[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Craig Sunter לאתר flickr]
[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס בבלוג שלו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מודל PAEI, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית.
[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)
* * *
אני עומד עם רכבי בצומת, ואור אדום ברמזור אומר לי לא לעבור. "אני מסתכל ימינה ושמאל, וברור לי שאין כל מכונית קרובה בטווח של קילומטרים, ולמרות זאת, אני עומד שם ומחכה שהאור ישתנה.
"מי הבוס כאן, בעצם?" בטח לא אני, שהרי אינני חושב. אינני משתמש בשכל ישר... אני מחויב בעיוורון לחוק שנקבע על ידי מישהו אחר, ושבמציאות שבה הייתי מצוי, לא היה רלוונטי... אני תוהה, עד כמה הטכנולוגיה חושבת בשבילנו, ועד כמה אנחנו חושבים 'פחות' בגינה... כך, בעוד המדיה עסוקה בפרסום סיפורים על רובוטים שישתלטו על העולם, נראה, שאנחנו הופכים לרובוטים בעצמנו...
הרגע ההוא בצומת גרם לי להבין, שככל שמדינה מפותחת יותר, פחות ופחות מאזרחיה נדרשים להשתמש בהגיון... הם כבר אינם צריכים לחשוב... רק להגיב לגירויים... הם מסתמכים על דפוסים קיימים מעברם כדי לפתור בעיות.
אעיד מניסיוני כי עמיתי באקדמיה משתמשים במושגים - הלקוחים מן הספרות המקצועית - כפתרון מוכן לבעיות. זה נראה כמו פתרון שמחפש בעיה; ולא בעיה שמחפשת פתרון... מערכות החינוך רק מעמיקות את הדפוס הזה, בהפכם את התלמידים ל'מכניסטים', שאינם משתמשים באינטואיציה שלהם, אלא מגיבים לגירויים מתוכנתים.
לעומת זאת, כאשר אני עובד במדינה מתפתחת, קל הרבה יותר לדון בבעיות עם האנשים שם, להפעיל הרבה שכל ישר ומחשבה יצירתית ולחפש פתרונות...
[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [להרחבת המושג 'יצירתיות', לחצו כאן]
[הכרזה: ייצור ידע]
החיבור למודל PAEI
ההרהורים מתחברים למודל PAEI שפיתחתי (ראו התרשים למטה):
- טיפוס מסוג A של המודל, מונע על ידי גירויים חיצוניים. לעומת זאת, טיפוס מסוג I יהיה קשוב למחשבות ולרגשות שלו.
- כאשר אנו מונעים על ידי מאפיין A, אנחנו מעדיפים מקבי אחר הכללים הקיימים על חשיבה. עודף במאפיין A מייצר טכנוקרטים וביורוקרטים, העסוקים בהתנהגות רובוטית, המונעת על ידי אידאליזציה של העבר.
- עודף במאפיין A ממבריח מהארגון את מאפיין I ואת אלה שמונעים לפיו.
[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]
[להרחבה על מודל PAEI, לחצו כאן]
המגמה זו של "השתלטות על תפקוד" קיימת גם באמנות. כך למשל, הסרטים האמריקנים, מתאפיינים פעמים רבות באפקטים מיוחדים מדהימים, עם סיפור רדוד. גם יצירות אמנות מודרניות מתמקדות בשילובי צבע מעניינים ותופסים את העין מחינה חזותית, אבל לא נוגעים אל הלב...
דוגמה כזו היא ציור שראיתי, שהוצג בביאנלה של ונציה: "ציור ריק לחלוטין, אותו גוון לבן כשל הקיר. זה הכל. מן הסתם ניסה האמן להעביר משהו, אבל מה?
ואולי, אני רק זקן נוסטלגי, תקוע בעבר, מסרב לקבל את העולם החדש. אולי... מי יודע?
