יאיר רגב: צדק של כיכרות

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Tom Woodward לאתר flickr]

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

.

*  *  *

מחול השדים מתרחש מעת לעת כמעט על-פי תסריט שנכתב מראש. מאי-שם צצות "תלונות" כמו על-פי תזמון שנקבע בידי מחזאי מוכשר – והחגיגה מתחילה כולם רוצים לראות, כמו בימי הביניים, בראש הנערף מתגלגל לתוך הסל המגואל בדם…  

[בתמונה: גליוטינה... הראש נערף אל תוך הסל המגואל בדם. תמונה חופשית שהועלתה על ידי E. C. לאתר flickr]

כיכר העיר הפכה למקום הכי סואן במקומותינו. לשם גוררים "חשודים" כדי לסרוק את בשרם במסרקות ברזל; ולשם גם מגיעות ה"תלונות" על הטרדה מינית או התנהגות מינית בלתי מוסרית, שתחילתן בראיונות עיתונאיים או בשברי רכילות ברשתות חברתיות. 

המערכות הציבוריות הממוסדות צריכות לעשות חושבים ולהתעשת נוכח הצבעת אי האמון בהן. כי עקיפת שלטון החוק ובחירה בביוש פומבי מסוכנת להגינות, לצדק ולכבוד האדם.

הביוש (שיימינג) ברשתות החברתיות – לא מושתת על הוכחות מעבר לכל ספק סביר, לא מכיר בחזקת החפות ולא נותן לחשוד המואשם הזדמנות סבירה להגן על עצמו. בדיוק כמו שהביוש הוא בלתי נסבל כשהוא נעשה לחושפת הטרדה מינית או אחרת – כך הוא מסוכן כשהוא נעשה למי משנטען נגדו שנהג באופן לא ראוי ולא מוסרי.

[להרחבה בנושא ביוש (שיימינג), לחצו כאן]

אחד ההישגים הגדולים ביותר של העידן המודרני הוא שבירור האחריות למעשה פלילי יתבצע רק בהליך משפטי יסודי, שמאפשר לנאשם הזדמנות להוכיח את חפותו. הזכות להליך משפטי הוגן היא אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר. היא מבטיחה את כבוד האדם, ובתוך כך את החירות, השוויון, הפרטיות ושאר ערכי היסוד. חולשתו של ההליך המשפטי מצד אחד (סחבת, יתרון לבעלי ממון, פרוצדורה אינסופית) ותקשורת ההמונים מצד שני, חברו יחד והחזירו אותנו לשיטה מסורתית של ביוש פומבי. שיטה זו, אף שלפעמים נדמה שהיא מבטיחה צדק, היא נטולת כל איזונים ובלמים, והיא כוחנית וייצרית בלי סייגים.

לפעמים מי שנתלים על ידי ההמון אכן נהגו באופן מעורר דחייה; אבל ההליך עצמו כל כך מסוכן – שלא ברור שהוא מצדיק את התוצאה הספציפית במקרה מסוים. רשויות אכיפת החוק בכל הרמות צריכות לעשות חשבון נפש יסודי.

כדי לחזק את שלטון החוק, ואיתו את זכויות האדם וערכי היסוד חייבים להקל על חושפות התנהגות מינית מטרידה – לפנות אל מנגנוני המשפט הממוסדים. המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט צריכים להתעורר. ובמקביל גם אנחנו, הציבור, צריכים לחשוב על ה"איך" ולא רק על התוצאה הסופית.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Fondo Antiguo de la Biblioteca de la Universidad de Sevilla לאתר flickr]

כשם שאנחנו דורשים – בצדק – מבעלי הכוח להתפטר כשהם נתפסים מקלקלתם, כך אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו למצוא את הדרך לעשות צדק בלי לוותר על כבוד האדם, על חירותו ועל שאר ערכי הליבה שלנו.

הדרך לא תימצא ביום – אבל צריך לצאת לחפש אותה. ביוש ברשתות החברתיות המועצם בתקשורת הופך לצונאמי של השמצות והשפלות – לא יכול להיות התשובה.

הטענה שה"שיימינג" כנגד כל חשוד מוצדק בעיקר בגלל המסר הערכי הגלום בו: אדם שביזה והשפיל נשים, ראוי שיהיה מבוזה ומושפל בעצמו", הוא הבעייתי.

האם מוצדק לעודד "חיסול חשבונות" בפייסבוק או בעיתונות, במקום להסתמך על ממצאי רשויות אכיפת החוק? מלכתחילה, הקונספט לפיו העיתונות הממוסדת יכולה לפרסם כתבות על אדם ללא משפט, הוא בעייתי ואפור מצד עצמו ולעניות דעתי אסור להצדיק אותו.

עכשיו נקבעה נורמה חדשה: כל אחד יכול לפרסם הכפשה מלוטשת בפייסבוק ולהרוס חיים של אדם ומשפחה. הרי יש לנו את "תלייני הפייסבוק" וכבר אין צורך בשופטים…כולם הפכו לנו פתאום למומחים !!!

ה"שיימינג" מתגבר בקלילות מדהימה על כל הסייגים והבלמים החוקיים, ניתן לבייש גבר רק על פי ציוץ של אישה, גם כאשר חלפה תקופת ההתיישנות של המעשה וגם כאשר המתלוננת כבשה את תלונתה שנים רבות, ואין לה כל ראיה תומכת או מאמתת לציוצה…

וכך, אנו מעודדים "משפט פומבי" ללא יכולת אמתית להתגונן, בלי חזקת החפות, בלי ביקורת, בלי חקירה נגדית, בלי השוואת עדויות, בלי בדיקות של המשטרה, בלי דרישת ראיות מינימלית, בלי כל המוסדות והמנגנונים שמבטיחים לנו, אזרחי המדינה החופשית, משפט צדק ששואף להוציא את האמת לאור. זה מסוכן !!!

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Mr TGT לאתר flickr]

אני חייב להודות, מיד כאשר פורצת הפרשה התורנית, אני שהורגלתי להתלהב מהאשמות, מהעלבונות והכתישה הקרה והמחושבת של כל אדם חשוב או סלב. לא הצלחתי לגייס מתוך עצמי רגע אחד של אמפטיה עבורם… ונבהלתי מעצמי. חשתי איך ההמון השועט קדימה למרגלות הארמון סוחף אותי עמו במצהלות, שאגות, קללות ויריקות, מיידה תפוחי אדמה, עגבניות ובצלים על העגלה בתוכה מובל הנידון התורן למוות ואין נחמה עד שראשו ניתק מן הגוף ונחבט בסל הקש.

זהו עכשיו אפשר להתפזר הביתה. כל אחד לעיסוקיו… מה יש לדבר, נחרדתי!!!. מעצמי… מאכזריות ההמון…

הפרשות האחרונות הם סיפור של תהליך אנתרופולוגי מרתק, בו נעשינו כולנו חיות, יותר מאשר אירועים משפטים/מוסריים המבקשים לברר את מידת אשמתו של הכוכב התורן אל מול החשדות המוטלים כלפיו. חשוב לזכור, כשצובטים אותו, בטח כואב לו ולמשפחתו…

אנחנו אמורים להיות טובים יותר. צריכה להיות בנו נשמה יתרה…חמלה

אם זה צדק, זה צדק של ככרות !!!

2 thoughts on “יאיר רגב: צדק של כיכרות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *