אבי ברוכמן: קעקועי אסירים מנבאים על סיכוי שיקומם?

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Bastian Greshake לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים בנושא שיקום, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 5 בנובמבר 2020

%d7%90%d7%91%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%9e%d7%9f-5

ד"ר אבי ברוכמן הוא מרצה בכיר במחלקה לקרימינולוגיה המכללה האקדמית אשקלון. שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

*  *  *

התופעה התרבותית של קעקוע הגוף (Tattoos), שקיימת בימינו בעקר אצל אוכלוסיות הצעירים, היא שכיחה ונפוצה גם בקרב אוכלוסיות עבריינים כמו גם אסירים.

במחצית השנייה של המאה ה-19 התפתחה האסכולה הפוזיטיביסטית בקרימינולוגיה. מי שמזוהה עם אסכולה זאת הינו רופא איטלקי בשם צ' זרה לומברוזו (Cesare Lombroso) שחי בין השנים 1835-1909, ופרסם בשנת 1876 את ספרו "האדם העבריין" ("The Criminal Man")  (ראו את תמונת הכריכה למטה משמאל). לטענתו, יש קשר ישיר וחיובי בין הקעקועים שמצוירים על גופם של חיילים ומעשי העבריינות שלהם במהלך השירות הצבאי.

לומברוזו ערך במסגרת מחקריו ניתוח של גופות של חיילים ושל אסירים, ומצא מאפיינים ייחודיים במבנה הגולגולת והשלדים. ההשפעה מגיעה מכיוון התאוריה שפיתח דרווין על התפתחות המין האנושי.

המונח המרכזי שלו הוא אטביזם (Atavism): תכונות פרימיטיביות שאפיינו את המינים הנחותים שנעלמו במהלך השנים. לתפיסתו, במשפחות מסוימות או אצל אנשים מסוימים נשארו מאפיינים נחותים, כמו זרועות ארוכות ( כשל קופים), מלתעות ולסת גדולים ועוד...

לומברוזו, טען לדטרמיניזם ביולוגי: שאנשים נולדים עם מאפיינים אטביסטיים ומכאן שהעבריין נולד עבריין (Born Criminal). ייצור כזה הוא מסוכן לחברה, פרימיטיבי, נחות, נושא תכונות ביולוגיות מולדות העוברות מדור לדור (הגן,2013).

ד"ר חגית לרנאו (2016) מצטטת מתוך ספרה של בתו של לומברוזו ג'ינה לומברוזו-פררו בשנת 1911: "... בניגוד לכך האסכולה המודרנית, או הפוזיטיביסטית, של המשפט הפלילי, טוענת שהנטיות האנטי סוציאליות של עבריינים הן תוצאה של מבנה גופני ונפשי, המבחין אותם באופן מהותי מאנשים נורמאליים, והיא מבקשת ללמוד את המורפולוגיה ואת התופעות התפקודיות השונות של העבריין, במטרה לרפא אותו ולהענישו". זאת למעשה המהות והשוני בגישה הפוזיטיביסטית שטוענת שלעבריין יש פגם פתלוגי וצריך לעסוק בטיפולו ושיקומו של העבריין, לעומת הגישה הקלאסית שראתה בעבריין עבריין רציונאלי ויש להענישו בהתאם למונחים של גמול והרתעה (בקריה).

אסירים וקעקועים

בדצמבר 2016, התפרסמה כתבה מרתקת ב'אקונומיסט' (The Economist) תחת הכותרת ; Prison tattoos: A Statistical analysis of the art on convicts' bodies. העיתון, ניסה לחקור ולבדוק לאלו מסקנות ניתן להגיע מסוגי קעקועים ומספרים, שחרוטים על גופם של אסירים. במאגר הנתונים שמפרסם שירות בתי הסוהר במדינת פלורידה על כ- 100,000 אסירים המוחזקים בבתי הסוהר בתחומם, ניתן לדלות נתונים שונים לגבי אוכלוסייה זאת: גילם, מוצאם, המגדר, העבירה עליה נשפטו, וגם, כתובות הקעקוע שעל גופם ומיקומן על גופם.

[בתמונה: הדף של כתבת האקונומיסט]

מתברר שהתופעה שכיחה מאד: לכ- 75% מהאסירים יש לפחות קעקוע אחד. לאסיר ממוצע יש שלושה קעקועים. התופעה קיימת יותר בקרב האוכלוסייה הצעירה. ל- 85% מהאסירים מתחת לגיל 35 יש כתובת קעקוע; בהשוואה ל- 43% מהאסירים בגילאי 55 ויותר (הממוצע באוכלוסייה האמריקאית עומד על 23%).

הנושאים השכיחים של הקעקועים בקרב האסירים: שמות, בעלי חיים, יצורים מהאגדות, סמלים נוצריים ופסוקי קודש. קבוצות דמוגרפיות שונות מעדיפות כתובות קעקע שונות. כאן המקום לציין את ספרם המרתק של פרופ' אפרת שהם ושרון אזולאי-צייכנר "זהות מקועקעת" (2008), שבדקו את תופעת הקעקועים בקרב קהילת האסירים יוצאי ברית המועצות לשעבר שמרצים עונש מאסר בישראל (ראו תמונת כריכה משמאל). גם בכתבה ב- 'אקונומיסט' מתברר שיש קשר בין המוצא האתני והמגדרי לקעקועים.

תופעה מעניינת שעלתה היא, שלאסירים שהורשעו בתחום עבירות הרכוש יש את מספר הקעקועים הגבוה ביותר, לעומת עברייני מין שלהם המספר הקטן ביותר. מסתבר, שאצל אסירים ממוצא היספאני יש כתובת קעקוע שמורכבת משלוש נקודות בין האגודל לאצבע המורה, ויש סיכוי של 45% שאלו שאימצו אותה מוחזקים באשמת רצח.

בבתי הסוהר חל איסור על חריטת קעקועים. ברם, האיסור כמובן אינו מונע מאסירים למצוא דרכים יצירתיות על מנת לחרוט קעקועים על גופם. הם, מאלתרים דיו מחומרים שונים - כמו משחת נעלים ואו אפר - ומאלתרים אקדחים ליצירת הכתובות. בשנים האחרונות התפתח הסגנון של כתובות "שחורות ואפורות": קווים דקים, ללא צבע, תחום שהתפשט בין בתי הכלא בארצות הברית.

קעקועי אסירים והסיכוי לשיקום

כותבי המאמר דווחו, שמבדיקת הנתונים על בתי הכלא בפלורידה נמצא ש- 45% מ- 60,000 האסירים ששוחררו לאחר מאסר ראשון בין השנים 1997-2002 חזרו לכלא (מועדות- רצדיביזם). לטענתם, ל- 75% מהאסירים שחזרו לכלא היו כתובות קעקע. מכאן הם הגיעו למסקנה, שכתובות הקעקע יכולים להיות מנבא טוב לחזרה לחיי הפשע. מחברי המאמר מצטטים שני מחקרים שנעשו בנושא:

  • במחקר הראשון שהתקיים בשנת 2013, מצאו החוקרים כי לאחר נטרול גורמים כמו דמוגרפיה ופשעים שבוצעו, הסיכוי שאסירים בעלי כתובות קעקע יכלאו מחדש בגלל ביצוע פשע אלים, גדול ב- 42%.
  • המחקר השני מצא כי אסירים לאחר שחרור, בעלי כתובות קעקע, יכולים לצפות להישאר מחוץ לכלא 4.2 שנים לפני שיכלאו שוב. זאת, בניגוד לאסירים ללא כתובות קעקע, שיחזרו לכלא רק אחרי 5.8 שנים.

בארצות הברית קיימת גם תופעה של אסירים שהתנהגותם טובה, ושהרשויות מסייעות להם להסיר את הקעקועים שנחרטו על גופם עוד בהיותם בכלא ולפני שחרור. מעשה שכזה מעביר מסר ברור של האסיר שבכוונתו לצאת לדרך חדשה. ברם, אין עדיין מספיק תיעוד ומחקר לאמת כיוון זה.

האמנם כתובות קעקע על גופם של אסירים יכול לנבא שיקום ואו מועדות? לא בטוח. כמובן שיש משתנים רבים ואחרים, אבל, זה נתון מעניין לחשיבה... ויהיה מעניין לעקוב אחרי הנעשה במדינות אחרות ואולי לבצע מחקר נוסף בקרב אוכלוסיית האסירים אצלנו. 

[לאוסף המאמרים בנושא שיקום, לחצו כאן]

מקורות

   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *