[תמונה חופשית שהועלתה על ידי CollegeDegrees360 לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אתחיל מההסתייגויות: בתחומים רבים, אין תחליף לאקדמיה. כדברי חברי, יהודה כרמי, בלי רופאים אין לנו קיום; בלי לימוד ההנדסה לא ניתן לבנות בית; ובלי לימוד הפיזיקה לא ניתן להגיע לירח!

אבל, אחרי שאמרנו את זה, כדאי לדעת שמסתמנת תופעה ברורה בשנים האחרונות: האקדמיה מתכווצת! נעצרה המגמה של גידול מואץ ברוכשי ההשכלה הגבוהה, שהתחילה בישראל בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר בעזרת תמריצים כספיים, עודד הממשל בעלי תפקידים בתחומים שונים, בעיקר בשירות הציבורי, לצבור אוסף של תארים, בלי קשר לערכם המקצועי. הנהירה הזו גרמה הרבה טוב למוסדות ההשכלה הגבוהה, אך גם לא מעט רע. היום, האוויר מתחיל לצאת מהבלון...

נתוני המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) על היקף קהילת הסטודנטים מלמדים כי כבר כמה שנים אין גידול משמעותי במספר המצטרפים לאקדמיה. השנה ירדו מספרי הסטודנטים מ- 236,340 ל- 234,965. הנתונים הללו מסיימים תקופה של 20 שנות גאות גדלה והולכת במספרי המצטרפים למעגל הלומדים באקדמיה. המל"ג סיכם את הדו"ח כך: "בשנים האחרונות אנו עדים להאטה משמעותית בגידול הסטודנטים הכולל במערכת ההשכלה הגבוהה, שנובע בעיקר מהירידה במספר הסטודנטים לתואר ראשון"!

סימני המשבר בארצות הברית כבר עמוקים הרבה יותר: בכל שנייה גדל החוב של הסטודנטים בארה"ב ב־2,800 דולר והוא עומד כבר על טריליון דולר (שמיר, 2012). צעירים מבינים, שמשמעות הלימודים הופכת להיות נטל כלכלי שיימשך רוב החיים הבוגרים ומחפשים אלטרנטיבות. כך למשל, מספר המועמדים ללימודי משפטים הגיע בארצות הברית ב- 2013 לשפל הגדול ביותר ב-30 השנים האחרונות (ברטלה, 2013).

האם הסתיים עידן 'אקדמיית ההמונים'?

בתחומי דעת רבים, אפשר גם בלי אקדמיה

תכירו את עידו רן (ראו תמונה למטה): אחד האנשים המוכשרים ביותר שהייתה לי הזכות לעבוד איתו. עידו היה מנהל פיתוח בחברת TECI, והוא ממשיך לעשות חיל. מבחינת הקריירה המקצועית שלו - השמים הם הגבול, והעתיד שייך לו...

פרט מעניין: עידו לא בזבז באקדמיה ולו יום אחד. הוא למד לבדו, ורבים - שעשו שניים ושלושה תארים בתחומו - מתייחסים אליו, בצדק רב, כמקצוען.

עידו רן מייצג תופעה גדלה והולכת. נכנה אותה, "אפשר גם בלי אקדמיה" בתחומי לימוד מסוימים! אנו המנהלים כבר יודעים מזמן, שאין מתאם בין שנות הלימוד של אדם לידע שלו, לא כל שכן לסקרנות שלו! אודה על האמת, השאלות שמעניינות אותי בעת קבלת אדם לעבודה, הן: מה הוא כבר יודע, ועד כמה הוא סקרן כדי להתפתח מקצועית. ממש לא שאלות כמו, "איפה למדת" או "איזה תואר יש לך".

בכתבה ב'כלכליסט' מ- 2013 כותבת מעין מנלה (2013):

"... מסתבר שלא חייבים תואר כדי ליהנות מהמשכורות הגבוהות בהייטק. ישנם שני סוגי אוכלוסיות שמצליחים להתברג בחברות ההייטק ללא תואר אקדמי: האוטודידקטים ויוצאי היחידות הטכנולוגיות בצה"ל:

• האוטודידקטים הם כאלו שמגיל צעיר היו פריקים של מחשבים ופיתחו אתרים, אפליקציות או רובוטים, ניתן למצוא אותם בדרך כלל בתחרויות יזמות ותערוכות וכן בפורומים מחוגים מקצועיים של מחשבים, פיתוח ויזמות. האוטודידקטים נקלטים בחברות ומאוד מבוקשים כאשר בדרך כלל הם מגיעים לתחומי פיתוח תוכנה שם השכר ההתחלתי הוא 24 אלף שקל בחודש ויכול להגיע גם ל-30 אלף שקל בחודש.
• יוצאי היחידות הטכנולוגיות גם כן מבוקשים בשוק ויכולים להשתלב בחברות ללא תואר אקדמי. "אותם מועמדים עוברים סינונים ומבחנים קפדניים כדי להתקבל ליחידות מובחרות כגון: 8200, ממר"מ 8100 או תלפיות. צה"ל מכשיר את החיילים ונותן להם כלים טכנולוגים שמהווים בסיס טוב להשתלבות בשוק האזרחי - מדובר בהכשרה ברמה גבוה ביותר מה שהופך את בוגרי היחידות הללו למבוקשים מאוד בקרב חברות ההייטק והשכר והתנאים שמציעות - בהתאם. כך לדוגמא, בוגר 8200 שעשה תפקיד פיתוח בצבא יכול להתברג בשוק העבודה בשכר התחלתי שנע בין 24-28 אלף שקל בחודש", אומרת פול צוקר, מנכ"לית 'קבוצת נישה' המתמחה בהשמה בהייטק...".

המחשה קלאסית לתופעה הזו היא המודעה שמובאת למטה, מאתר GotFriends, חברת השמה להייטק: שימו לב לסדר העדיפויות של ה'דרושים': קודם כל בוגרי 8200. אח"כ יחידות צבאיות (למשל ממר"ם) ובסוף, גם אוניברסיטאות... אז אם בוגרי צבא רבים סבורים שחבל על שנות הלימוד, פלא שהאקדמיה מתכווצת?

[למקור המודעה לחץ כאן]

ברוכים הבאים להיגיון הפרדוקסלי של ההשכלה הממוסדת...

בתורת המערכות המורכבות מוכרת התופעה הקרויה פעולות מאזנות: יציבות במערכת היא רק תוצאה של שווי משקל ארעי. זוהי זירת מאבק דינאמית על השפעה וכוח בין המערכות הפועלות בה, וכל סדר הוא זמני. הצלחת יתר של אחת מתתי המערכות עלולה לגרום לתתי המערכות האחרות עלולות לאחד עוצמות על מנת להתנגד לפעולה. כך מתרבים הכוחות הלוחצים להפוך את הקערה על פיה, ושכרה של תת המערכת היוזמת עלול לצאת בהפסדה.

ככל שרכישת ההשכלה הופכת המונית יותר, כך האפקטיביות שלה יורדת, ומתרבים הכוחות הלוחצים להפוך את הקערה על פיה!

אקדמיה מטבעה אינה מתאימה לכלל האוכלוסייה ולכל המקצועות. חברה גבוהה חייבת מגוון אוכלוסייה, בין היתר גם אקדמאים ושאינם אקדמאים. ככל שרכישת השכלה גבוהה הופכת המונית יותר, כך האפקטיביות שלה יורדת: אנשים מגיעים לאקדמיה "בשביל התואר". הביקוש מעלה מחירים ויוצר מוסדות שמקטינים דרישות ומעלים מחירים, וכך עם הזמן, הופכת האוכלוסייה למשכילה הרבה יותר באופן פורמלי, אבל בפועל, רמת הידע שבוגרי ה"אקדמיה" הללו רוכשים בפועל קטן והולך. שאלו מרצים: סטודנטים סקרנים הופכים מוצר נדיר יותר ויותר בנוף האקדמי הישראלי!

וכן, גם המוסדות האקדמיים עצמם, שיכורים מעוצמת הביקוש, הלכו והושחתו, התמכרו לעודף ביורוקרטיה שהפך אותם מגושמים ועצלים, למשכורות עתק לבכיריהם ולהשתלטות הפרוצדורה על המהות. המהות הבסיסית של חשיבה אקדמית  - שיש צורך בלימוד העובדות על מנת לגזור משמעויות ולהסיק מסקנות - כבר רחוקה מלהיות תקפה בחלק גדול ממדעי החברה. מחשיבה ביקורתית עברה המערכת לדוקטריניזציה. מרצים - במקום לעודד חשיבה מגוונת - נותנים לדעותיהם הפוליטיות והחברתיות להוליך אותם. הם מטיפים לסטודנטים ומצפים מהם לחזור כהד אחרי מרציהם; והתלמידים מתיישרים וחוזרים אחריהם כהד, מחשש מוצדק שאחרת, ציונם יפגע. במקום שהמוסדות הללו יהוו היכל של חשיבה, הם נהפכים לבתי חרושת למסיימי תארים!

ועוד לא נגענו במקצועות וירטואליים ממש, כמו תורת הניהול או תורת הכלכלה למשל, שבינן לבין המציאות אין הרבה: הכלכלן זוכה פרס ישראל, אריאל רובינשטיין, הגדיר, למשל, את לימודי הכלכלה כ"אוסף סיפורים ואגדות" והסביר, למה לכלכלנים אין מה להגיד על העולם במילים הללו:

[תמונת הפרופ' רובינשטיין שבכתבה, צולמה על ידי עמית שעל]

 "באוניברסיטאות מעודדים את האשליה שלימודי כלכלה הם משהו שימושי; כפרופסור לכלכלה אין לי זכות להביע את דעתי יותר מלכל אדם ברחוב; מי שרוצה ללמוד את המשק הישראלי שיקרא 'כלכליסט' או ילך לעבוד בבנק; מבחינת רמת הדרישות, לימודי כלכלה הם ההפך מסיירת מטכ"ל" (פסובסקי ופלד, 2015; ראו תמונת המאמר בכלכליסט למטה). על התורות הללו אבד הקלח, אולם הן ממשיכות להילמד, כמות שהן.

המעסיקים הבינו ראשונים...

הראשונים שקלטו את המציאות המשתנה היו המעסיקים. כך למשל הם למדו מהר, שהתואר איננו מעיד בהכרח על ידע. תופעה מוכרת וכאובה לבוגרי רוב המכללות במקצועות ההנדסה היא למשל העובדה, שמקומות עבודה רבים נמנעים כמדיניות לקלוט מהנדסים שצמחו במכללות!

עוד הבינו המעסיקים - כולל השירות הממשלתי - שעובד 'אקדמאי' איננו בהכרח סקרן יותר, יצירתי יותר ו/או חרוץ יותר - היו המעסיקים. התגמול על לימוד אקדמי הולך ומצטמצם, ובהיעדר המניע העיקרי של רבים להצטייד בהשכלה אקדמית, הולך הביקוש ויורד.

[לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• תמר אלמוג, עוז אלמוג (2014), חינוך בעידן הכאוס, אנשים, ישראל, המדריך לחברה הישראלית, , 5/7/14.
• מערכת ספונסר (2016), לראשונה מזה 20 שנה: ירידה במספר מקבלי תואר ראשון ושני בישראל, ספונסר, 20/6/16.
• שמיר טלי (2012), הסאב־פריים הולך לקולג', כלכליסט, 16/2/12.
• אורי פסובסקי ומיקי פלד (2015), "לימודי כלכלה הם אוסף סיפורים ואגדות", כלכליסט, 15/5/15.
• אסף צחור (2017), קץ האוניברסיטה, אלכסון, 23/8/17.
• ניצן ריבלין (2018), להתראות אוניברסיטה, היית שטחית וצפויה, 29/6/18, ynet.