[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Alan Levine לאתר flickr]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
* * *
בסוף מארס הגישה פרקליטות מחוז תל אביב כתב אישום בפרשה, שבמסגרתה, הונחו מטעני חבלה בבתיהם ובכלי הרכב של איש העסקים מאיר שמיר, הזמרת מרגלית צנעני והכדורגלן קובי מוסא. כתב האישום הוגש נגד אבנר הררי (ראו בתמונה משמאל) ואבישי בן דוד (טוקר, 2017).
[בתמונה: אבנר הררי. צילום מסך מתוך סרטון היו-טיוב: משפט אבנר הררי ושותפיו, 28/6/11]
[לסקירה מפורטת על אבנר הררי, לחצו כאן]
לפניכם סיפור המעשה, כפי שפורסם בעיתון 'דה מרקר'
הפרקליטות חשפה בצעד חריג, שורת תמלולים מהאזנות סתר משיחות שהתקיימו בין מספר עיתונאים, חלקם בכירים, לבין נאשמים שעומדים כיום לדין בפרשת המטענים שהונחו ברכבם של מפורסמים (טוקר, 2017).
טוקר (2017) מציין כי העיתונאים ששיחותיהם נחשפו הם מגישת "שישי" בערוץ 10 אילה חסון; ראש הדסק הכלכלי בחדשות 2 קרן מרציאנו; כתב הפלילים של חדשות 2 גיא פלג; ראש דסק פלילים בערוץ 10 דורון הרמן; מגיש גל"צ ניב רסקין; כתבת הפלילים של "כאן" שלי טפיירו; כתבת "כאן" ורד פלמן; כתב TheMarker ערן אזרן; אמיר זוהר בעלי הבלוג "פוסטה"; ושתי תחקירניות מהתכנית "שש עם עודד בן עמי" בחדשות 2.
[לכתבה המלאה של נתי טוקר בדה מרקר, לחצו כאן]
טוקר (2017) הסביר כי "כחלק ממהלכי החקירה, המשטרה ערכה האזנות לחשודים בפרשה או לאלה שאליהם כוונו המטענים. חלק מהשיחות התקיימו בין עיתונאים לבין הגורמים השונים, למשל צנעני, או עם יו"ר הפועל פתח תקווה דני לוי שנשחד כמעורב בפרשה. העיתונאים ביקשו ללקט מידע או לנסות לקבל את תגובתם של הגורמים השונים בפרשה. עיתונאי הכלכלה ניסו גם לשוחח עם שמיר עצמו כדי לקבל את תגובתו לאירועים ולהבין מי מנסה לפגוע בו."
ועוד הדגיש טוקר (2017) כי "בשיחות עצמן אין ככל הנראה מידע חשוב בתיק, אך נחשפים בהן מערכת הקשרים בין מושאי הסיקור לבין העיתונאים. בחלק מהמקרים מתגלות הפרקטיקות של עיתונאים שונים בניסיון לדלות מידע – או לנסות לשמור על המידע שהגיע לידיהם בבלעדיות. גורם שנחשף לשיחות אמר כי "זה יכול להיות מביך מאוד לעיתונאים. פתאום כולם יכולים לקרוא בדיוק איזה שיחות הם קיימו עם מקורות שלהם".
ואיפה החיסיון העיתונאי?
אין בחוק כיום הוראה מפורשת המעניקה חיסיון לעיתונאי, בוודאי לא בשיחות אקראיות בינו לבין גורם מואזן.
למרות זאת, נושא החיסיון של עיתונאי לעניין גילוי מקורותיו עלה ונבחן ע"י כב' נשיא בית המשפט העליון דאז השופט מאיר שמגר (ראו תמונה משמאל) בב"ש 298/86, 368 ציטרין ואח' נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז ת"א ואח' (פד"י מא (2) 337) (להלן – פס"ד ציטרין).
לאחר בחינת הוראות החוק וההסדרים הקיימים בסוגיה באנגליה ובארה"ב, קבע כב' הנשיא שמגר כי יש מקום להעניק לעיתונאים חיסיון יחסי לעניין גילוי מקורותיהם.
בעניין זה יש צורך לאזן בין שני אינטרסים:
- מצד אחד חופש העיתונות המגלם את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, מהם נובעת ההגנה על מקורות המידע הדרושה לצורך ביצוע התפקיד העיתונאי.
- מצד שני, כלשון הנשיא שמגר "האינטרסים האחרים אשר עם קיומם יש ליישב את האינטרס של הגנה על מקורות מידע הם עשיית משפט צדק, מניעת עבריינות, הימנעות מן הפגיעה בזולת על ידי מעשי עוולה או מעשים חמורים נגד הסדר הציבורי. גם אלו הם אינטרסים חיוניים אשר ללא שמירה נאותה עליהם אין קיום לחברה מתורבתת, השומרת על כבוד האדם ועל זכויותיו."
בפס"ד ציטרין הציב כב' הנשיא שמגר את המבחנים שיכריעו את הכף בשאלת גילוי מקורותיו של עיתונאי: גילוי כאמור צריך להיות רלוונטי להליך, הוא צריך להיות חיוני ובעל חשיבות לשם עשיית משפט צדק בנושא מהותי. משמעות הדבר, כשמדובר בחקירת עבירות יש לשקול את מהות העבירה וחומרתה; וכן, יש לבחון את הדרכים האלטרנטיביות להשגת הראיה או להשגת ראיות אחרות.
נוכח הפגיעה האפשרית בחיסיון העיתונאי נקבע כי רק דרג בכיר של בעלי תפקידים במשטרה יוסמך לאשר תמלול או שימוש בשיחות כאילו, ואף צוין הצורך בהתייעצות בגורמי הפרקליטות או היועץ המשפטי לממשלה.
הבעיה הראשונה הניצבת בנושא האזנה לשיחותיו של עיתונאי היא הצורך להגדיר מי הוא עיתונאי לעניין זה. השאלה מתחדדת עוד יותר נוכח היקף סוגי המדיה הנמצאים בשימוש היום, לרבות באינטרנט. הנחיות המשטרה הקיימות מגדירות עיתונאי כבעל תעודת עיתונאי או מי שמציג את עצמו ככזה. זו הגדרה רחבה שנועדה להתגבר על הקושי הנובע מכך שלהבדיל מהמקצוע של עריכת דין, עיסוק בעיתונות אינו מותנה ברישוי. התעודות הקיימות כיום (תעודה של אגודת העיתונאים או תעודה של לשכת העיתונות הממשלתית) אינן משקפות באופן ממצה את כל מי שעוסק בעיתונות וזקוק להגנה על מקורותיו. גם תדירות העיסוק בעיתונות או היקף התפוצה של האמצעי התקשורתי אינם יכולים להוות בסיס לקביעה מי הוא עיתונאי, שכן גם עיתונאי בעיתון מקומי העושה כתבת תחקיר יחידה עשוי להזדקק להגנה על מקורותיו. לפיכך אין מנוס מלקבוע כי ההנחיות הפנימיות הקיימות במשטרה בסוגיה זו מתייחסות לנושא באופן רחב, ומתמקדות במבחן פונקציונלי תוך מתן דגש משמעותי לרלוונטיות של מקורות המידע בכל מקרה ומקרה.
על פי הנהלים יש שני מצבים:
- האזנה לשיחה של עיתונאי, כשהוא יעד ההאזנה;
- האזנה לשיחות אקראי של עיתונאי, העולות אגב האזנת סתר ליעד האזנה אחר.
כשעיתונאי הוא יעד ההאזנה לאור הרגישות המיוחדת הכרוכה בנושא. קיימת חובה לציין בבקשה לבית המשפט כי יעד ההאזנה הוא עיתונאי.
פרט לכך במשטרה יש צוות קבוע, אשר אליו מופנות השיחות שנקלטו בהאזנה כדי שיבחן את מידת הרלוונטיות של השיחות והאם מדובר בשיחות החושפות מקורות של עיתונאי או לאו או שיש ספק בכך.
שיחות שנמצאו רלוונטיות הכוללות חומר שהוא חסוי או ספק חסוי יועברו לבחינת בית המשפט כדי שיקבע אם ניתן לעשות שימוש בשיחות ובאיזה אופן. בשיחות שאינן רלוונטיות אסור לתמלל ואסור להעבירם לנאשם, ללא קבלת היתר מהמואזן שהוא העיתונאי וכאשר השיחה שלו אינה תורמת להוכחת האשמה.
לאור כל אלה, פרסום תמלילי השיחות הללו הוא לא פחות משערורייה!
בידי משטרת ישראל ופרקליטות המדינה הופקד אחד התחומים החשובים ביותר של המדינה המודרנית - להגן על הציבור ולהבטיח את שלומו.
על מנת שהמשטרה תוכל לבצע את תפקידיה הופקדו בידיה סמכויות להפעיל אמצעים הולמים ובהם, בין היתר, מעקב אחר חשודים, תצפיות, איסוף מידע מודיעיני וכן האזנות סתר לשיחותיהם של חשודים לשם חקירה או למניעת עברות מסוג פשע.
חשיבות האזנות הסתר למאבק בפשיעה בישראל רבה ומרכזית. אבל, בד בבד יש לזכור כי היתר להאזנת סתר נותן כוח רב בידי הגורם המאזין ופוגע בזכויות החשוד ובזכויות אחרים הנמצאים עמו בקשר.
כוח זה טעון ריסון ומחייב הפעלת שיקול הדעת במשנה זהירות. חובתה הכפולה של המשטרה - קידום החקירה מזה ושמירה עקבית על זכויות הפרט מזה - מציבה לפניה משימה מורכבת ומחייבת אותה לשמור על האיזון הראוי בין השניים.
מישאל עידן:
אמנם באיחור.
מה שכותב המאמר "שכח" לציין כי היו אלה חומרי חקירה שהפרקליטות לא עשתה בהם שימוש !!! ההקלטות הועברו לסנגוריה כחלק מהעברת כל חומרי החקירה לסנגוריה,מכאן קל לנחש מהיכן "ההדלפה".