[בתמונה: 'אתרוג תקשורתי' חדש: המפכ"ל, רוני אלשיך]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
ליאור חורב צדק...
אך פרדוקס הוא, שבדיוק בעת שהוויכוח, סביב העסקתו (השגויה) של היועץ האסטרטגי למפכ"ל, ליאור חורב, מתלהט וגורם אי נוחות למשטרה בכלל, ולמפכ"ל בפרט; מוכיחה המציאות עד כמה האסטרטגיה של חורב עובדת: ככל שהמפכ"ל מזוהה (בטעות...) עם חקירות ראש הממשלה, גוברות ההתקפות עליו מצד חסידיו (השוטים...) של בנימין נתניהו, וב'הפוך על הפוך', משתקם מעמדו הציבורי, והוא 'מאותרג' על ידי רוב התקשורת.
[להרחבה על ליאור חורב ועבודתו במשטרה, לחצו כאן]
'שליח המצווה' במקרה הזה הוא ח"כ דודי אמסלם, שהכה בפעם החמישית: הפעם שכרו של המפכ"ל על הכוונת והפער שבינו לשכר השוטרים. הסוגיה האמתית והבעייתית הזו הייתה מצטלצלת אחרת, אם הייתה עולה בימים כתיקונם. אבלך חפזונם של "מגני נתניהו" בעוכריהם. מאז מאי 2017 תקפו את המשטרה, עוד ארבע פעמים נוספות:
- נובמבר 2017: הדרישה שהשוטרים יביאו סנדוויצ'ים מהבית, במקום הארוחות הניתנות להם [לפירוט, לחצו כאן]
- אוקטובר 2017: סוגיית המלצות המשטרה בתיקי חקירה [לפירוט, לחץ כאן];
- יולי 2017: הדרישה לאחד את תפקידי החשב במשטרה ובמשרד לביטחון הפנים [לפירוט, לחץ כאן];
- מאי 2017: הדרישה לקיים בדיקות פוליגרף לכל קציני החקירות במשטרה [לפירוט, לחץ כאן].
האם אמסלם מבין את ההשלכות האמתיות של מעשיו?
הטמפרמנט של המפכ"ל לשעבר, אסף חפץ מוכר. ב- 9 לנובמבר התארח בתכניתה של אסתי פרז ברשת ב', בחצי היום, ובה התבקש להסביר, מדוע לדעתו, כ"כ דודי אמסלם מעלה, דווקא עכשיו, את נושא שכרו של אלשיך. "כי הוא מטומטם" פלט חפץ...
אז גם בלי להזדקק לתיאורים חדים מידי, ניתן לקבוע כי אמסלם רצה לקלל ויצא מברך... דווקא בגלל התקפותיו התכופות, הוא יכול לזקוף לזכותו את העובדה שאלשיך הפך חסין להתקפות פוליטיות.
הכיצד?
"ההיגיון הפרדוקסלי של השבירות"
התופעה הזו קרויה בשפת המערכות המורכבות, בשם: "ההיגיון הפרדוקסלי של השבירות": אם מערכת הצליחה לשרוד את המשבר הראשון, כל משבר דומה נוסף אותו תשרוד יגדיל את סיכוייה לשרוד במשברים הדומים הבאים. מכאן שכל משבר נוסף מחזק ולא מחליש אותה! הכשלים הינם צורך חיוני עבורה, כיוון שההתמודדות עימם תורמת לשיפורה ולשימורה (טאלב, 2014, ע' 106).
"שבירות" ("Fragile") היא מושג שנטבע ע"י נסים ניקולס טאלב, בספרו משנת 2012: "ANTIFRAGILE", שתורגם לעברית ב- 2014 בהוצאת דביר תחת השם "אנטי שביר – איך לשרוד ולנצח בעולם של ברבורים שחורים" (ראו כריכה משמאל). היא מוגדרת כחוסר יכולת להתעורר ולהגיב לנוכח גורמי לחץ ונזק. מערכת שבירה נוטה לסבול מעייפות החומר ואף להישבר תחת לחץ; ולהיפך:
"אנטי שבירות" ("Antifragile") מוגדרת כ"דבר שניעור ומגיב ונוקט פיצוי יתר לנוכח גורמי לחץ ונזק". טאלב מביא לדוגמה את ההידרה המיתולוגית, שבכל פעם שהיו כורתים אחד מראשיה, שניים אחרים צמחו במקומו, ועל כן, היא אהבה להינזק. דוגמה אחרת שמביא טאלב היא האופן שבו חיידקים פיתחו חיסון לאנטיביוטיקה, וכך יצאו מהמשבר חזקים הרבה יותר מאשר קודם לכן! (טאלב, 2014, עמ' 74, 81).
כמו שרה נתניהו לפניו, ההשמצות הבלתי פוסקות של אלשיך יצרו סביב לדמותו הציבורית קליפה חסינה, המגנה עליו. כאשר מדובר בהתקפות על רקע חקירות נתניהו, הופך אלשיך ליקיר אותם עיתונאים הרודפים אותו.
[על ההיגיון הפרדוקסלי של השבירות בהקשר של שרה נתניהו, לחצו כאן]
יתרה מכך, בתוך תנועת הליכוד עצמה מתרבות הרטינות (עדיין, בעיקר, 'מתחת לרדאר) שאמסלם וביתן מדרדרים את המפלגה למקומות שמהם היא תתקשה להיחלץ בהגיע יום פקודה; ודווקא ההיסטריה ועשיית היתר, שמפגינים "מגני נתניהו", מעידה יותר מכל דבר אחר על כך, שהיום הזה מתקרב והולך...
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
