גרשון הכהן: הלקח של תוצאות אמנת שנגן

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Pablo Ibañez לאתר flickr]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]

ליברל

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

פיגוע הטרור בשוק חג המולד בברלין, העלה במדינות האיחוד האירופי, דיון ביקורתי  במדיניות אמנת שֶנְגֶן (Schengen Agreement) לגבולות פתוחים בין מדינות האיחוד האירופי. לא רק שתנאי הגבולות הפתוחים אפשרו למבצע הפיגוע לחמוק מגרמניה לעבור בין מדינות  נוספות, עד שחוסל במילנו לאחר מספר יממות, אלא שתנאים אלה הוצגו על ידי מומחים לטרור, כמקשים על קיומו של מאמץ אפקטיבי למניעת הטרור.

בשיח התקשורתי, בעיקר בגרמניה, נטען כלפי התומכים בשימור מדיניות הגבולות הפתוחים, כי הם מקדשים אידאולוגיה ומתעלמים מתנאי המציאות שהתהוותה. לפתחם של המנהיגים הונחה תביעה להסתגלות מתאימה למציאות החדשה.

הדילמה שחולל האירוע היא הזדמנות נפלאה להתבוננות בתופעת ההתהוות. מדיניות הגבולות הפתוחים אכן הייתה קטליזטור להתהוות מציאות חדשה ובלתי צפויה. התהוות כתופעה היא הרבה מעבר לעצם בעיית ההתנהלות בתנאי אי וודאות, המוכרת לכל תלמיד מתחיל בקורס לקבלת החלטות. בדיבור על התהוות כתופעה, מתכוונים לסביבת פעולה שבה עצם הקשר הסיבתי בין פעולה לתוצאה לא רק שאינו הכרחי, הוא אף בלתי ידוע ונותר פתוח.

זה אומר שבניגוד לתכנון וניהול פס יצור הנדרש למתאם מוחלט בין תכנון לביצוע באופן שהתוצאה הסופית עומדת במבחן "סוף מעשה במחשבה תחילה", במערכת אנושית מורכבת הנתונה להתהוות, מתהוות לעיתים מגמות חדשות ובלתי צפויות.

מחוללי האינטרנט כאמצעי תקשורת והעברת מידע, לא  חזו לדוגמה את התהוות הרשתות החברתיות כקטליזטור וכפוטנציאל רב השפעה בהתהוות המאורעות בעשור האחרון.

אמנת שנגן

[המפה המקורית לקוחה מויקיפדיה; קובץ זה מופיע תחת הרישיון Creative Commonsייחוס-שיתוף זהה 3.0 לא מותאם]

הנרי קיסינג'ר נהג לצטט פתגם סיני: "הפתרון לבעייתנו הנוכחת, מעניק לנו כרטיס השולח אותנו בעל כורחנו, אל הבעיה הבאה". בתמצית מונחת כאן השקפת עולם כוללת, על הפער העצום בין תפיסת תהליכי פתרון בעיות הממוקדים במסגרת התייחסות מכנית וסגורה, בה נכון ואפשר להתנהל בהגיון של בקשת פתרון לכל בעיה, לבין סוגיות בהווייה האנושית-חברתית, המתקיימות במערכת מורכבת ודינמית, הפתוחה תמיד להתהוות חדשה אשר לפחות בחלקה, בלתי ניתנת לשליטה ולחיזוי.

לנוכח הבנה זו, מתמיה כיצד בסוגיה הישראלית פלסטינית, ממשיכים לבקש פתרון קבע.

מנהיגי עולם, בהם נשיאי ארה"ב נהגו וממשיכים  לדבר על מתכונת הפתרון, בחתירתם להשגת מציאות חדשה המתוארת במילים: שתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום בר קיימא. ("everlasting").

האם יש משהו במציאות חייו של בן אנוש היכול להיחשב :"everlasting"?

כאן תמצית הפער התפיסתי בין איש תרבות המערב לבין איש תרבות המזרח:

  • בתרבות הנאורות המערב אירופית, היציבות מבוקשת בתור מצב היסוד – כסדר קוסמי אידאלי, בר מימוש בידי אדם תבוני.  אם לרגע אבדה השליטה ונוצרה אי יציבות, הרי שנדרש לטפל בה, כמו בטיפול בתאונה, במאמץ להשיב את הסדר היציב אל מסילתו הקבועה.
  • עבור אדם בתרבות המזרח - בכלל זה ביהדות התנ"כית, בתרבות הערבית, בתרבות הסינית  וגם הרוסית - זה ממש להפך: אין  מסילה קוסמית קבועה.  דווקא תודעת אי היציבות היא מצב היסוד. אם לרגע נוצרה יציבות, הרי היא נתפסת כתוצאה של שיווי משקל אקולוגי ארעי, הכול  פתוח, הכול בר חלוף.

מחר יום חדש וגם הסכמי קבע ברי חלוף. גם הסכמים מכוננים כמו הסכם סייקס פיקו, אינם מובטחים לעד. ראוי להזכיר זאת גם לנשיא הנבחר, דונלד טראמפ, שאמר לאחרונה כי יפעל כאיש עסקים, להביא את הישראלים והפלסטינים לעסקה טובה. אכן, בסביבה עסקית מתוקנת, אין לעסקה שנחתמה מבחן מתחדש ב"יום שאחרי". הסכמים בין מדינות ולאומים, לעומת זאת, תקפים לשעתם בלבד.

לבעיות מכאניות יכול להימצא פתרון. אולם למצוקות רבות בחברה האנושית, כמו לתופעת הפשע, אין פתרון נצחי הגואל את בני אנוש מן הכורח המתמיד להתמודדות דינמית. בסוגיה זו רלבנטית אמירתו של צארלס דרווין, כי השורדים הם לאו דווקא החזקים יותר, אלא אלה המסתגלים מהר יותר לאתגר השינוי. במציאות המתהווה, מרובת אתגרי השינוי, כישורי הסתגלות מהירים נדרשים כנראה יותר מאי פעם, כמבחן השעה למנהיגות ראויה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *