אלעד רזניק: אובמה נשאר אובמה…

[בתמונה: קריקטורה שפורסמה על מידי Alex Furrier בפייסבוק ב- 23/12/16]

ההצבעה על ההתנחלויות בעצרת האו"ם מילאו את הרשתות החברתיות בפוסטים רגשניים, מימין ומשמאל: הימין מלין על האנטישמיות של אובאמה וחוזר לכנותו "אוסאמה". השמאל טוען לנקמה בראש ממשלת ישראל.

אבל האמת היא שאובמה כמו אובמה, מקדם את המדיניות בה הוא מאמין ולא עוסק בענייני נקמה. אובאמה התנהל גם הפעם כמו שהתנהל לאורך שמונה שנות כהונתו: בהעדר יכולת פנים אמריקאית לקדם את עניניו - השתמש בקהילה הבינלאומית על מנת לקדם את מטרותיו הפוליטיות.

אובמה דבק במדיניותו גם בסוגיית סגירת גואנטנאמו; וגם בנושא איסורי קידוח באוקיינוס הארקטי: אף אחד לא הגיע לנאום בקונגרס בעד קידוח באוקיינוס הארקטי, ובכל זאת, אובאמה החליט בעד הכנסת החוק - שנחקק בשנת 1953 - לתוקפו. החלטה זו הזויה במיוחד לאור המירוץ להשתלטות על משאבי האוקיינוס הארקטי, המתנהל בעיקר בין רוסיה לקנדה; אבל, כמו שנאמר: אובמה כמו אובמה....

למרות הביקורת, נאומו של נתניהו בקונגרס היה לגיטימי והוביל לתהליכי חקיקה רחבי היקף (S.6155) בבית הנבחרים ובסינאט. המאמצים הללו גם היו מסתיימים בהצלחה, לולא התפשרו ג'ון מקיין ובוב קרוקר עם אובאמה על נוסח הצעת החוק, ואפשרו לאובמה לפנות למועצת הביטחון, ולסרס את יכולת ההשפעה של המחוקק האמריקאי על ההסכם המתגבש עם איראן. 

את הגלולה של נאום נתניהו בקונגרס הממשל היה בולע. מה שהממשל לא היה מוכן לבלוע הוא את הקמפיין שניהל נתניהו אחרי החתימה על ההסכם. היה זה קמפיין, שלא היה לו סיכוי כלשהו, ולא תרם לדבר מעבר להעכרת מערכת היחסים שבין ארה"ב לישראל. 

האטיוד של אובמה

[אטיוד (étude, לימוד בצרפתית) הוא בעיה ארוכה בשחמט והוא גם יצירה מוזיקלית קצרה, לשם תרגול של בעיה טכנית מסוימת המוצבת בפני מנגן הכלי]

במהלך השנה האחרונה צפה בנימין נתניהו נכון חלק מצעדיו של אובמה, ובמהלך שנמשך כשנה, הצליח לנטרל אותם בהצלחה רבה, כמעט עד הסוף, כששכנע את נשיא מצרים להסיר את הצעתו.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Walter Kalata לאתר flickr]

אבל, המשחק נמשך עד שריקת הסיום... ונתניהו כשל בהבנת יכולת התגובה של אובאמה. הוא לא הבין, שכמו בעסקת הגרעין, אובאמה יגדיל את ההימור על ידי הגדלת המינוף של הקהילה הבין לאומית: מצרים דחתה את הצעת ההחלטה שלה? אובאמה הניח לפתחה את ההחלטה באמצעות 4 מדינות אחרות, ומצריים לא יכולה הייתה להצביע נגד.

מעניין אגב להתבונן באו"ם: כמו תמיד, הוא ניצל את התירוץ הישראלי למפגן מרשים של אחדות. אחדות מגוף שרק לפני שבועיים, לא הצליח להגיע להסכמות כלשהן לנוכח הזוועה המתרחשת בחאלב.

לסיכום

לכלל הציבור הישראלי מותר להיות רגשני כלפי אובאמה. לממשל הישראלי לא!

התיוגים השונים, להם זכה אובאמה במסדרונות הממשל הישראלי, מנעו ממקבלי ההחלטות שלנו מלהתייחס אליו שכלתנית ולצפות את צעדיו. אסור שזה יקרה!

העשרה

נספח: החלטה 2234 שהתקבלה אמש במועצת הביטחון באו"ם

  1. קובעת כי לא, כולל מזרח ירושלים, אין תוקף חוקי.
  2. קוראת להקפאה מיידית של ההתנחלויות, לרכבת במזרח ירושלים.
  3. קובעת שאין הכרה בכל שינוי שאחרי 4 ביוני 67, לרבות מס ירושלים, וכי שינוי בגבולות יושג רק בהסכמה
  4. קוראת לשנות מיידית את תהליך ההתנחלות, על מנת לאפשר תנאים לתהליך הסכמי של שתי מדינות.
  5. קוראת להבחנה בין ישראל לשטחים שנכבשו ב 67.
  6. קוראת להפסקת כל מעשי האלימות, הפרובוקציה והטרור
  7. קוראת לציית לחוק הבינלאומי לרבות החוק ההומניטרי ו לציית להסכמים קודמים.
  8. 8) קוראת לחזור לשולחן המו"מ לצורך קידום שלום וביטחון.
  9. קוראת לחזור לתהליך שלום כולל על פי מפת הדרכים, על פי החלטת נאום (מדריד), על פי היוזמה הערבית..
  10. קוראת לתמוך בהסכמים ובמימושם.
  11. קוראת למצוא דרכים פרקטיות לקדם את ההחלטה.
  12. דורשת דיווח ממזכ"ל האו"ם על ההתקדמות במימוש ההחלטה בכל רבעון מעתה ואילך.

1. Reaffirms that the establishment by Israel of settlements in the Palestinian territory occupied since 1967, including East Jerusalem, has no legal validity and constitutes a flagrant violation under international law and a major obstacle to the achievement of the two-State solution and a just, lasting and comprehensive peace;

2. Reiterates its demand that Israel immediately and completely cease all settlement activities in the occupied Palestinian territory, including East Jerusalem, and that it fully respect all of its legal obligations in this regard;

3. Underlines that it will not recognize any changes to the 4 June 1967 lines, including with regard to Jerusalem, other than those agreed by the parties through negotiations;

4. Stresses that the cessation of all Israeli settlement activities is essential for salvaging the two-State solution, and calls for affirmative steps to be taken immediately to reverse the negative trends on the ground that are imperilling the two-State solution;

5. Calls upon all States, bearing in mind paragraph 1 of this resolution, to distinguish, in their relevant dealings, between the territory of the State of Israel and the territories occupied since 1967;

6. Calls for immediate steps to prevent all acts of violence against civilians, including acts of terror, as well as all acts of provocation and destruction, calls for accountability in this regard, and calls for compliance with obligations under international law for the strengthening of ongoing efforts to combat terrorism, including through existing security coordination, and to clearly condemn all acts of terrorism;

7. Calls upon both parties to act on the basis of international law, including international humanitarian law, and their previous agreements and obligations, to observe calm and restraint, and to refrain from provocative actions, incitement and inflammatory rhetoric, with the aim, inter alia, of de-escalating the situation on the ground, rebuilding trust and confidence, demonstrating through policies and actions a genuine commitment to the two-State solution, and creating the conditions necessary for promoting peace;

8. Calls upon all parties to continue, in the interest of the promotion of peace and security, to exert collective efforts to launch credible negotiations on all final status issues in the Middle East peace process and within the time frame specified by the Quartet in its statement of 21 September 2010;

9. Urges in this regard the intensification and acceleration of international and regional diplomatic efforts and support aimed at achieving, without delay a comprehensive, just and lasting peace in the Middle East on the basis of the relevant United Nations resolutions, the Madrid terms of reference, including the principle of land for peace, the Arab Peace Initiative and the Quartet Roadmap and an end to the Israeli occupation that began in 1967; and underscores in this regard the importance of the ongoing efforts to advance the Arab Peace Initiative, the initiative of France for the convening of an international peace conference, the recent efforts of the Quartet, as well as the efforts of Egypt and the Russian Federation;

10. Confirms its determination to support the parties throughout the negotiations and in the implementation of an agreement;

11. Reaffirms its determination to examine practical ways and means to secure the full implementation of its relevant resolutions;

12. Requests the Secretary-General to report to the Council every three months on the implementation of the provisions of the present resolution;

13. Decides to remain seized of the matter.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *