[בתמונה: הקרב על התודעה, תמונה חופשית שהועלתה על ידי Hartwig HKD לאתר flickr]
[לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]
בימים האחרונים, לקראת הכינוס הרשמי של האלקטורים מחר - ה- 19 בדצמבר 2016 - והצבעתם על זהות הנשיא האמריקאי הבא, חזרו הספינים, על השפעת הרוסים, לכאורה, על מערכת הבחירות האמריקאית, לככב בכותרות הראשיות של אמצעי התקשורת השונים.
תאוריית המעורבות הרוסית הצליחה לקנות לעצמם לא מעט אוהדים (אבל בעצם, מה חדש? מדינות בעלות אינטרס מרגלות אחר מדינות אחרות ועושות כמיטב יכולתן להצלחת המדיניות שלהן דרך השפעה על זהות הנבחרים במדינות היעד. הרי ראינו, לא פעם, התערבות אמריקנית במערכת הבחירות שלנו, וגם ישראלית במערכת הבחירות בארצות הברית). אין לי 'מושג ירוק' אם הרוסים באמת ניסו להשפיע על בחירת הנשיא האמריקאי הבא. אבל, יש לי מושג כלשהו דווקא לגבי שיטות העבודה של הממשל האמריקאי הנוכחי...
שיטות הפעולה של ממשל אובמה
היקף ההונאה הציבורית שנוצרה בבית הלבן בשמונה שנות כהונתו של הנשיא אובאמה, שם את היכולת של הקרמלין בימי הזוהר של ברית המועצות 'בכיס הקטן'.
8 שנות נשיאותו של הנשיא אובאמה התאפיינו בהגדלת הקיטוב בין חלקי החברה האמריקאית. הגדלת הקיטוב והעלאת נושאים ציבוריים לכותרות, אפשרה לנשיא האמריקאי לפעול באותם נושאים, באופן שנוי במחלוקת, באמצעות צווים נשיאותים בשלל נושאים, שעקפו את הקונגרס.
זו הייתה מדיניות מוצהרת. הנשיא אובאמה הצהיר מפורשות בתחילת כהונתו: "יש לי עט... ואני מתכוון להשתמש בעט על מנת לחתום על צווים נשיאותיים".
שיטת השימוש בצווים לעקיפת הקונגרס היא רק נדבך אחד בשרשרת של פעולות 'מתחת לרדאר', שנכון וראוי להציפן:
במהלך מערכת הבחירות האמריקאית, נחשף הציבור האמריקאי לשיטות העבודה של המפלגה הדמוקרטית. אחת הדמויות היותר מרתקות בהקשר הזה היא דמותו של רוברט קריימר. קריימר הוא פעיל שטח במפלגה הדמוקרטית, מנכ"ל של מלכ"ר בשם 'Democracy Partners', שנשכר ע"י המפלגה הדמוקרטית והקמפיין של הילארי קלינטון, על מנת לעורר מהומות. בעיתונות הממוסדת בארה"ב פורסם, שבין השנים 2009 ל- 2016, ביקר קריימר 347 פעמים שונות בבית הלבן, ונפגש 47 פעמים שונות עם האיש החזק בעולם: נשיא ארה"ב ברק אובאמה.
אף לא אחד מכלי התקשורת בארה"ב (או בעולם... 'עיתונאי-פח' כבר אמרנו?) טרח לשאול את עצמו, מה יש לאיש החזק בעולם להיפגש עם פעיל שטח זוטר במפלגה הדמוקרטית. אותי זה עניין. באחת מהטיסות הרבות שלי לארה"ב, הורדתי את לוג הביקורים של הבית הלבן והתחלתי לרחרח.
ב- 30 לאפריל 2010 העביר הסינאט של מדינת אריזונה תיקון לחוק ההגירה המקומי, שאפשר לשוטרי המדינה לבדוק את הסטטוס החוקי של כל מי שהם חושדים שהינו מהגר לא חוקי במדינה. החוק הקרוי 'Arizona SB 1070' נתקל בשורה של התנגדויות מצד ארגונים לטיניים וארגוני זכויות אדם אחרים, שבין השאר הגישו עתירות לבית המשפט הפדרלי באריזונה כנגד החוק. דיון נקבע ליום ה 28 ליולי 2010.
ברביעי ליוני 2010 הגיע אותו רוברט קריימר לבית הלבן ונפגש עם נשיא ארה"ב. ב- 6 ליולי 2010 תבע ממשל אובאמה את מושל אריזונה, בטענה שהחוק איננו חוקתי.
ב- 28 ליולי 2010 הגיע אותו רוברט קריימר לבית הלבן, ונפגש עם ג'ף קרוז. ב- 2010 קרוז היה אחד העוזרים במשרד לקשר עם הציבור בבית הלבן. הרקע של קרוז הוא כמארגן קהילתי, שעבד בקהילות של לאטינוס בארה"ב.
אבל למה נפגש אותו קריימר עם קרוז בבית הלבן בבוקר ה28 ליולי? ב- 28 ליולי נערך דיון בעתירה לסעד מיידי בבית המשפט הפדרלי באריזונה, השופטת סוזאן בולטון (מינוי של קלינטון) הוציאה צו מניעה, שאסר על שוטרי משטרת אריזונה לבדוק את סטטוס ההגירה של האנשים אותם היא עיכבה או עצרה, בהתאם לסמכויות שהקנה להם החוק שעבר ב- 30 לאפריל, והיה אמור להיכנס לתוקף. ב 29 ליולי פרצו הפגנות סוערות כנגד החוק, בניו יורק הרחוקה כ- 3850 ק"מ מאריזונה. את ההפגנות ארגנה קבוצה בשם 'Vamos Unidos', התומכת בהגירה בלתי חוקית של לאטינוס לארה"ב.
לאחר שסיים את עבודתו בבית הלבן, קרוז הפך למנכ"ל של אירגון גג של קהילות לאטיניות בשם: Latinos for Secure' Retirement' - LSR, ובמהלך מסע הבחירות האחרון היה אחד מיועציו של הסנטור בארני סאנדרס. אחד הארגונים שפועל תחת ארגון הגג ה- LSR הוא ה- 'Vamos Unidos'.
[בתמונה: יוצרים מציאות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Hartwig HKD לאתר flickr]
יש חוקיות לביקורים של אותו קריימר בבית הלבן: הוא נפגש עם מנהלי פרויקטים, ולקראת הוצאת הפרויקט לפועל הוא נפגש עם הנשיא או עם אחד מיועציו הבכירים.
לסיכום
כשכלי התקשורת השונים מספרים לכם על מעורבות רוסית... לי אין מושג, אני יכול לנסות לנתח את זה לוגית והמסקנה היא שמעורבות כזאת לא סבירה. אחרי 8 שנות אובאמה פשוט לא היה צורך.
מצד שני אני כן יודע ששיטות העבודה של אובאמה לא היו מביישות את הק.ג.ב בימיו הגדולים, ולא אתפלא אם מאחורי האשמות הכבדות אין שום דבר...
