורג בגין מעשים שונים:
  • כך למשל אדם שקילל את האל הוצא להורג בסקילה:" וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן"[1];
  • מקושש עצים בשבת, שהיא מלאכה אסורה ביום הקדוש הוצא אף הוא להורג:" וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"[2];
  • משה מורה לבני שבטו לוי להוציא להורג את החוטאים בחטא העגל[3], עכן שמעל בחרם בזמן מלחמתו של יהושע בן נון נסקל ומשפחתו הועלתה על המוקד: "וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים"[4],
  • הריגת נבות היזרעאלי, בהשראתה של איזבל: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת"[5];
  • ועוד כהנה וכהנה.

ממכלול דברים אלה אתה נמצא למד כי המקרא אמנם מסייג את עונש המוות לנושאים ספציפיים, אולם אין הוא רואה בעצם ההוצאה להורג של אדם שחטא, באותה רשימה שחורה של חטאים, בעיה מוסרית כלשהי.

אולם התמונה החד משמעית של המקרא בדבר מוסריותו ותוקפו של עונש המוות, מקבלת תפנית חדה בזמן חז"ל. כך אומרת המשנה במסר ברור וחד אודות עונש המוות :" סנהדרין ההורגת אחד בשבוע (שבע שנים) נקראת חובלנית. ר' אלעזר בן־עזריה אומר: אחת לשבעים שנה. ר' טרפון ור' עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם"[6].

דברים אלה תמוהים מאוד לכאורה, כיצד ישנה כותרת שכזאת במשנת חז"ל? הרי שלפי מה שנראה מייד חז"ל התדיינו על הכללים של עונש המוות, ומהם עולה כי הדבר מובן להם מאליו ואין בו כל בעיה מוסרית.

חז"ל גזרו ארבע שיטות הוצאה להורג, בדרגות שונות של אכזריות, לפי חומרת העבירה[7]:

  • חנק – לעבירות קלות יחסית כמו נבואת שקר או ניאוף.
  • הריגה בחרב (סייף) – לרוצחים למשל.
  • שריפה – לגבר ששוכב עם בתו או עם נכדתו.
  • סקילה – השוכב משכב זכר, השוכב עם אשת בנו, עובד עבודה זרה, מחלל שבת, מקלל את השם וכדומה.

[בתמונה: "עונשו של קורח", סנדרו בוטיצ'ילי. התמונה היא נחלת הכלל]

אולם לצד הקביעה הזאת שהיא מחמירה ביותר, קבעו חז"ל שורה של כללים משפטיים שבעצם קיומם הם מנטרלים את האפשרות של קיום עונש המוות הלכה למעשה. בין כללים אלה ניתן למצוא את הסעיפים הבאים:

דיני נפשות חייבים להיות נידונים בעשרים ושלושה דיינים, לעומת דיני ממונות שנידונים בשלושה; בדיני נפשות פסיקה להוצאה להורג  מחייבת רוב של לפחות שני דיינים יותר מן הדיינים המזכים; פסק דין מות לא ניתן ביום הדיון אלא רק למחרתו.

כדי לוודא שהעבריין חטא במזיד ואכן חייב בעונש מוות, אין אפשרות להורגו אלא אם כן העדים התרו בו והבהירו לו את חומרת מעשיו, קודם לכן, אותו אדם חוטא היה צריך להבין את דברי העדים ולשמוע אותם, ואף על פי כן הוא החליט להמשיך במעשיו; אם לאחד מהאנשים היושבים בקהל בזמן הדיונים המשפטיים יש ללמד על הנאשם זכות כלשהיא, הרי בית מעלה אותו לדוכן לשמוע את דברי ההגנה שיש לו לומר; אם הכרעת הדין הינה לזכות את הנאשם אין אפשרות לערער על הפסיקה הזאת, ומאידך אם נמצא אשם וחויב בדין, הרי שעד רגע ההוצאה להורג ניתן לשמוע עדויות חדשות בעניינו כדי למנוע את גזר דין המוות שהושת עליו.

אחרית דבר: למרות שהמקרא נוקט קו אכזרי לכאורה, ומחייב הוצאה להורג של חוטאים, הרי שקו זה מקבל סייגים רבים מתקופת חז"ל ואילך, ההופכים את עונש המוות לבלתי אפשרי לביצוע בפועל. כך למשל לפי חז"ל, הודאת הנאשם אינה קבילה. הפללה עצמית אינה אפשרית, ואינה קיימת בשיח המשפטי בחז"ל. ראיות נסיבתיות כלל אינן קבילות, על פי המשפט העברי, מה גם שלפי חז"ל נדרשים לפחות שני עדים מהימנים. יתרה מזאת. על פי קביעת חז"ל, שני העדים הללו, חייבים להעיד כי הנאשם שמע מפיהם התראה שמה שהוא עומד לעשות אסור – ושהעונש על כך הוא מוות, והוא ענה להם בלשון מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים, שלמרות ההתראה שקיבל הוא מתכוון לבצע את זממו. את מכלול הכללים הללו היטיב לסכם השופט חיים כהן במילים הללו:"זהו מאמץ אינטלקטואלי ומשפטי כביר של חכמינו הקדמונים לבטל עונש המוות בישראל, וזה הלקח הטוב שנתנו לנו"[8]. ולכן, כל מי שרוצה לטעון כי עונש מוות הוא דבר מקובל ביהדות, כדאי לו לשקול את דבריו בשנית.

[להרחבה בנושא היבטים עכשוויים של עונש המוות, לחצו כאן]

מקורות

[1] ויקרא, פרק כ"ד פסוק כ"ג.

[2] במדבר, פרק ט"ו פסוק ל"ו.

[3] שמות, פרקים לב" – ל"ד.

[4] יהושע, פרק  ז', פסוק  כ"ד.

[5] מלכים א' ,פרק כ"א, פסוק  י"ג.

[6] משנה, מסכת מכות,  פרק א', משנה י'.

[7] להרחבה אודות ארבעה מיתות בית דין ראה - רמב"ם, משנה תורה, הלכות סנהדרין, פרקים י"ג - ט"ו.

[8] על כך ראה - יותם ירקוני, למה אין עונש מוות בישראל – הסיפור המלא, ליברל, 10 באוגוסט 2015

2 thoughts on “אבי הראל: עונש המוות במקורות היהדות מציאות או דמיון?

  1. Pingback: אבי הראל: עונש מוות בקהילות ספרד הנוצרית במאה ה- 14 - ייצור ידע

  2. Pingback: אבי ברוכמן: עונש מוות למחבלים? - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *