אבי הראל: השואה הראשונה בקהילות הריינוס 1096

[בתמונה: ארבעת מנהיגי מסע הצלב הראשון, ציור של אלפונס-מארי-אדולף דה נוויל. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: ארבעת מנהיגי מסע הצלב הראשון, ציור של אלפונס-מארי-אדולף דה נוויל. התמונה היא נחלת הכלל]

הגל הראשון של מסעות הצלב החל בגרמניה בשנת 1096, ועימו האנטישמיות ורדיפת היהודים. לפוגרומים הללו הייתה השפעה רבה על התודעה ההיסטורית והדתית של קהילות גרמניה וצרפת, אשר פיתחו במשך הזמן תפיסה המתירה קידוש השם מרצון ואפילו התאבדות. מעשים אלה כללו גם שחיטת ילדים ונשים, קודם בוא הפורעים. תפיסה זו התפתחה בעקבות ריכוז וליקוט של דברי אגדה ומעשיות שבספרות חז"ל ברוח זו, שערכם ההלכתי מפוקפק...

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

עודכן ב- 17 לאפריל 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

העילה המיידית לפרוץ מסע הצלב הראשון, הייתה כיבושה של אסיה הקטנה הביזנטית [1] על ידי התורכים הסלג'וקים, בין השנים 1071 עד 1081, ופניתו של הקיסר אלקסיוס הראשון לאפיפיור אורבן השני בבקשת עזרה. הפניה -שעיקר תכליתה היה לארגן צבא נוצרי שיהדוף את התורכים - נטעה בלב האפיפיור דאז מחשבה, שניתן לארגן כוח צבאי עם להט דתי לשחרור המקומות הקדושים לנצרות שנפלו ביד המוסלמים.

בין השנים 1095 – 1096, ערך אורבן השני מסע בצרפת שבו הטיף להקמת חיל צבאי משחרר. הכינוס הפומבי הראשון נערך בעיר קלרמון, בשלהי חודש נובמבר 1095. במהלך הכינוס הטיף האפיפיור למלחמת קודש שתכליתה שחרור ירושלים מידי הכובש המוסלמי. דבריו של אורבן הקנו למסע צבאי זה, גוון דתי של עלייה לרגל ושל כפרה והיטהרות תחת הצלב והנצרות. אורבן, שהיה ער לאדיקות הדתית העממית של שכבות רבות באוכלוסיה, פרט דווקא על הנים הדתי האמור, ובכך נעוצה הסיבה להצלחת המהלך שהגה.

קריאתו עוררה הדים נרחבים, ובין אביב שנת 1096 לאביב שנת 1101, יצאו נוצרים רבים לכיוון מזרח. המדובר על מספר גדול של מתגייסים, 120,000 איש, ורק פחות מעשירית מהם היו אבירים ואצילים בעלי ידע והכשרה צבאית. גל המתנדבים הראשון, יצא בשנת 1096 מגרמניה, ובתוכו היו רודפי יהודים רבים. רוב אותם מתגייסים נהרגו בקרב מול התורכים אחר כך. רק גל המתגייסים השני - שהיה מורכב ברובו מלוחמים מקצועיים - הצליח בסופו של דבר, לכבוש את ירושלים מידי התורכים באמצע יולי  שנת 1099.

[בתמונה: המצור על אנטיוכיה (במהלך מסע הצלב הראשון), איור מהמאה ה-15. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: המצור על אנטיוכיה (במהלך מסע הצלב הראשון), איור מהמאה ה-15. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה משמאל: קיסר האימפריה הרומית הקדושה, היינריך הרביעי. התמונה היא נחלת הכלל]

כאמור, הגל הראשון של מסע הצלב החל בגרמניה בשנת 1096. קודם יציאתו, כבר תסס השטח דווקא בצרפת, בעיקר בגלל הטפותיו האנטישמיות הארסיות של מתבודד נוצרי בשם פטר מאמיין. יהודי צרפת שלחו מכתבי אזהרה ליהודי גרמניה, שיזהרו מהבאות. הצבאות שיצאו מצרפת, לא היו שותפים לפגיעה ביהודי הריינוס, היות והם יצאו לדרכם דרך דרום אירופה. ברם, צבאו של הנסיך לוטרינגיה מבויון, חצה את גבול גרמניה ועורר חשש כבד אצל היהודים. יהודי מיינץ ביקשו את הגנתו של הקיסר היינריך הרביעי (ראו בתמונה משמאל), וזה נעתר להם ופקד על נסיכי האחוזות לערוב לחייהם של היהודים, וכך היה. פרט לסכומי כופר גדולים היהודים נותרו בחיים. אולם התסיסה הדתית החלה לגאות בעמק הריינוס וקשה היה לעוצרה.

[בתמונה משמאל: קיסר האימפריה הרומית הקדושה, היינריך הרביעי. התמונה היא נחלת הכלל]

בתחילת חודש מאי בשנת 1096, הגיע צבא צלבני לעיר שפייר. רוב יהודי העיר נקטו משנה זהירות, וכך רק אחד עשר איש נתפסו על ידי הפורעים הנוצרים ונרצחו. שאר יהודי העיר ניצל בעיקר בזכות הבישוף המקומי, שסלד מאלימות הפורעים.

ב- 18 במאי 1096, הגיע צבא הפורעים לעיר וורמס. הפורעים חברו לאוכלוסיה במקום שחשדה ביהודים שהם הרוצחים של נוצרי בן המקום. הצלבנים הסתערו על מגורי היהודים ומי שלא הסכים להמיר את דתו נרצח במקום. בין לבין, הצליחו חלק מבני הקהילה היהודית בוורמוס להימלט אל ארמון הבישוף. שם הם התבצרו והשיבו מלחמה כנגד הפורעים. בשלב מסוים גברה ידם של הפורעים הנוצרים והם רצחו כשמונה מאות יהודים. אגב הקרבות הללו, החלו מעשי התאבדות המוניים בקרב יהודי המקום, כולל הרג מקדים של נשים וילדים, שצרבו מאז את התודעה היהודית, מהו קידוש השם הראוי.

הדבר חזר על עצמו בעיר מיינץ, שם הרגו הפורעים הנוצרים כאלף יהודים, לאחר שהם ניסו להגן על נפשם. גם בעיר זו, היו מקרי התאבדות המוניים של יהודים, שלא רצו ליפול ביד הנוצרים. ההרג נמשך גם בערים, קלן, טריר על נהר המוזל ובעיר מץ. בכך הסתיים פרק הדמים של קהילות אשכנז באותה תקופה. מספר הקרבנות הוערך בשלושת אלפים, אולם את התוצאה האמתית שלו יש לחפש דווקא בתחום התודעה ההיסטורית והדתית של יהודי אשכנז[2].

בתחום התודעתי, יש לציין כי יהדות אשכנז של מסעי הצלב הראשון, קידשה את מעשי ההתאבדות ההמוניים שאירעו במהלכם, מעשים שכללו שחיטת ילדים ונשים קודם בוא הפורעים. גרוסמן[3] טוען כי יש למעשי התאבדות אלה מקור בתפיסה של יהדות אשכנז, ולמרות שרבני המקום לא נתנו לכך הכשר מלכתחילה, הם אישרו אותו בדיעבד. הדבר הטיל צל כבד על התודעה היהודית בכללה, ונשארה כמעט ללא מענה עד העת החדשה.

[בתמונה: ציור מאוחר של הטבח במץ במסע הצלב הראשון. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: ציור מאוחר של הטבח במץ במסע הצלב הראשון. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה משמאל: רפרודוקציה מתצלום ובו נראה הרב סולובייצ’יק בביתו: הדפס כסף, שחור לבן, 8X15 ס"מ. בגב התצלום ציין ד"ר אברהם שבדרון, כי רפרודוקציה זו הופקה בשנת 1928 מתצלום מקורי אשר נמצא בידי הרב מאיר ברלין (בר-אילן). התמונה היא נחלת הכלל]המתנגד החריף ביותר לדעה זו היה חיים סולוביציק (ראו תמונה משמאל)[4] שאמר את הדברים הבאים ":מסקנה זו אין צריך לומר לא ניתן היה ניתן לקבלה מטעמים רגשים ולא ייפלא אפוא שקהילות גרמניה וצרפת פיתחו במשך הזמן תפיסה המתירה קידוש השם מרצון ואפילו התאבדות. הם עשו זאת על ידי ריכוז וליקוט של דברי אגדה ומעשיות שבספרות חז"ל ברוח זו, שערכם ההלכתי מפוקפק. כך הציגו חכמי אשכנז, תוך פלפול מסוים טיעון אפשרי הגם שלא משכנע בזכות היתר התאבדות בימי רדיפות דתיות. אך בזכות רצח ילדים יכלו רק מעטים להמציא צידוק ורובם ככולם עברו על כך בשתיקה רועמת"[5].

[בתמונה משמאל: רפרודוקציה מתצלום ובו נראה הרב סולובייצ’יק בביתו: הדפס כסף, שחור לבן, 8X15 ס"מ. בגב התצלום ציין ד"ר אברהם שבדרון, כי רפרודוקציה זו הופקה בשנת 1928 מתצלום מקורי אשר נמצא בידי הרב מאיר ברלין (בר-אילן). התמונה היא נחלת הכלל]

שתי תפיסות אלה - של גרוסמן ושל סולוביציק - מכירות בכך, שאוסף דברי אגדה והמעשיות בספרות חז"ל הוא העומד מאחורי בתוקף הדתי של המעשים בקהילות אשכנז. סולוביציק טוען כי אוסף זה חסר תקפות הלכתית; בעוד שגרוסמן חושב כי האוסף שימש מקור ישיר עם סמכות דתית לכל המעשים שנעשו בימי גזירות 1096. לדעתו, אין כל הבדל בין התאבדות לבין הריגת נשים וילדים במטרה שלא יפלו בידי הצוררים.

הדברים הללו מקבלים משנה תוקף על רקע שואת יהודי אירופה. בדרך כלל, הכלל היה קידוש החיים, להינצל, אולם היו כאלה שחשבו בהלך מחשבה דומה של קהילות יהודי הריינוס של המאה האחת עשרה, שמוטב לאבד את החיים מאשר ליפול בשבי הקלגסים. למרות שאין על כך נתון אמפירי, אפשר לומר בזהירות, כי התפיסה אותה הביע סולבייציק לאחר מלחמת העולם השנייה, היא שגברה והניסיון היה תמיד להינצל ולשרוד עד כמה שניתן.

בשולי הדברים, לזכר השואה הראשונה של יהודי אשכנז בשנת 1096, חוברה תפילה ידועה, שנאמרת בכל קהילות האשכנזים עד ימינו אלה, ונקראת אב הרחמים, שמחברה וזמן חיבורה אינו ידוע(ראה נספח). בנוסף הונהגו בקהילות אלה ובאחרות מנהגי אבלות שונים, כולל צום, אולם במהלך מאות השנים האחרונות, מנהגים אלו בטלו מהעולם.

נספח: תפילת אב הרחמים

אָב הָרַחֲמִים שׁוכֵן מְרומִים. בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקוד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים. קְהִלּות הַקּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמותָם לא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיות גָּבֵרוּ לַעֲשׂות רְצון קונָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלהֵינוּ לְטובָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עולָם. וְיִנְקום לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ. כַּכָּתוּב בְּתורַת משֶׁה אִישׁ הָאֱלהִים. הַרְנִינוּ גויִם עַמּו כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּום וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתו עַמּו:

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר. וְנִקֵּיתִי דָּמָם לא נִקֵּיתִי וַיהוָה שׁכֵן בְּצִיּון:

וּבְכִתְבֵי הַקּדֶשׁ נֶאֱמַר לָמָּה יאמְרוּ הַגּויִם אַיֵּה אֱלהֵיהֶם. יִוָּדַע בַּגּויִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ:

וְאומֵר, כִּי דורֵשׁ דָּמִים אותָם זָכָר לא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים:

וְאומֵר, יָדִין בַּגּויִם מָלֵא גְוִיּות מָחַץ ראשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים ראשׁ:

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

[1] פראוור, י. תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, ירושלים, תשכ"ג, עמודים 3 – 65.

[2] שוורצפוקס,ש. מקומם של מסעי הצלב בדברי ימי ישראל, תרבות וחברה בתולדות ישראל בימי הביניים, לזכרו של ח"ה בן ששון, ירושלים, 1989, עמודים 251 – 267.

[3] גרוסמן, א. שורשיו של קידוש השם באשכנז הקדומה,קדושת החיים וחירוף הנפש;קובץ מאמרים לזכרו של אמיר יקותיאלי, תשנ"ג, עמודים 99 – 130.

[4] פרופסור חיים סולובייצ'יק , היסטוריון של ההלכה. הוא בנו של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק מבוסטון, נולד בשנת 1937.

[5] מתוך- יהודים בצל הצלב, גזרות תתנ"ו בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה,מאגנס, ירושלים,תשס"א, עמוד 150.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *