[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jennifer C לאתר flickr]

[מאמר זה פורסם לראשונה בערב פסח 2017 במקומון 'חדשות קיסריה']

ד"ר מאיר גלבוע הוא קרימינולוג ישראלי וניצב משנה (בדימוס), שכיהן כסגן ראש היחידה הארצית לחקירות פשעים במשטרת ישראל.

לאחר פרישתו מהמשטרה, עמד בראש מחלקת החקירות ברשות ההגבלים העסקיים.

לאחר מכן שימש יועץ מיוחד לענייני שחיתות למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס.

*  *  *

לקראת הפסח מתפרסמות מודעות, ובהן הצעות להבאת מתנות למארחים בליל הסדר. אנו מביאים או מקבלים מתנות בשמחות ובביקורים אצל חברים ובני משפחה. לעתים, המתנות הן מעין פיצוי, כפי שנהג אברהם אבינו, על פי מחבר הסיפור המקראי, כאשר נתן מתנות לכל בני הפילגשים, בעת ששילח את בני הפילגשים הרחק לארץ קדם, ולאחר שנתן ליצחק את "כל אשר לו".

תיעוד להבאת מתנות נמצא במיתולוגיות עתיקות, כמו המיתולוגיה הסקנדינבית או הפולינזית, בחוק הינדואי קדום וגם בתרבות הרומאית. יש במנהג זה, שהוא עתיק יומין, הרבה מן היופי ומן המידה הטובה. לעתים קרובות, מוצעות וניתנות מתנות למי שנתן לנו שירות מצוין, הרבה מעבר למה שלצערנו אנו רגילים לקבל בכלל ובשירות הציבורי בפרט.

זרע הפורענות...

אולם, במנהג יפה זה טמון זרע הפורענות, והוא אופייה המחייב של המתנה. לפני יותר מתשעים שנה כתב האנתרופולוג מרסל מוס (ראו תמונה משמאל), שמתנה יוצרת מנגנון בלתי נמנע, המנציח שלוש חובות:

• לתת,
• לקבל
• ולהחזיר.

[תמונתו של מרסל מוס שמשמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי User:キヨンネ. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

המתנה מתוארת על ידו כתופעה הגוררת חובה להחזיר. לכאורה, כותב מוס, יש במתנה עניין חופשי של בחירה, אולם "באמצעות המתנה יש לנותן אחיזה על המקבל". כלומר, מקבל המתנה כבר אינו בן חורין. בכל הקשור לנותן המתנה אין לו בחירה חופשית והוא הופך למשועבד לנותנה. המתנה שמה כבלים (לא מוחשיים, כמובן) על ידיו של מקבל המתנה, גם אם מדובר במתנה פעוטת ערך. גם כזו משפיעה על שיקול הדעת של המקבל.

לאחרונה, התפרסמו בתקשורת דבריו של ראש עירייה גדולה: " לפעמים אנחנו נמצאים בסיטואציות לא פשוטות. לפעמים קשה לדעת אם לקבל שוקולד ויין זה לגיטימי". אולם, המתנות הקטנות הן רק תחילתו של סיפור. מעשי שחיתות רבים החלו במתנות קטנות, שהלכו ותפחו, ואם בתחילה היה מדובר בעניין של מה בכך, זה הפך לשוחד של ממש. תחושת החובה בהדדיות היא ההופכת מנהג יפה לתהליך מושחת ומשחית.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jennifer C לאתר flickr]

לשאלתו של אותו ראש עירייה נשיב - אז זהו – שלא קשה לדעת. הדרך הטובה להשתחרר משעבודן של מתנות היא לסרב לקבלן. אף כי מי שמוצעת לו מתנה מתקשה לסרב לקבלה, כדי לא להיראות ככפוי טובה, יש לכך פתרונות נוספים. פתרון אחד נמצא על ידי העברת המתנה לארגון, כפי שנראה על קירות בתי חולים, עליהם תלויות תמונות של חולים ושל בני משפחותיהם שטופלו בהם, כאות תודה על הטיפול המסור.

לקראת חג החירות בואו נשחרר את עובדי הציבור מכבלי המתנות, והם ישחררו את עצמם מהשעבוד להן בסירוב מנומס לקבלן.

[בתמונה: המאמר המקורי ב'חדשות קיסריה']