לחץ ושחיקה במשטרה

[למקור התמונה לחצו כאן]

[המאמר נכתב על ידי יוסי אליהו ושמואל חזיזה, בוגרי המכללה האקדמית אשקלון בלימודי קרימינולוגיה. המנחה: ד"ר אבי ברוכמן]

*  *  *

המחקרים בתחום הלחץ (Stress) והשחיקה (Burnout) בארגונים החלו לקבל תאוצה משנות ה-70 של המאה הקודמת. בחמישים השנים האחרונות, הפך נושא הלחץ לאחד מהנושאים החמים ביותר במחקר הפסיכולוגי, כפי שמוכיחים קרוב ל-28,000 מחקרים שהתפרסמו בעשור האחרון בלבד.

בתוך התחום הכללי של לחץ, זכה נושא הלחץ בעבודת המשטרה לתשומת לב מחקרית מיוחדת, הסיבה לכך נעוצה בתפיסה המקובלת, שעבודת משטרה כרוכה במידה יוצאת דופן של לחץ. מחקרים שנערכו במשטרות שונות בעולם זיהו גורמי לחץ  שונים כגון עומס יתר, חשיפה לסיכונים, חוסר ציוד ומשאבים שכר נמוך, וכן שורה ארוכה של תגובות גופניות כגון מחלות לב ותופעות פסיכוסומטיות, נפשיות והתנהגותיות ללחץ (Brown & Campbell, 1994 ; Donovan, 1981; Rabin, 1985; Violanti, 1996; Williams, 1987).

[ראו הרחבה על לחץ בעבודת המשטרה]

מאז שנות השבעים של המאה העשרים, החלה גם שחיקה להעסיק את החוקרים. באופן טבעי, עסק חלק ממחקרים אלו גם בשחיקת שוטרים. שחיקה נמצאת במסגרת הכללית של לחץ ואנשים משתמשים לעתים קרובות במושגים לחץ  ו-'שחיקה' כמושגים מקבילים, למרות שמדובר בתופעות נבדלות שמקורן שונה. בעוד לחץ יכול לקרות לכל אדם החשוף לגירויים סביבתיים מאיימים, שחיקה מאפיינת אנשים שהחלו את עבודתם עם מטרות וציפיות גבוהות, עם התלהבות, מעורבות אישית, מוטיבציה גבוהה ומחויבות (Freudenberger, 1980; Maslach, 1982; Pines & Aronson, 1988).

המחקרים שעסקו בשחיקה בעבודת המשטרה עזרו לזהות את הגורמים (בעיקר אלו הקשורים לסביבה הארגונית ולתוכן). למרות שבישראל יש מספר עדויות אנקדוטיות ומחקריות, המצביעות על רמת השחיקה של שוטרים, לא נערך מחקר מקיף ושיטתי של שחיקה במשטרה.

[ראו בהרחבה על שחיקה בעבודת המשטרה]

לחץ ושחיקה: הגדרות

מאז שנות השבעים של המאה העשרים, החלו לחץ ושחיקה להיות נושאם של מחקרים רבים. שחיקה נמצאת במסגרת המושגית של לחץ ואנשים משתמשים במושגים לחץ ו"שחיקה" למרות שמדובר בתופעות כמושגים נרדפים שונים, שמקורן שונה.

בשנים האחרונות הפך המושג לחץ לאחד הנושאים המסקרנים והמעניינים ביותר בעולם הפסיכולוגיה, בין הנושאים שזכו לתשומת לב מיוחדת תחת המטרייה הרחבה של לחץ ומעורר עניין ציבורי ומדעי רב בארץ ובעולם, נמצא נושא הלחץ בעבודה. כיום רווחת הסברה המקובלת כי רמות גבוהות של לחץ משפיעות לרעה הן על העובד והן על עבודתו וכי לחץ גובה מחיר כבד לא רק מהעובד אלא גם מהארגון אליו הוא משתייך (Holt, 1993).

המילה לחץ הוצג לראשונה בשנת 1956 ע"י הרופא הנס סלייה (1956), הוא הגדיר את המושג לחץ כקצב ההתבלות של הגוף בתגובה לחיים. אי אפשר לחיות מבלי להתנסות במידה מסויימת של לחץ טען סלייה שכן כל רגע וכל פעילות גורמים למידה מסוימת של לחץ. סלייה תאר את המנגנון בעזרתו האברים הפנימיים שלנו המסתגלים לשינויים מתמידים הקורים לנו וכינה אותם כתסמונת ההסתגלות הכללית אשר כוללת בתוכה שלושה שלבים עיקריים : שלב א' שלה האזעקה, שלב ב' שלב ההסתגלות והשלב השלישי התשישות.

[למקור התמונה לחצו כאן]

המילה לחץ (stress) באה גם מן המילה הלטינית "stringere"  היא מדגישה נושאים כגון עוצמה ,מתח ואפקט חזק. בעולם הפיזי, לחץ משמעו הפעלת כוח חריג על אובייקט כמו למשל על בניין .קיים הבדל בין לחץ הנעתי לבין לחץ הורס. נגדיר לחץ כחיובי אם "הוא מעודד לפעול בדרך מסוימת להשגת מטרה מסוימת ." נגדיר לחץ כשלילי אם הוא גורם למתח חריג הפועל על האורגניזם.

לפי גישת האינטראקציה, הגדרת המושג לחץ הינו מצב פנימי התלוי בפעילות גומלין דינמית בין גורמים חיצונים לגורמים פנימיים (קינן, 1997). אחרים הגדירו את המושג לחץ כתגובה פיזיולוגית לא ספציפית של כל מטלה בין אם היא גופנית או נפשית על הגוף, המגבירה את קצב התבלותו (Selya, 1993). הגדרה נוספת ללחץ היא שזאת ,תגובה חזקה, קיצונית או בלתי שגרתית המהווה איום וגורמת בפרט לשינוי משמעותי בהתנהגות (Miller, 1953).

קולמן (Colmen,1984), טוען שבמונח "Stress" השתמשו לציין את הדרישות ההסתגלותיות שהוטלו על האורגניזם והן את התגובות הביופיזיות הפנימיות של האורגניזם כלפי דרישות כאלה. כדי ליהמנע מבלבול, מציע קולמן לקרוא לדרישות ההסתגלות Stressors ולהשפעות שהן יוצרות בתוך האורגניזם לחץ. לפי קולמן הסטטרסורים נובעים מכמה מקורות כאשר הוא מחלק אותם לשלוש קטגוריות בסיסיות : תסכול, קונפליקט וstress.

בור וניומן (1976) מגדירים לחץ בעבודה כמצב שבו גורמים בעבודה מצויים באינטראקציה עם העובד, כלומר עם יכולתו, צרכיו וערכיו והם מפרים את האיזון הפסיכולוגי והפיזיולוגי שלו ומאלצות אותו לסטות מפעילותו הנורמלית והרגילה. קופר (1978) מגדיר Srtess שהוא מצב פנימי שבו האדם תופס שקיים איום על שלמותו הנפשית או הגופנית ועליו להשקיע אנרגיה כדי להתמודד עם האיום.

גישה אחרת אומרת כי לחץ הוא התוצאה של פער נתפס בין היכולת הנתפסת והדרישה הנתפסת, כאשר לדרישה יש חשיבות ומשמעות לאדם. לפי גישה זו ככל שהפער בין היכולת הנתפסת והדרישה הנתפסת גדלה כך הלחץ גדול יותר. חשוב איך הדרישה נתפסת ולא גודלה הממשי. חשיבות הדרישות שהינן בעלות משמעות ליחיד. לזרוס ופולקמן (1984),גישה זו מדגישה את ההערכה הקוגניטיבית שמבצע הפרט שבעקבותיה יקבע באם גירוי מסוים ייתפס כמאיים או לא.

Kahn et al פיתחו במאמר משנה 1964 את תאוריית התפקיד והתייחסו למושג לחץ במסגרת האפיזורה התפקידית הכוללת מערך תפקידים. הם מתמקדים בדרישות ובציפיות של משגרי התפקיד מהאדם שבמוקד. התנהגות הפרט מוגדרת ומורחבת ע"י ציפיות אלה ותגובותיו מהוות משוב למשגרי התפקיד. במודל זה יש חשיבות למשתני האישיות, היחסים הבין אישיים, מערכת היחסים בין האדם לסביבה כמשפיעים על המערכת התפקודית. בכל אפיזורה תפקודית ישנו פוטנציאל למספר סוגי לחץ: קונפליקט תפקידי, הינו התרחשות בו זמנית של שתי דרישות או יותר כאשר ההיענות לאחת אינה מאפשרת היענות לאחרת; עומס יתר הינו מקרה פרטי של קונפליקט תפקידי. זהו מצב שבו דרישות התפקיד עולות על כמות הזמן והמשאבים הדרושים. עמימות הינה מצב בו אין התאמה בין כמות האינפורמציה שיש לבעל התפקיד וכמות האינפורמציה הנחוצה לו על מנת למלא את תפקידו. העמימות יכולה לבוא לידי ביטוי בהגדרת מרחב האחריות של העובד, במערך מושגי התפקיד או בזמינות ובהירות המידע הזורם בארגון.

[למקור התמונה לחצו כאן]

חוקרים אלה מצאו שישה מקורות ספציפיים של עמימות תפקיד אשר יכולים לגרום ללחץ

  1. העדר מידע ביחס להיקף ולאחריות התפקיד;
  2. העדר מידע על ציפיות עובדים אחרים;
  3. העדר או מיעוט מידע הדרוש לביצוע מספק של התפקיד;
  4. העדר מידע על הזדמנויות קידום;
  5. העדר מידע על הערכות מצד מנהלים או ממונים והעדר
  6. או מיעוט מידע על המתרחש בארגון.

בלחץ תפקידי נכללים קונפליקט תפקידי ועמימות, עומס יתר בעבודה ואילוצים מצביים הנכפים על הפרט על ידי הארגון. התהליך באמצעותו סביבת העבודה משפיעה על הפרט הוא רב שלבי. כל שלב בתהליך נתון לשינויים וממותן על ידי מאפייני הפרט ועל ידי היחסים הבין אישיים בתוך הארגון ומכאן שלא כולם יהיו מושפעים באותה רמה כאשר מתעמתים עם גירויים ארגוניים (טובינה, 2003).

לאחרונה הועלתה ביקורת כנגד מושג ה"לחץ", על כך שהינו רחב יתר על המידה, כוללני מידי ומסובך (Toch, 2002).

לחץ בעבודת המשטרה

בתוך התחום הכללי של לחץ בעבודה, זכה נושא הלחץ בעבודת המשטרה לתשומת לב מחקרית מיוחדת וזאת כיוון שהתפיסה המקובלת על פיה עבודת המשטרה כרוכה במידה יוצאת דופן של לחץ (Selya, 1978). אחת הסיבות ללחץ זה שהמלחמה בה נלחם השוטר לא מתרחשת בעיר זרה אלא ברחובות העיר בה הוא חי, כאשר למעשה האויב הוא האוכלוסייה האזרחית לה הוא משתייך. התוצאה היא טראומה גופנית ונפשית (Violanti & paton, 1999).

את גורמי הלחץ השונים בעבודת המשטרה נוהגים לחלק ל-4 קטגוריות בונפיקו (1991) ; קינן (1989) ; סטרסון (1984):

  1. גורמי לחץ הקשורים בתפקיד השוטר;
  2. גורמי לחץ הקשורים בארגון המשטרה;
  3. גורמי לחץ הקשורים בשוטר עצמו;
  4. גורמי לחץ חוץ ארגונים.

אלימות והחשש מאלימות נמצאים בראש רשימת גורמי הלחץ בעבודת המשטרה (Toch, 2002) ובנוסף גם הם סובלים מלחצים כרוניים.

בין המחקרים שהתמקדו בלחצים כרוניים, רבים הדגישו את הלחצים שמקורם במסגרת הארגונית של המשטרה, שוטרים רבים תופסים את עצמם כנתונים תחת בחינה מתמדת ותחת פיקוח, תחת רסן המחלקה שלהם והקהילה בדרכים שיכולות להיות מעצבנות, משפילות ולעתים לא רלוונטיות לביצוע עבודם (Kirschman, 1997). לדעת חוקרים אחרים לחצים ארגוניים גורמים לחוסר סיפוק כרוני ומתמשך, בעוד שאירועים טרואמטיים חד פעמיים וקצרי טווח גורמים לתגובות המוכרות בספרות כתגובות לחץ (Elison & Genz, 1983).

[למקור התמונה לחצו כאן]

שחיקה

פרוידנברג (1974) היה הראשון שתבע והגדיר את המונח "שחיקה" כביטוי לתגובתם של עובדים במרכזי בריאות. לבעיות הנגרמות להם כתוצאה מעומס יתר בעבודה וממגע ממושך עם מטופליהם. הוא ניסח לצורך כך ביטוי חריף במיוחד המסמל כישלון, כלייה או סחיטה הנובעים מהעמסת יתר של תביעות על האנרגיה על המקורות או על העוצמה הנפשית של העובד. הוא הגדיר מושג זה כמצב של עייפות והתרוקנות הכוחות הפיזיים והנפשיים, מצב של התבלות כתוצאה משאיפה מוגזמת להשיג ציפיות בלתי ראליות אשר הוצבו ע"י האדם עצמו או באמצעות הערכים של החברה. (Freudenberger, 1974).

פיינס ואהרונסון (1981) מגדירים שחיקה כתחושה של לאות גופנית ורגשית ועמדות שליליות של האדם כלפי עצמו, כלפי עבודתו וחייו וכלפי אנשים אחרים. הם מבחינים בין התחושה אותה הם מכנים לבין השחיקה שלחציה האופיינים קשורים למגע עם אנשים.

מאסלש (1976) מגדירה שחיקה בצורה דומה לזו של פיינס ואהרונסון ומבחינה בה בשלושה מרכיבים: תשישות רגשית, דה-פרסונליזציה ותחושה של תיפקוד אישי ירוד. צ'רניס (1980) מגדיר שחיקה כאחת מתגובות ההתמודדות עם לחצים. לדעתו, כאשר אדם נכשל בניסיונתיו להתמודדות פעילה עם לחץ וגם נסיונתיו ל"הסתדר" עם הלחץ או לבלום אותו אינם עולים יפה אזי יש נסיגה לסימפטומים של שחיקה. אדלויץ (1980) גם היא רואה שחיקה כתהליך של אכזבה והתפכחות מאידיאלים, הקיים בעיקר במקצועות העזרה. זהר ווייל (1988) שערכו מחקר על שחיקה בעבודה טוענים שעל סמך ממצאיהם ניתן להסיק ששחיקה הוא מבנה קוגניטבי ספציפי המאופיין בכך שהפרט תופס עצמו כשחוק לגבי תחומי תפקיד מוגדרים.

שחיקה אף מוגדרת כסוף התהליך שבו בני האדם מאבדים את התלהבותם. העובד השחוק אומר בצורה זו או אחרת - "די, אני לא יכול יותר. לא נשאר לי מה לתת." הוא חש תשוש, חסר יכולת ומתייחס אל מקבל השרות שלו כאל אובייקט . מרבית המחקרים תיעדו את קיומה של שחיקה במגוון רב של מקצועות, את הסימפטומים המגוונים הקשורים אליה, ואת המחיר הגבוה שהיא גובה מהפרט, הארגון והחברה.

שחיקה מאפיינת אנשים שהחלו את עבודתם עם מטרות וציפיות גבוהות, התלהבות, מעורבות אישית, מוטיבציה גבוהה ומחויבות (Maslach, 1982; Maslach & Leiter, 1997).

עציון (1990) טוענת במאמר חדש שלה ששחיקה היא תופעה של מתח פסיכולוגי, המחבל במשאבים הנפשיים של האדם, בתהליך איטי ולא במשבר חד פעמי. במחקר השחיקה האנושית בישראל המתנהל מזה עשור שנים נמצא קשר בין שחיקה לבין מגוון של לחצים בעבודה ובחיים שמחוץ לעבודה. בהשוואה לקבוצות דומות בארה"ב נמצא שהישראלים שחוקים בדרך כלל פחות ומתמודדים עם לחץ בצורה יעילה יותר. כן נמצא שמקצועות העזרה והשרות האנושיים, שוחקים בדרך כלל יותר מאשר מקצועות טכניים וניהוליים.

[התמונה היא צילום מסך מסרטון היו-טיוב: Police Stress & Burnout (ראה למטה)]

Bhanugopan & Fish, בדקו בשנת 2006 את הפרספקטיבה הארגונית של שחיקה, ומצאו קשר בין מאפיינים ספציפיים של סביבת העבודה לבין שחיקה. הם ראו שחיקה כתהליך הגורם לשינויים שליליים במוטיבציה, בגישות לעבודה כתגובה לדחק מוגבר או חוסר שביעות רצון. הם הדגישו את הגורם הארגוני כגורם עיקרי לשחיקה : קונפליקט, עמימות ועומס תפקודי, העדר עניין, אתגר ויצירתיות אינטלקטואליים. לדברי החוקרים, תהליך קבלת החלטות היררכיה, המשאיר עובד בתחושת חוסר אונים, אי הלימה בין מטרות העל של הארגון לבין מטרות אופרטיביות, או אי קיום מטרות ויעדים אופרטיביים יכולים להביא לשחיקה.

מחקרים הראו כי שחיקה מורידה את טיב עבודתו של העובד, יוצרת חוסר שביעות רצון, פסימיות, מגבירה היעדרויות, מהעבודה וחוסר יעילות, נטישה ואף יכולה לפגוע בבריאות הפיזית של העובד על ידי התרוקנות אנרגיות הפוגעת ביכולתו להתגונן מפני מחלות. שחיקה נמצאה קשורה להתנהגות בלתי נאותה, כלפי לקוחות וכלפי הארגון (היעדרויות, מסירת או הסתרת מידע, חוסר משמעת, האטת קצב העבודה, זלזול, אלימות מילולית בין חברי הארגון ותלונות על עבודה לא איכותית (פרוינד ובר אילן, 2005).

רוב החוקרים מתייחסים לעובדים במקצועות העזרה כגון: (הוראה, עובדים סוציאליים, אחיות, שוטרים ועוד) כחשופים במיוחד לשחיקה. עובדים אלה מגיעים למקצוע מתוך אידאלים, הם בעלי מאפיינים אישיותיים שגרמו להם לבחור במקצוע זה, עובדים עם אנשים המתמודדים עם קשיים, ברמה גבוהה של לחץ רגשי, והם בעלי אוריינטציה מכוונת לקוח (הלקוח במרכז). עובדים אלו נותנים ומשקיעים רגשית בלקוחות, ובמידה ואינם דואגים לחידוש משאביהם הם נשחקים (פרידמן, 2000).

מבין כל סוגי השחיקה הקיימים, בולטת במיוחד השחיקה הנפשית. מלאך- פיינס (1984) מגדירה שחיקה נפשית כ"תחושת תשישות  רגשית, גופנית ורוחנית, הנגרמת מחמת עומס נפשי  מתמיד  ונמשך".  מאפייניה  הם עייפות  כרונית, רגישות למחלות, תחושות דיכאון,  חוסר אונים וחוסר תקווה ופיתוח עמדות שליליות כלפי העבודה בפרט והחיים בכלל.

בשחיקה זו באות לידי ביטוי קיצוני תחושות של חוסר סיפוק ושל כישלון. אף על פי שהשחיקה היא תהליך הדרגתי, וניתן להתנסות בדרגים שונים שלה, במקרים קיצוניים אנשים מגיעים לנקודת שבירה, שמעבר לה אובדים להם היכולת והרצון להתמודד עמה ועם סיבותיה. שחיקה נגרמת בעקבות לחצים נפשיים ממושכים, אך במקרים מסוימים מתלווים אליהם גם לחצים ממקור אחר.

מלאך פיינס (1984) טוענת שלמרות שחווית השחיקה הנפשית שונה מאדם לאדם ניתן למצוא בה  שלושה מרכיבים בסיסיים: תשישות גופנית, תשישות רגשית ותשישות רוחנית.

תשישות גופנית – "מאפייניה  הם  עייפות  שאינה  חולפת,  חולשה  כללית,  כבדות  וחוסר  מרץ". אנשים  שחוקים  חולים  יותר  וסובלים  לעיתים  קרובות  מכאבים ומפציעות. ישנם כאלה  המשנים בקיצוניות רבה את הרגלי האכילה  וכתוצאה  מכך  משמינים  או מרזים באופן קיצוני. למרות העייפות הרבה, סובלים רבים דווקא מבעיות  שינה,  טרדות  העבודה הבעיות והלחצים אינם  נותנים  לאדם  השחוק  מנוח  ומקשים  עליו גם  בשנתו.  אנשים  שחוקים רבים,  בעיקר  בארצות הברית  מנסים  להתמודד  עם  לחצי  השחיקה  באמצעות  שתייה,  סמים, סיגריות, כדורי  הרגעה  או  אוכל (מלאך-פיינס, 1984).

תשישות רגשית -  "מאפייניה הם תחושות דיכאון, חוסר אונים, חוסר  תקווה  ומלכוד" במקרים  קיצוניים  אדם  שחוק  יכול  להגיע   למשבר  נפשי  ולמחשבות אובדניות. שחיקה קיצונית  זו  מאפיינת  אנשים  אשר  תחושות  הדכדוך  שלהם  התפשטו  מעבר לתחום העבודה, אל החיים בכלל.  האדם  השחוק מרגיש עצמו מרוקן רגשית ויחד עם זאת עצבני ונוח לרגוז. חברים ובני משפחה  הופכים  ממקור  של  הנאה  ותמיכה  למקור  נוסף  ללחץ  הרגשי. מתגברות תחושות של ייאוש  וחוסר  אונים  וההנאה מהעבודה ומפעילויות אחרות נעלמת (מלאך-פיינס, 1984).

תשישות רוחנית – "מאפייניה הם התפתחות של עמדות  שליליות  של  האדם  הנשחק כלפי עצמו, כלפי עבודתו  וכלפי  חייו".  העניין  וההתעשרות  הרוחנית מהעבודה הולכים  ופוחתים,  ההערכה  העצמית  יורדת  והאדם מתחיל לחוש חוסר שייכות בעבודתו. בנוסף לעמדות  שליליות  כלפי  העבודה,  מפתחים  אנשים  שחוקים  עמדות  שליליות  כלפי אחרים.  הם מגלים בעצמם קור  וגסות  רוח  שלא  הכירו  קודם, במקצועות  השירות  מאבדים  השחוקים  את אהבת הזולת שלהם  כלפי  אלה  שבחרו  לשרתם  ובמקום  לראות בהם בני  אדם  עם  רגשות  הם רואים בהם אוסף של בעיות (מלאך-פיינס, 1984).

מדידת השחיקה הינו נושא מורכב, פיינס ואהרונסון (1981) בנו שאלון מפורט ביותר, מדדי השחיקה שלהם מורכבים מרשימה של 21 היגדים המגדירים בעיקר מצבים שליליים במובן הרגשי, ואלו אחדים מההגדים מגדירים מצבים חיוביים. מדד השחיקה מחושב באמצעות הפחתת הערכים החיובים מהשליליים ערכים המדורגים על סולם של "מעולם לא" ועד ל"תמיד".

המחקרים שעסקו בשחיקה בעבודת המשטרה תיעדו את קיומה ותוצאותיה בארצות שונות Golembiewski, Sun, Lin & Boudreau, 1995; Kop & Euwema, 1999)) הם עזרו לזהות את הגורמים, בעיקר אלו הקשורים לסביבת הארגון ותוכן העבודה, התורמים לשחיקה ואת הסימפטומים הרבים הקשורים אליה (Goodman, 1990).

מסגרות תאורטיות שונות הוצעו להסבר שחיקתם של שוטרים, ביניהן נמצאות תאוריית ההבניה האישית, התאוריה הפסיכואנליטית, תאוריית המשבר ותפיסת איכות החיים.

המחקרים שעסקו בשחיקה בעבודת המשטרה עזרו לזהות את הגורמים (בעיקר אלו הקשורים לסביבה הארגונית ולתוכן). למרות שבישראל יש מספר עדויות אנקדוטיות ומחקריות המצביעות על רמת השחיקה של שוטרים, לא נערך מחקר מקיף ושיטתי של שחיקה במשטרה. המחקר הנוכחי בא לענות על חסר זה.

הגורמים ללחץ ושחיקה

עבודת המשטרה נחשבת לאחד המקצועות היותר מסוכנים. אחת הסיבות ללחץ היא מהסיבה שהמלחמה בה נלחם השוטר אינה מתרחשת בארץ זרה אלא ברחובות העיר בה הוא חי, כאשר האויב הוא האוכלוסייה האזרחית לא הוא משתייך (Toch, 2002).

ספרות המחקר אשר עוסקת בלחץ בעבודת השוטרים מתמקדת בארבעה גורמי לחץ מרכזיים :

  • גורמי לחץ ושחיקה בעבודת המשטרה : אחד הגורמים המרכזיים הוא החשש מפציעה ומוות, אולם גם אלימות אחרת עלולה לגרום לטראומה גופנית ונפשית בשוטר. גם מוות או פגיעה גופנית של שוטר עמית, מפגש עם המוות, פציעה וסבל של אזרחים מן השורה גם הם מהווים גורמים משמעותיים של לחץ (Toch, 2002). יתרה מכך, העבודה המשטרתית כוללת גם גורמי לחץ כרוניים ובעיקר עומס יתר ועבודה במשמרות. עומס זה נגרם לרוב במקרים רבים של חוסר בכוח אדם בעבודת המשטרה.

[בתמונה: גורמי לחץ על שוטרים. לתמונה המקורית לחץ כאן]

  • גורמי לחץ שמקורם במסגרת הארגונית של המשטרה : חוקרים הדגישו מצבים כמו חוסר תמיכה ארגונית, חוסר שיתוף בקבלת החלטות וחוסר הזדמנות להתפתחות והתקדמות מקצועית מודגשים על ידי שוטרים כגורמי לחץ. כמו כן, נמצא כי בחינה מתמדת ופיקוח מוגזם מעצבנים, משפילים ומפריעים לשוטר בביצוע עבודתו. עוד חשוב לציין מצבים כמו לחצים פוליטיים ותקנות המפריעות לשוטר בביצוע עבודתו (Alexander, 1999).
  • גורמים הקשורים בתפקיד של השוטר : מחקרים מציינים כי עמימות בתפקיד שנובעת

מעצם העובדה כי שוטרים עוסקים במגוון תפקידים רחב משפעה באופן מובהק על רמות הלחץ בעבודה (Toch, 2002). חוקרים גם מציינים את העמימות התפקידית בעבודת השוטר שעיקרן דרישות סותרות המוטלות עליהם כחלק מתפקידם או דרישות סותרות שנובעות בין התפקיד בעבודה לבין דרישות המשפחה (Alexander, 1999).

  • גורמי לחץ מחוץ למסגרת המשטרה: גורמי לחץ שמקורם מחוץ למסגרת המשטרה כוללים ציבור תובעני ולעתים אף עוין, תקשורת סנסציונית העוינת לשוטר, מערכת שיפוטית המקלה עם פושעים ומערכת ענישה לא אפקטיבית. הלחץ הנובע מהמערכת השיפוטית ייחודי לעבודת המשטרה. כמו כן, שוטרים רבים מתלוננים על הזמן הרב שהם מבזבזים לריק בבתי המשפט, על חוסר ההתחשבות שהמערכת המשפטית מגלה כלפיהם ועל חוסר היעילות בעבודת השופטים והתסכול בהחלטותיהם המתחשבות בפושעים יותר משהם מתחשבות בציבור הנפגע מהם ובשוטרים הנלחמים בהם (מלאך פיינס וקינן, 2003).

במחקר נוסף שנערך בישראל ע"י מלאך-פיינס וקינן (2003), נבחנו גורמי הלחץ והשחיקה בעבודת השוטרים. המחקר כלל מדגם מייצג של 1,010 שוטרים (80% גברים ו-20% נשים) בסוף שנת 2000 ועד 2001 עלו מספר גורמי לחץ מרכזיים והם : המשכורת הנמוכה שאינה עונה על הצרכים, יחס לא הוגן מצד המפקדים, עומס בעבודה ומחסור במשאבים ובאמצעים. השוטרים דיווחו במחקר על רמת לחץ בינונית-גבוהה, כאשר 36% מתוכם דיווחו על רמת לחץ גבוהה או גבוהה מאוד. גם רמת השחיקה שנמצאה בקרב השוטרים הייתה גבוהה מהממוצע הארצי.

מחקר זה אף התמקד בלחץ ובשחיקה הקשורים לעבודתם של שוטרי מג"ב, שם גורמי הלחץ היו : משכורת נמוכה שאינה עונה על הצרכים, מחסור בכוח אדם, אמל"ח ורכב לביצוע העבודה, ועומס עבודה (מטלות רבות בזמן מוגבל).

שני הגורמים שדורגו בראש רשימת גורמי הלחץ במחקר הנוכחי דורגו כך גם במחקר המקביל שנערך בשנת 1989. עם זאת, העבודה בשעות לא שגרתיות, עומס והאפשרות להיפגע פגיעה פיזית נמצאו במחקר הנוכחי כגורמי לחץ עוצמתיים יותר בהשוואה לממצאי המחקר הקודם.

שוטרי מג"ב דווחו בממוצע על רמת לחץ גבוהה, כאשר 52% מתוכם דווחו על רמת לחץ גבוהה או גבוהה מאוד. נתונים אלו מעידים על עליה ברמת הלחץ בהשוואה לממצאים שהתקבלו במחקר של 1989.

רמת השחיקה הממוצעת עליה דווחו שוטרי מג"ב : 4.15 מעידה על שחיקה גבוהה. רמת שחיקה זו גבוהה באופן מוחלט מממוצע ציון השחיקה הארצי בישראל (2.8).

[בתמונה: לחץ בעבודת המשטרה. למקור התמונה לחצו כאן]

לעומת זאת ועל מנת להבין את ההבדלים, באותה שנה בדק המחקר גם לחץ ושחיקה הקשורים לעבודתם של אנשי שב"ס, שם הגורמים ללחץ העיקריים שדורגו הם : ניוד, משכרות נמוכה שאינה עונה על הצרכים ועומס עבודה. בראיונות העומק נמצא כי כשליש מהמרואיינים היו מעורבים באירוע קשה ומלחיץ.

אנשי שב"ס דיווחו בממוצע על רמת לחץ בינונית-גבוהה (6.01 על סולם בן 9 דרגות), כאשר 44% מתוכם דיווחו על רמת לחץ גבוהה או גבוהה מאוד.

רמת השחיקה הממוצעת עליה דיווחו אנשי שב"ס גבוהה, ממוצע השחיקה של אנשי שב"ס (3.8) גבוה מממוצע השחיקה הארצי (2.8).

הסימפטומים של לחץ ושחיקה

התוצאות של לחץ בעבודת המשטרה כמו תוצאות לחץ במקצועות אחרים כוללים מחיר כבד לפרט כמו בעיות נפשיות וגופניות ומחיר כבד לעבודה כמו היעדרויות תכופות מהעבודה ומורל נמוך.

מאפיינת את המשטרה הסתברות גבוהה מהמצופה לתמותה שונות כולל התקף לב וסרטן, התאבדויות, אלכוהוליזם ותגובות פוסט טראומטיות (Violanti, Patton & Dunning, 2000). ברמת הארגון התוצאות כוללות היעדרויות, עזיבה, חוסר יעילות בעבודה, טעויות בשיפוט, מורל ירוד וירידה במשיכת המקצוע (Brown & Campbel, 1994).

לכל אחד מגורמי הלחץ יכולה להיות תגובה אופיינית אחת או מספר תגובות. יתכנו תגובות שיבואו לידי ביטוי בטווח קצר ויתכנו לעומתם תגובות שהשפעתן תבאנה לידי ביטוי בטווח הארוך. את התגובות ללחץ נוהגים לחלק לשלוש קבוצות עיקריות : תגובות פיזיולוגיות (גופניות), תגובות פסיכולוגיות (נפשיות) ותגובות התנהגותיות.

[בתמונה משמאל: לחץ נפשי. לתמונה המקורית לחצו כאן]

תגובות פסיכולוגיות נפשיות יכולות לבוא לידי ביטוי בסימפטום בודד או מספר סימפטומים כמו : אי שביעות רצון מהעבודה, עצבנות, אדישות, כעס, רגישות יתר, ירידה בערך העצמי או בדימוי העצמי ולעיתים בצורה חמורה יותר בדיכאון, התקפי חרדה, P.T.S.D  ובהתקפי חרדה או פסיכוזה שיכולים להוביל עד כדי התאבדות (קינן, 1989).

תגובות פיזיולוגיות גופניות נוצרות גם כן מלחץ ויכולות להתרחש או לבוא לידי ביטוי בסמוך למועד הגרייה או הפעלת מצב הלחץ על היחיד ומאידך יכולה להתרחש בטווח רחוק יותר. בין הסימפטומים שניתן למנות בקבוצה זאת : עלייה בקצב הלב בטווחי זמן יותר רחוקים, מחלות לב, עליה בלחץ דם ומצבים של יתר  לחץ דם כרוני, הפרשה מוגברת של הורמונים, הגברת מתח השרירים, מגרנות, הפרעות בשמיעה ומחלות נוספות שנמצאות בקטגוריה של מחלות פסיכוסומטיות (משטרת ישראל, 1993).

הקבוצה השלישית והאחרונה היא קבוצת התגובות ההתנהגותיות כתוצאה ממצבי לחץ היכולים לבוא לידי ביטוי בירידה בתפוקת העבודה, הופעה מרושלת, בעיות בתחום הריכוז וההקשבה, קשיים בשינה, בעיות בתחום המין, התבודדות וניתוק קשרים ממעגלים חברתיים, גילוי תוקפנות כלפי אנשים ובמקרים חמורים התאבדות (קינן, 1989).

מחקרים בנושא לחץ ושחיקה במשטרות בעולם ובמשטרת ישראל

בנובמבר 1989 פרסם דר' גיורא קינן מאוניברסיטת חיפה עבודה שנעשתה על ידו בשיתוף לשכת המדען הראשי של משרד המשטרה. העבודה התמקדה בחקר הלחצים הנובעים מעבודתו של השוטר בישראל. החוקר פיתח שאלון ספציפי למחקר זה שהועבר ל-308 שוטרי המשטרה הכחולה ול-205 שוטרי משמר- הגבול. במשטרה הכחולה היה גילם הממוצע של המשתתפים במחקר 36 שנים ואילו במשמר הגבול 27.6 שנים. מבין השוטרים הכחולים היו 72% גברים ו-28% נשים. 19% היו קצינים ו-81% בד"א. במשמר הגבול היו 13% קצינים והשאר בד"א. השאלון נבנה על יסוד ראיונות עומק, תצפיות וחומר ספרותי בנושא וכלל התייחסות לגורמי הלחץ של השוטרים, תוצאות הלחץ ודרכי ההתמודדות עמו.

ממצאיו העיקריים של מחקר זה היו כדלקמן : הגורמים שדורגו בראש רשימת יוצרי הלחץ היו בהתאם לסדר הבא:

  • השכר הנמוך;
  • חוסר משאבים לבצע את המשימה;
  • יחס לא הוגן של המפקדים;
  • והקונפליקט בין עבודה והמשפחה.

[בתמונה משמאל: שוטר במצוקה נפשית. צילום: Kevin R. Davis. לתמונה המקורית לחצו כאן]

רמת הלחץ הנחווית בעבודה הוערכה כבינונית ברמתה, אך עם זאת כ-30% מכלל השוטרים דיווחו על רמת לחץ גבוהה ומעלה.

תוצאות הלחץ הגופניות המדווחות בשכיחות הרבה יותר הן כאבי הראש וכאבי הגב בעוד שהתוצאות הנפשיות הבולטות הן עייפות ועצבנות יתר. דרכי ההתמודדות הננקטות בשכיחות הרבה ביותר ע"י שוטרים הן דרכים הנתפסות כמקובלות וחיוביות כמו: הניסיון לראות את הצדדים הטובים שבעבודה או שימוש בהומור. הדרכים הנתפסות כשליליות או פחות מקובלות כמו תפיסה של "ראש קטן" או שימוש בתרופות הרגעה ננקטות בשכיחות נמוכה יותר.

ממצאים נוספים שעלו במחקר זה נגעו בהשוואות שנערכו בין גורמים ותוצאות הלחץ במג"ב לעומת המשטרה הכחולה. כמו כן דיווחו ממצאים שונים הנוגעים בקשרים בין גורמי רקע כמו מין, גיל, ותק, השכלה, דרגה וסוג תפקיד לבין רמת הלחץ של השוטרים ואופן התמודדותם.

העשרה

מקורות 

  • מלאך-פיינס, א. ( 1984 ). שחיקה נפשית: מהותה ודרכי התמודדות עמה. תל-אביב: צ'ריקובר.
  • מלאך-פיינס, א', קינן, ג' (2003). לחץ ושחיקה בעבודת שוטרי משטרת ישראל. תל-אביב, המשרד   לביטחון הפנים, לשכת המדען הראשי.
  • קינן, ג. ( 1997 ). התמודדות עם מצבי לחץ. תל-אביב: פרולוג.
  • Brown J. M., & Campbell, E. A. (1994). Stress and Policing: Sources and Strategies. Chichester, England: Wiley.
  • Burke, R. J. (1989). Career stages, satisfaction, and well being among police
  • officers, Psychological Reports, 65, 3-12.
  • Cherniss, D. (1980) Staff Burnout: Job Stress in human services. Beverly Hills, Sage Publications.
  • Colman, J.C. Butcher, J.N. Carson, R.C. (1984) Abnormal psychology and Modern life. (7th ed.) Glenview, Volume 14, No. 4, PP. 153-165.
  • Dantzer, M. L., & Kubin, B. (1998). Job satisfaction: The gender perspective among police officers. American Journal of Criminal Justice, 23, 19-31
  • Donovan, E. C. (1981). Police alcoholism, divorce, suicide rates much higher than official statistics. Behavior Today, 12, 2-4.
  • Edelwich, J. (1980) : Burn-out: Stages of disillusionment in the helping Professions. Human Sciences Press, N.Y.
  • Herzberg F, (1966) The Work of The Nature of Man. Cleveland, OH: The World Publishing Company.
  • Goodman, A. M. (1990). A model for police officers burnout. Journal of Business
  • and Psychology, 5, 85-99.
  • Golembiewski, R.T., Sun, B-C., Lin, C.C., & Boudreau, R.A. (1995). Burnout and
  • Covariants Among Taiwanese Police: Cross-Cultural Replication of the Phase
  • Model, in S.B. Prasad (ed.). Advances in International Management,
  • Greenwich, CT: JAI Press. Pp. 145-162.
  • Freudenberger, H. J. (1974) Staff Burnout, Journal of Social issues (159-165).
  • Freudenberger, H. J.  (1980).  Burn-out: The High Cost of High Achievement.
  • Garden  city, New York : Doubleday.
  • Kaslof, L. (1989). Police stress: The hidden assailant. Advances, 6, 20-22. 
  • Kop, N., & Euwema, M. C. (1999). Burnout and conflict management among Dutch police officers. Police and Legal Personnel, 27, 36-41.   
  • Pines, A. & Aronson, E. with Kafry, D. (1981) : Burnout : From Tedium to Personal 
  •           Growth. New York, Free Press.
  • Pines, A. (1982).  Changing organizations: Is a Work Environment Without Burnout
  • an Impossible Goal?  In W.S. Paine (ed.) Job Stress and Burnout, Beverley
  • Hills, California, Sage.
  • Lazarus, R. S. (1993). Why we should think of stress as a subset of emotion. In   Goldberger, L. and Breznits, S. (Eds.) Handbook of Stress. New York :
  • Free Press, 21- 39.
  • Maslach, C. (1976) "Burnout". Human Behavior, spt (p. 16-22).
  • Maslach, C. (1982). Burnout: The Cost of Caring Englewood Cliffs New-Jersey: Prentice Hall.
  • Maslach, C., & Leiter, M. P. (1997). The truth about burnout: How organizations
  • cause personal stress and what to do about it. San Francisco: Jossey Bass.
  • Selye, H. (1956).The Stress of Life, New-York, McGraw-Hill.Selye, H. (1993). “History and present status of the stress concept” in Goldberger and Breznits, S. (Eds.) Handbook of Stress. New York : Free Press.
  • Reinharz, S. (1992). Feminist Methods in Social Research. New York: Oxford, University Press.
  • Toch, H. (2002). Stress in Policing, Washingto D.C.: American Psychological
  • Association.
  • Violanti, J. M. (1996). Police suicide: Epidemic in Blue. Springfield Ill:
  • Charles C Thomas.
  • Williams, (1987). Peacetime combat: Treating and preventing delayed stress reactions
  • in police officers. In T. Willimans (Ed.), Posttraumatic stress disorder: A handbook for clinicians. USA: Disabled American Vetrans, 263-285.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *