[בתמונה: על מצוות חברתיות וחוקי יסוד... תמונה חופשית שהועלתה על ידי John Christian Fjellestad לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בְּהַר', לחצו כאן]

עודכן ב-7 במאי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

זה למעלה מעשרים שנה, מונחות על שולחן הכנסת הצעות כאלה ואחרות וזאת לשם קביעת חוק יסוד העוסק בזכויות חברתיות. חוק יסוד זה אמור לעגן את זכותו של כל אדם במדינת ישראל, לקבל את צרכיו הבסיסיים לשם קיומו בכבוד. החוק כולל, על פי מספר גרסאות, את החובה של המדינה לדאוג לפרט בנושאי העבודה ותנאיה, השכר שמשולם לעובדים, ולדאוג לכלל האזרחים למתן השכלה, חינוך, בריאות ורווחה.

חוק יסוד זה, אמור להשלים את חוקי היסוד שנחקקו בכנסת בשנת 1992, ובראשם חוק כבוד האדם וחירותו. זה האחרון מדבר על דברים שאסור לנהוג על פיהם כלפי כל אדם, לדוגמה: אין פוגעים בחייו של כל אדם, בגופו או בכבודו, אסור לפגוע בקניינו של אדם, כל אזרח או תושב חופשי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. לעומתו, חוק הזכויות החברתיות אמור לעסוק במה המדינה אמורה לעסוק למען אזרחיה בפן החיובי. לשון אחר – חוקי היסוד שכבר קיימים עוסקים במישור של הלא תעשה, ואילו חוק הזכויות החברתיות אמור לעסוק בעשה החיובי של המדינה כלפי אזרחיה.

[בתמונה: על מצוות חברתיות וחוקי יסוד... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Leroy_Skalstad לאתר Pixabay]

השורשים מצויים במקרא...

אמנם מדובר ביוזמת חקיקה מודרנית, אבל כבר במקרא אנו מוציאים את הבסיס של הזכויות החברתיות של האחר והחלש בחברה. בפרשת בהר בספר ויקרא, מדובר על מספר מצוות חברתיות שכאלה, ובניהן ניתן למצוא את:

• מצוות שמיטה ויובל הקשורה לקרקעות ובתים;
• שחרור עבד עברי;
• מצוות שמיטת כספים;
• איסור ריבית

ועוד ועוד.

מארג מצוות זה, מבטיח כלכלה עם גישה חברתית ברורה, שבה המשאבים אינם נחלתם של מתי מספר בלבד. יתרה מזאת, עצם מצוות השמיטה, יובל ואיסור ריבית, מורה על כך, כי אין דעתו של המקרא נוחה מהעובדה שהכלכלה תהיה ללא עוגנים חברתיים מובהקים.

ברם, המקרא אינו יחיד בקביעתו זו, וגם בתרבויות במזרח הקדום היו חוקים רבים שעסקו בנושאים דומים. בין שאר החוקים שנחקקו במזרח הקדום, אנו מוצאים כאלה, שעניינם לסייע לקבוצות חברתיות מוחלשות, בדמות של שמיטת חובות, שחרור עבדים, ומתן הנחה במיסים לקבוצות אוכלוסייה שונות.

[בתמונה: על מצוות חברתיות וחוקי יסוד... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Tiia Monto לאתר flickr]

חמלה חברתית בתרבויות המזרח הקדום

אם אלה פני הדברים, אין למקרא בלעדיות על החמלה החברתית, והוא בעצם משתלב בחקיקה שהייתה מקובלת אז באזורנו, ולא היא. למרות שכאמור אין הבדל מהותי בחוקים החברתיים, ובמטרתם לעזור לשכבות החלשות, הרי שבארץ מצרים ומסופוטמיה כלל החוקים החברתיים היו בצו מלכותי. לשון אחר – המלך ויועציו הם אשר אמונים על שמירה על זכויות התושבים, ברצונם יתנו וברצונם יבטלו הטבות שונות כלפי עניי ארצם.

בדרך כלל, נהגו מלכי המזרח הקדום לתת מענה לחלשים בחברה בעת אירוע מיוחד הקשור לבית המלך. כך למשל המקרא מספר כי פרעה שחרר אסירים ביום הולדתו: "כ וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל-עֲבָדָיו; וַיִּשָּׂא אֶת-רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְאֶת-רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים--בְּתוֹךְ עֲבָדָיו.  כא וַיָּשֶׁב אֶת-שַׂר הַמַּשְׁקִים, עַל-מַשְׁקֵהוּ; וַיִּתֵּן הַכּוֹס, עַל-כַּף פַּרְעֹה.  כב וְאֵת שַׂר הָאֹפִים, תָּלָה:  כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם, יוֹסֵף.  כג וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ"[1].

במקום אחר, מספרת מגילת אסתר כי אחשוורוש נתן הנחה במס לאוכלוסיה בגלל נישואיו עם אסתר: "יז וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר מִכָּל-הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא-חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל-הַבְּתוּלוֹת; וַיָּשֶׂם כֶּתֶר-מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי.  יח וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו--אֵת, מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר; וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה, וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ"[2].

דוגמאות אלה ואחרות - כולל דוגמאות חוץ מקראיות - מראות בעליל כי בימי שמחה שכאלה נהגו מלכי האזור לבצע רפורמות כלכליות וחברתיות, שמטרתן היה להשיג שקט מצד אזרחי הממלכה לאורך זמן. בדרך זו ניסה המלך להציג את נדיבותו בפומבי, תוך ביסוס האינטרס השלטוני של אותו שליט. כלומר, מדובר בעצם בפרקטיקה פוליטית מחושבת היטב, שיש לה אצטלה של צדק חברתי.

[בתמונה: על מצוות חברתיות וחוקי יסוד... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

בניגוד חריף לכך, המקרא קובע את החוקים החברתיים שלו ללא זיקה לשלטון כזה או אחר, וגם אינו מתנה את קיום החוקה החברתית ברצונו האישי של שליט כזה או אחר. חוקים אלה הינם מוחלטים ואינם ניתנים לשינוי בידי איש.

שחרור עבדים למשל, במזרח הקדום היה קשור גם לשחרורם של אסירים פוליטיים ומתנגדי השלטון, והשליט עשה זאת ברגע המתאים בכדי לצבור אהדה למעמדו בכלל, ולבצרו מאידך.

במקרא, שחרור עבד עברי אינו נתון כלל לשיקול דעת. כלל, לאחר תקופה שנקבעה, עבד שכזה אמור להשתחרר מאדוניו לחופשי. לא רק שהוא משתחרר בפרק זמן קבוע, אדונו לשעבר צריך לתת לו מענק שחרור על מנת שאדם זה יצא עם נכסים כספיים ולא ייפול לנטל על החברה הכללית שהוא שב אליה.

למרות כל זאת, על פי המסופר בספרי הנביאים מלכי ישראל ויהודה, אמנם ניסו בחלקם לשמור על חוקים אלה, אולם הם ניצלו את החלתם בפרקטיקה הידועה של ביצור שלטונם ואהדת הציבור כלפיהם.

אשר על כן, היוזמה המודרנית לחוקק את חוק יסוד הזכויות החברתיות, חייב להיחקק במהרה, זאת בכדי למנוע את הריטואל הקבוע והידוע מאז ומעולם, של מתן הטבות כלכליות והטבות אחרות לציבור כזה או אחר, בכדי לקדם אג'נדה פוליטית. החוק יחייב את השלטון המרכזי במתן הזכויות החברתיות המלאות לכל אזרח באשר הוא, במנותק מכל שיקול פוליטי או מגזרי כלשהו.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בְּהַר', לחצו כאן]

מקורות

[1] בראשית, פרק מ', פסוקים כ' – כ"ב.

[2] מגילת אסתר, פרק ב', פסוקים י"ז – י"ח.